בתשיעי באוקטובר, יומיים אחרי שפרצה המלחמה, הזמר ושופט "הכוכב הבא" אסף אמדורסקי, הרגיש שהוא לא מסוגל לשבת יותר בבית, חסר מעש. "לא יכולתי להישאר עוד דקה אחת בבית. השתגעתי ממה שקורה, לא יכולתי להיות לא פעיל", הוא מספר, "לא יכולתי לחשוב לרגע על החטופים מבלי שזה יטריף אותי, גירד לי בכל הגוף".
"בשביל לא להיות ממש ברע, מהתשיעי באוקטובר אני פחות או יותר חי באוטו. הכנסתי כמה גיטרות לבגאז' ואני נע בין מפוני עוטף עזה ללוחמים, בין הצפון לדרום, לים המלח. לפעמים, כשיש לי דקה פנויה, אני גם משנע מזון. המפגש עם הלוחמים, הניצולים וגם עם האבלים, בסופו של דבר מחזק. לי זה עוזר".
איך המוזיקה משפיעה בתקופה הזו?
"כאדם ששומע מוזיקה, אני לא מסוגל לשים פליי על שום דבר כרגע. אני לא מקשיב לרדיו, אבל אני הרבה באוטו ונאלץ לשים רדיו, כדי שאשמע אם יש אזעקה. לפעמים זה קצת גס, זה עדיין תופס אותי לא מוכן. אני צריך שקט, להסדיר נשימה".
איזה מקום תופסת בעיניך "הכוכב הבא" בימים אלה?
"בעיניי, לתוכנית הזאת יש שתי מטרות. כל הישראלים צמודים למסך וצמאים לחדשות טובות. יש את האפשרות לתת להם הפוגה קלה פעם בכמה ימים עם מוזיקה. זו מוזיקה שיכולה לנחם וטיפה להרגיע. המטרה השנייה, שלא פחות חשובה בעיניי, זה בחירת הנציג לאירוויזיון. בדרך כלל לא אכפת לי מהאירוויזיון, זה לא עניין אותי, אבל פה יש הזדמנות מטורפת. ההסברה והממשלה בישראל לא יודעים מה קורה היום באירופה עם דעת הקהל. זה אסון להסברה שלנו. יש לנו הזדמנות לשלוח דובר או דוברת, שכל האוזניים יהיו פתוחות אליהם והלבבות יהיו פתוחים. הם יוכלו להסביר אותנו ולהיות נציגים ממש טובים של הארץ הזו, של האנשים שגרים פה, של מה שהם חווים. זאת הזדמנות ממש נהדרת וזה מה שאני הולך לחפש השנה".
אתה מחפש יותר מזמר.
"הרבה יותר מזמרת או זמר, כן. הוא צריך להיות יותר מזמר, לא רק אחד ששר יפה. הוא צריך להיות מישהו שאתה באמת מאמין לו, באמת רוצה ללכת אחריו".
אתה נחשב לשופט הקשוח בחבורה. בסיטואציה הנוכחית, יש סיכוי שנראה אותך מתרגש יותר?
"באופן אישי, אני משתדל לא להישאר במקום אף פעם: בחיים הפרטיים שלי, מול בת הזוג, כהורה, כאומן וכבן. אני משתדל לא להיות בשום מקום לזמן ממושך. אני רוצה להאמין שאהיה עם לב פתוח ואוזניים פקוחות, לנסות ולהתרגש ביחד עם כולם".
על אף התקופה הקודרת, אמדורסקי מקווה כי העתיד ייראה אחרת. טוב יותר. "קנצלר גרמניה דיבר מתוך בית כנסת, עם כיפה על הראש. זה מראה איזה חברים הגרמנים יודעים להיות לעם היהודי. יש חיבור בין שני העמים, אחרי כל מה שעברנו. אפשר להסתכל טיפה קדימה, ואחרי שנדביר את השטן שנקרא החמאס, אנחנו עוד נרקוד עם הפלסטינים. עוד נשב איתם ביחד, נאכל ביחד ונאהב. אין לי ספק בזה".
"המוזיקה יכולה לעשות את החיבור הזה. לא יודע אם זה הזמן, יכול להיות שזה מוקדם מדי, אבל בעיניי אי אפשר לשכוח שבסוף אלה אנשים, ואם אתה מושיט להם את היד - כמו יוכבד שעשתה את זה לפעיל חמאס שנשאר מבולבל, והכניסה בו טיפה אנושיות. למוזיקאים, שהם עם קצת מוזר לפעמים, עם שקצת מתקדם בראש, יש להם אפשרות לראות טיפה קדימה. אולי זה לא יקרה בדור שלנו, אבל זה עוד יקרה".
"בשביל לחדור ללב המדיה המגויסת נגדנו באירופה ובאנגליה, אנחנו חייבים להראות שאנחנו עם הפלסטינים. בישראל אנחנו חיים עם דרוזים ובדואים, הם בצבא איתנו, חיים עם ערבים שמדברים עברית. הדבר הזה הוא הדוגמה הכי בוהקת לעולם, להראות שאנחנו יותר להסתדר, שאנחנו פה, שאנחנו סבבה. בעיניי זה צריך להיות הכיוון".