נעים להגיע לניו יורק בסוף השבוע הראשון של האביב. העצים פורחים, השמש מאירה, והניו יורקים, שעברו חורף קשה במיוחד, ממלאים את הרחובות. העיר מלאה בתיירים, בתי המלון מפוצצים והחנויות שוב מלאות בקונים. אני לא הגעתי לניו יורק בשביל ענייני אופנה, אלא במסגרת מסע של צוות "כוכב נולד 7" לחיפוש מועמדים באמריקה. בשנה שעברה נסענו להודו, וחזרנו משם עם עדי אבישי שהגיעה לאודישן מאוחר, ביום האחרון של המסע, במסעדה זרוקה בכפר ליד דרמסלה, וחיממה את לבנו עם ביצוע ל"בואי אמא".
המסע להודו, מעבר לכך שבאחד משיאיו רכבתי על פיל, הפגיש אותנו בעיקר עם צעירים אחרי צבא שמבקשים להתאוורר קצת בעולם זר לפני תחילת החיים האמיתיים. כבר ביום הראשון בניו יורק, היה ברור ההבדל. השיחות עם הישראלים בניו יורק, היו שונות מאוד מהשיחות עם האנשים שפגשנו בהודו. לכולם יש דיאלוג נוכח מאוד עם ישראל ועם הזהות שלהם. ורובם, במיוחד כשהם פוגשים אותנו, רוצים מאוד לחזור הביתה. נדמה כאילו "כוכב נולד", מעבר לחשיפה הטלוויזיונית הכרוכה בכך והאופציה להתפרסם, מאפשר להציג את החזרה לארץ כמשהו זוהר יותר, שאין בו מרכיב של ויתור או זנב מקופל בין הרגליים.
מתים לחזור לארץ
אפשר לחלק את המתמודדים שפגשנו בניו יורק לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה היא האמריקאים. אלה יהודים עם זיקה גדולה לישראל, או ילדי ישראלים שהגיעו הנה בגיל צעיר או אפילו נולדו כאן. הם אוהבים את ישראל באופן התמים והנעים ביותר. המפגש עם "כוכב נולד" הוא בעיניהם כמו עוד ביקור מולדת. המתמודדים האלה אסירי תודה על המפגש. חלקם גם מוכשרים מאוד. הבעיה היא שאת כישרונם הם מסוגלים לממש רק באנגלית. כשהם עוברים לעברית, הקסם נאבד.
הקבוצה השנייה הם הישראלים שאינם מוזיקאים מקצועיים. אלה שנמצאים כאן בין שנתיים לחמש ומחפשים דרך לחזור. רובם כמובן לא שרים מי יודע מה, אבל לפחות מכירים שירים עדכניים, והרפרטואר שלהם לא שונה בהרבה מהרפרטואר המקובל באודישנים בארץ. מקסימום מזכיר אודישנים מלפני שנתיים. אלה מהגרים מהזן האמביציוזי, שעובדים מסביב לשעון כדי להרוויח, להתקדם ולבסס עצמם מעמד. החברים שלהם ברובם ישראלים, אבל במשך היום חלק גדול מהם עובד אצל מקומיים ומשתלב בסביבה.
הקבוצה השלישית היא של המוזיקאים. המפגש הזה כבר טעון הרבה יותר. רובם עזבו את הארץ כדי לכבוש איזו אמריקה, עובדים כמורים למוזיקה במקרה הטוב ומנסים את מזלם. הם כמובן לא מאוד מצליחים ואפילו לא נמצאים בדרך לשם. לאודישנים הם באים בחשש.
הראשונה שחוזרת לארץ
ביום השני קיימנו אודישנים ב_WAH, מועדון רוק מיתולוגי בווילג', שמתהדר בין היתר בכך שבוב דילן וג'ימי הנדריקס נתנו שם את ההופעות הראשונות שלהם בניו יורק. כיום הוא שייך לישראלים צעירים ומצליחים. יותר ממאה איש באו לאודישנים שם. חציים הצליח לעבור את הוועדה המוקדמת ולשיר בפני השופטים, כלומר בפני מרגול ובפני. ושוב חזרו על עצמן התמונות מליל אמש. אלא שדווקא ברגע השיא הכל התפרק. עלתה בחורה נאה וחרישית, סיפרה באגביות שהיא עובדת על אלבום ראשון ומאמינה במוזיקה שלה. ושוב היה נדמה מהשיחה שהיא קצת עושה טובה שהיא באה. אבל ברגע שהיא התחילה לשיר, היה ברור שיש קסם באוויר ושהבחורה הזאת תהיה הראשונה שתחזור איתנו לישראל.
כשהחמאנו לה והקהל הבין שהיא עוברת, היו כאלה ששמחו והתנהגו כמו קהל שנוכח ברגע מרגש. אבל קל היה לראות איך רוב המוזיקאים האחרים שישבו מסביב מתבאסים, כאילו דווקא ההצלחה של האחת מחדדת את הכישלון שלהם. תוך כמה דקות, כל מי ששרו בבוקר ולא עברו אך בחרו להישאר ולהמשיך להקשיב עזבו את המקום. ומאותו רגע כל מי שסיים את האודישן ולא עבר, מיהר ללכת לדרכו.
מתוך המגזין Time Out תל אביב
מחר תוכלו להמשיך לקרוא את יומן המסע של גל אוחובסקי עם "כוכב נולד"