לא עוד שנה, לא עוד תחרות: שלב האודישנים הגיע לסיומו ונחשפה הנבחרת החדשה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" (התחרות מתחילה ברביעי, מיד אחרי החדשות, קשת 12). מבין 14 הזמרים והזמרות המוכשרים, ייבחר בעוד כחודש הנציג שלנו לתחרות השנה - שאחרי מה שעברנו כמדינה בחודשים האחרונים, תלווה במשמעות מיוחדת. רגע לפני שהתחרות האמיתית תצא לדרך, באולפן גדול מול קהל, שמענו מחברי הנבחרת עידו ברטל ושי טמינו על התחושות, התקוות והחלום להופיע על הבמה הגדולה באירופה.
כשברטל עלה לבמה בפעם הראשונה, השופטים זיהו את השחקן, זמר ואושיית הטיקטוק והאינסטגרם - אבל לא ציפו לכזה ביצוע כששר מאש-אפ ל"איפה היית"/"לך לישון", שביצעו במקור להקת בית הבובות ואנה זק. "אירוע פופ-אפ", כינתה קרן פלס את ברטל מיד אחרי שהרים את המסך והוסיפה, "אתם יזם בטבע שלך, אומן שיוצר ממה שקיים". כעת, אחרי שהגיע לשלב הנבחרת, ברטל מתקשה לכבוש את ההתרגשות. "ההרגשה להצטרף לנבחרת של 14 המובחרים היא מרגשת לאללה. מאוד מחמיא, אבל מצד שני יש חובת הוכחה", אמר. "יש אנשים מוכשרים בטירוף כמו אריק סיני, וצריך לעבוד ו'להביא אותה'".
מה זה אומר מבחינתך לייצג אותנו באירוויזיון השנה?
"יכול להיות שבעוד חודש אמצא את עצמי במצב יותר ריאלי לאירוויזיון, אני משתדל עדיין לא להתרכז בזה, אלא בשלב הבא ולנסות לעבור אותו. זה מה שחשוב. בינתיים אני עוד קצת מדחיק את זה, אבל זה מרגש ונמצא איפשהו בראש. זה משוגע, פסיכי, לא אמיתי - ואני מקווה שלאט לאט זה יהיה מציאותי יותר וניקח את זה בחשבון".
השנה להשתתפות שלנו באירוויזיון יש חשיבות אחרת לגמרי.
"השנה יש לזה משמעות מיוחדת מאוד כי המדינה שלנו תשב מול המסך, תראה את הנציג או הנציגה שלנו, וזה הרבה מעבר לשיר עצמו. בחירת השיר תהיה בעלת הרבה יותר משמעות, ולייצג את המדינה זה תמיד מרגש ומטורף. אין יותר חשוב מלייצג את המדינה באירופה, מול כל העולם, ועם דגל ישראל בתקופה הזו. זו אחת התקופות הכי חשובות שלנו להגיד: 'אנחנו כאן, זה הדגל שלנו'".
למה אתה הכי מתאים להיות הנציג שלנו?
"אני לא יודע לשבת ולהגיד למה דווקא אני. אני חושב שבאמת כולם ראויים, יש פה אנשים כמו אריק סיני, יהודה סעדו ואחרים, אנשים מוכשרים בטירוף. אני באמת לא יודע אם אני יכול לבוא ולהצטדק על למה מגיע לי ולמה אני צריך. מקווה שאצליח, אם אגיע לשלבים הסופיים וגם אם לא, לספר סיפור בדרך שלי בצורה אותנטית. גם בישראל יש משהו כזה - אנחנו לא מתנצלים, אותנטיים, גישת 'זה מה שיש ועם זה ננצח'. אולי מזווית כזו גם אני יכול לבוא".
צלם: רגב זרקה | עורך: דורון קריא
למרות שלא היה חובב אירוויזיון מושבע בתור ילד, בשנים האחרונות ברטל מצליח לדמיין את עצמו מופיע שם. "כשהייתי קטן האירוויזיון היה משהו מאוד רחוק ממני. המתמודדים היו משהו קצת רחוק בסגנון ובז'אנרים שהיו שם", הוא מתאר, "בשנים האחרונות, בעזרת השילוב של 'הכוכב הבא' והאירוויזיון זה נהיה הרבה יותר קרוב. זה פתח את זה לקהל שלא ראה את האירוויזיון ולא היה מעריץ התחרות. גם השירים שבוחרים זה דברים שיותר קרובים, ואני יכול לראות את עצמי שר חלק מהשירים שהיו בשנים האחרונות".
איך אתה מרגיש לקראת השלב החדש בתחרות, מול קהל?
”עד עכשיו הופענו מול השופטים ועכשיו יהיה גם קהל בתוכנית, אני ממש מחכה לזה. יש לזה מחיר, זה קשוח, אבל זה מרגש יותר, יש יותר אנשים לאכזב ולהרשים. בהופעות שלי הקהל זה הטריפ הכי גדול, בשביל זה עושים את זה. חד פעמיות של אנשים שנמצאים וחווים את זה איתנו, וזה גם הניסיון שלי מהתיאטרון. להופיע מול אנשים זה הדבר האמיתי. אני מתרגש אבל ממש מחכה לזה, בייחוד בתקופה הזו".
אתה יכול לדמיין את זה עצמך על הבמה הגדולה?
"להופיע על בימת האירוויזיון באירופה זה משהו שאי אפשר באמת להתכונן אליו, אבל חיים פעם אחת. יש לנו סיבוב אחד על רכבת ההרים הזו, ונראה לי שכדאי לשבת בקרון הראשון. אני עוד לא מדמיין את זה, נשאר צנוע ובמציאות. אני מדמיין את הנאמבר הבא מול השופטים והקהל באולפן. זה יהיה מטורף, אני מת שזה יקרה, אבל עוד לא מדמיין את זה ממקום של 'חכה, עוד יהיה את הזמן לדמיין את זה, אם אצליח להגיע'".
שי טמינו ריגשה את השופטים מהרגע שבו עלתה במדי צה"ל לבמה. החיילת בת ה-19, שמשרתת בלהקת חיל החינוך והנוער, שרה באודישן את שירו של אביב גפן, "אולי", והקדישה אותו לזכר חברתה נעמה בוני ז"ל שנפלה בקרב באוגדת עזה בשבת השחורה. "זה כמו סכין בלב", אמרה לה פלס ועדן חסון הוסיף, "זה היה נשמע כמו מלאכית: צלול, נקי, שרת את האמת שלך". עכשיו, כשהיא יכולה להתחיל לדמיין זכייה בתחרות ובהמשך נסיעה לאירוויזיון, טמינו שיתפה בתחושות. "לחשוב שבעוד חודש אני אולי אהיה הנציגה באירוויזיון זה קצת לחץ, לא אשקר", הודתה. "אני יודעת שאני יודעת לתפקד טוב תחת מצבי לחץ, אז אני יכולה להיות גם רגועה בו זמנית. אני יודעת שאני יכולה להוכיח את עצמי על הבמה".
זו לא עוד שנה רגילה להשתתף בתחרות.
"ברור שיש לזה משמעות שונה לגמרי. אני חושבת שאחרי כל הטראומה והסיפורים הקשים שכל העולם שומע, להראות לעולם שאנחנו יכולים לעמוד חזקים על הבמה, שאנחנו ממשיכים להפיץ אהבה ושמחה - זו ההזדמנות להוכיח שאנחנו נשארים ושלא נזוז לעולם. זה אמנם קצת קשה כי גם כשאנחנו מתעסקים בלהוכיח את עצמנו על הבמה ולהראות אותנו מול כל העולם, יש עדיין אנשים שחווים קשיים, זה קצת מתנגש. אני פשוט מקווה שלהראות אותנו חזקים ייתן שקט נפשי ונחמה לאנשים שנמצאים כאן בבית ועוד מתאוששים מהמצב".
צלם: רגב זרקה | עורכת: מור סטקלרו
לצד ההתרגשות, טמינו יודעת להצביע, בהומור ובחיננות רבה, על הדברים שעשויים לתרום לה בתחרות. "אם אהיה הנציגה באירוויזיון, קודם כל זה יראה שיש גיוון במדינה שלנו", אמרה. "הייחוד שלי זה לרגש את האנשים. טקסט הוא משהו שמאוד חשוב לי בשיר, ולהביא טקסט שלא רק יראה עוצמתיות, אלא גם שאנשים יתחברו ויבינו כמה אנחנו רוצים את זה. מעמד האירוויזיון זו הבמה הכי גדולה בעולם ואני תמיד שואפת שהקריירה המוזיקלית שלי תהיה על הבמות גדולות בעולם. זה יכול להיות חלום גדול שמתגשם".
ביום רביעי התחרות האמיתית יוצאת לדרך - מול קהל. מתרגשת?
"עכשיו יהיה קהל נוכח באולפן ואני יותר מתרגשת. אני בלהקה צבאית אז יוצא לי לעמוד על במות יחסית גדולות במדינה. אני מרגישה די בנוח, אבל גם מתרגשת לראות אנשים שנמצאים בקהל".
אפשר להתכונן נפשית להופעה על בימת האירוויזיון?
"אני לא חושבת שיש מישהו שאי פעם מוכן נפשית להיות על הבמה הענקית הזו. זה חלום מאוד גדול שעכשיו אני מאוד רוצה. אני יודעת שאני מוכנה לזה ובעזרת השם נהיה שם. אני מדמיינת את זה כמאוד עוצמתי וחזק, לראות שמיליוני אנשים נמצאים בקהל, במיוחד שינופפו את הדגל שלנו, זה משהו מאוד מרגש ואמוציונלי. אני מדמיינת את זה ככה: מלא אנשים שיתמכו בנו. זה מאוד ירגש אותי ואני מצפה לזה".
