יצחק "בוז'י" הרצוג סיים לאחרונה את שנתו הראשונה בתפקיד נשיא המדינה, אלא שזו לא הייתה שנה פשוטה עבורו במישור האישי: הנשיא איבד במהלכה את אמו, שסבלה מאלצהיימר. "בהשבעה לנשיאות אמרתי שאמא מלמדת אותנו את הקשיים של הגיל שלה. היא ראתה את ההשבעה, אבל אני לעולם לא אדע אם היא הבינה", הוא נזכר.
את הדברים אמר הרצוג לרינה מצליח כשהתארח בפודקאסט (הסכת) שלה, "אמא, אבא, ואני", שבו האורחים מספרים על הוריהם ועל הקשר איתם. זה היה שבוע מטלטל מבחינת מצליח, שלאחר תשע שנים נפרדה בדמעות מהתוכנית "פגוש את העיתונות"; בנסיבות שונות מאוד, גם בביתו של הרצוג היא מצאה את עצמה דומעת. "את בטח שמה לב שאני מתאפק ולא נשבר", אמר לה הנשיא. "את נשברת בשבילי".
"אבא שלי היה מאוד חם בתוך תוכו. חשוב לזכור שהוא השתתף במלחמת העולם השנייה ואחר כך לחם קרוב לעשור רצוף – אז זה לא מקשיח אותך? ברור שכן"
איך היה עבורך להישבע לנשיאות, ממש כמו אביך, ולחשוב שאולי אמא לא מבינה את ההישג הזה?
"יש לי תחושה – ואולי אני סתם מתנחם בזה – שהיא התמידה בכוונה. כי היא הייתה יכולה לעזוב אותנו קודם, אבל היא החזיקה מעמד עד שהיא ידעה שאני שם. זאת הנחמה שלי. ליוויתי אותה בחודשים האחרונים וכשהתחלתי להרגיש שהיא נגמרת מול העיניים שלי, הכנתי את המשפחה, ונפרדנו ממנה. אבל בסוף אמא תמיד נשארת איתך".
היא זיהתה אותך?
"עשינו המון מאמצים לעזור לה. בהתחלה היא עוד דיברה, אבל היא הלכה ודעכה. לפעמים היא פתאום הייתה פותחת את העיניים ואומרת 'בובה'לה'".
ניסית לדבר איתה?
"השיחות איתה היו לא פשוטות, אבל דיברתי איתה בכל פעם שבאתי לבקר אותה. סיפרתי לה על הנסיעה המדינית הרשמית הראשונה שלי. כשחזרתי מטקס במרכז הנצחה באוקראינה, סיפרתי לה מה היה. היא הייתה מביטה בי, ולא ידעתי אם היא מבינה".
אז אולי הייתה גם הקלה כשהיא נפטרה.
"תמיד אמרתי שנעשה בשביל אמא את הטוב ביותר, וזה מה שקרה. הייתה לה עוזרת נהדרת, דאגנו שיהיו לה תנאים טובים, שתמיד תיראה מטופחת ויפה".
"ראש הממשלה מנחם בגין הגיע ללוויה של סבתא שלי, וכל הדרך עד הקבר אמר לכולם: 'זאת הייתה אישה דגולה'. שתביני את הערבוב בין הפרטי לציבורי"
את אבא שלך איבדת כבר לפני המון שנים. כשנפרדים מההורה השני מתחולל שינוי במצב הקיומי?
"אני אגיד לך, שנה לפני כן מיכל איבדה את הוריה בפער של 40 יום, אחד אחרי השני. הם היו נשואים 65 שנה, ילידי ארץ ישראל, אנשי תקומה. זה היה קשה מאוד, גם לי. מיכל חושבת שזה קרה כי הם לא רצו להכביד עליה. אבל היו להם חיים מלאים ומכובדים, הם עשו הרבה למען הכלל וגידלו בת נהדרת. המוות קיים משחר האנושות, אין יכולת להתמודד עם זה, חוץ מלהבין שזה חלק מהחיים".
בכית?
"בכיתי גם כשהם נפטרו וגם כשההורים שלי נפטרו".
על יד הילדים או לבד?
"האמת שבכיתי גם כשבאו לקחת את אמא, ואפילו הצוותים הרפואיים ראו את זה. אבל אלה החיים. גדלתי בבית מאופק שלא הראו בו הרבה רגשות ועל סוף החיים כמעט לא דיברו, אבל כשזה מגיע אז מתמודדים".
ראית את אבא שלך בוכה?
"לא. ראיתי אותו נשבר כשהוא ספד לאמא שלו, ולא הייתי לידו כשאחיו נפטר, אבל אני יודע שהיה לו מאוד קשה שם. צריך להבין שהוא היה קצין בצבא הבריטי ואז בצה"ל, אימנו אותו להיות קשוח ולא להראות רגשות".
זה אומר הרבה על אנשים.
"כן, אבל בסוף אנחנו דור אחר, ואני חושב שהרגש מאוד חשוב בחיים, גם מיכל אשתי".
מיכל יותר ממך.
"בסדר, מיכל בוכה גם מסדרות טלוויזיה".
זאת הייתה אהבה גדולה
הרצוג (61), הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, שימש בעבר יושב ראש הסוכנות היהודית, ראש האופוזיציה, שר, חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ומזכיר הממשלה. משפחתו ממקימי הארץ, והעיסוק המדיני והפוליטי זורם בעורקיו. אביו, חיים הרצוג, היה הנשיא השישי; אמו, אורה הרצוג לבית אמב"ש, הייתה מייסדת המועצה לישראל יפה. "היחסים בין ההורים שלי היו טובים מאוד", מספר הרצוג, "זאת הייתה אהבה גדולה".
היה חום בבית?
"בטח, יש לי תמונה של אבא מחזיק ומנשק אותי כתינוק. כלפי חוץ אבא שמר על איפוק, אבל הוא נורא אהב אותי".
יותר מאחרים?
"האחים הגדולים שלי, יואל ומייק, נולדו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה, כשאבא היה בתפקידים בכירים בצבא, והם כמעט לא ראו אותו בילדות. כשאני נולדתי – 'במהדורה השנייה', קראנו לזה – אז הוא עוד היה ראש אמ"ן. אבל כשהוא השתחרר הייתי בן שנתיים והיה לו יותר זמן בבית. גם נשאתי את שמו של אבא שלו וזה מאוד השפיע עליו. חיינו אז חיי רווחה, אז אני ואחותי הצעירה רונית קיבלנו הרבה תשומת לב מאבא".
האחים הגדולים קינאו בכם?
"הם אהבו אותנו".
על שם מי הם קרויים?
"יואל נקרא על שם סבא של אבא, יואל לייב הלוי הרצוג, ומייק – על שם סבא של אמא, יחיאל מיכל שטיינברג. הרב יואל לייב הרצוג היה הרב הראשי של פריז, הרב מיכל שטיינברג היה ממייסדי מוצא".
ואתה על שם אבא של אביך, שגם היה רב.
"אני על שם יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בברית שלי היו גדולי המערכת של הציונות הדתית והרבנות. נשאו אותי הרב אריה לוין זצ"ל, שנחשב לצדיק ידוע מאוד, ומוישה חיים שפירא, שר הפנים ומנהיג המפד"ל המיתולוגי".
"יש תכונות שנולדים איתן. אני אוהב בני אדם, ואני שמח שאני כזה. אני קצת עובד סוציאלי, אף פעם לא הסתרתי את זה"
הרצוג מספר שסבתו, הרבנית שרה הרצוג, השפיעה עליו מאוד. "היא הייתה מאוד דומיננטית, דמות מופת בירושלים ואשת ציבור גדולה. היא הייתה פמיניסטית והקימה את תנועת האישה הדתית-לאומית, מפעל החיים שלה היה בית החולים הרצוג, שהוא עד היום מרכז רפואי פסיכיאטרי מהגדולים בארץ. היא נורא אהבה אותי והייתי בא אליה כל קיץ. את סבא לא זכיתי להכיר, אבל הוא היה גאון ואיש אשכולות. היה לו דוקטורט במדעים, אבל הוא לא ידע אפילו לשרוך נעליים, הוא היה בעולמו. היא עשתה את הכל".
איך אבא שלך היה עם אמא שלו?
"הוא העריץ אותה נורא. כשאבא היה שגריר באו"ם הבאנו אותה לניו יורק וקראנו לזה סיבוב ניצחון, לקחנו אותה לקונצרטים ועשינו לכבודה אירוע גדול".
היית בצבא כשהיא נפטרה?
"כן, ההורים שלי היו בחו"ל, ומי שצלצל להודיע לי שהיא נפטרה היה אבא אבן, דוד שלי. הוא אמר: 'אני מצטער למסור לך שסבתא שלך נפטרה'. גם הוא היה אדם מאופק, הם גדלו בסביבה כזאת. ההורים שלי חזרו מאמריקה ללוויה, וראש הממשלה מנחם בגין הגיע גם כן. כל הדרך עד הקבר הוא אמר לכולם 'זאת הייתה אישה דגולה', שתביני את הערבוב בין הפרטי לציבורי".
נראה שהפן הציבורי השתלט באיזשהו אופן על חיי המשפחה שלכם.
"מה ששמר על הגרעין שלנו היה המסורת, ארוחות השישי וקבלת השבת החזיקו אותנו. בלי זה בקלות יכולנו להתפרק. לעומת זאת אצל אבן, שזאת משפחה שמאוד קשורה אלינו, היו יותר חילונים והיה להם יותר קשה לשמור על הגרעין. אנחנו לא דתיים, אנחנו מכבדי מסורת, זה הבדל עצום. לאבא הייתה ביקורת על הממסד הדתי-רבני, הוא ראה את זה מקרוב. שלחו אותו ארצה ללמוד בישיבת חברון, ועל זה הוא כתב, 'הגעתי לימי הביניים'. הוא הגיע מאירופה לממסד עתיק וישן. כשהוא התגייס להגנה, כל החיים שלו השתנו".
אתה זוכר אותו בערוב ימיו?
"בטח, הייתי עם אבא בימים האחרונים שלו. היו לו חיים מאוד מכובדים אחרי שהוא פרש. הוא סיים את הנשיאות אחרי עשר שנים והיה היחיד שעשה את זה, שהשלים את הקדנציה. חוץ מיצחק בן-צבי וזלמן שזר, אבל לא היו מאז. אני זוכר איך באתי לעזור לו לארוז ביום האחרון שלו בתפקיד, זה היה בשנת 1993. הוא היה אז בן 74".
"בכיתי כשבאו לקחת את אמא, ואפילו הצוותים הרפואיים ראו את זה. גדלתי בבית מאופק שלא הראו בו רגשות ועל המוות כמעט ולא דיברו, אבל כשזה מגיע אז מתמודדים"
על סוף חייו של אביו אומר הרצוג: "ב-1995 הוא נסע למסע ברוסיה ושם נדבק בחיידק. הוא אושפז בארץ, ומאותו רגע היו שנתיים של עליות ומורדות של מצבו הפיזי. הייתה לו מחלת לב עוד לפני הנשיאות, אז הוא הלך ונחלש. חודשיים לפני שהוא נפטר הוא נשא דברים באזכרה לדוד שלי – יעקב הרצוג, אחיו הצעיר – שהיה דיפלומט ואיש מדינה מבריק. הוא נפטר בגיל 50 משבץ מוחי. שם כבר היה לו קשה לקרוא, אבל הוא פשוט לא רצה לשמוע, הוא היה פייטר ולא רצה לשנות את אורח חייו".
היו שיחות פרידה?
"לא מספיק. זה קצת חבוי בתוכי וקשה לי לדבר על זה".
אמרת לו שאתה אוהב אותו?
"הוא ידע שאני אוהב אותו, דיברתי איתו יום-יום. מאוד האמנתי במצוות כיבוד הורים. וגם לא חשבתי שהוא במצב של סכנה. הייתי איתו בבית החולים, ראינו חדשות, דיברנו".
הוא לא ידע שזה הסוף?
"הוא לא ידע, וגם אנחנו קצת היינו בהדחקה. חשבנו שהוא מאושפז בגלל מחלת הלב שלו. הוא כבר היה בבית חולים כמה פעמים קודם לכן ותמיד יצא מזה, אז לא חשבנו שהוא בסכנה כזו. היינו אפילו די בהלם, הייתי בדרך למשרד כשקראו לי להגיע לבית החולים".
יש חרטות?
"אבא היה אדם מאוד גאה ולא רצה שיידעו את תחושותיו, זה היה דור כזה. הוא היה נורא מכובד בהופעה שלו והייתה לו חזות מלכותית, אלה דברים שהוא למד בצבא הבריטי. הוא היה בכלל תלמיד ישיבה שהתגייס להגנה והלך ללמוד משפטים באנגליה, ואז הוא שבר שושלת של עשרות רבנים. כשמלחמת העולם השנייה פרצה הוא כתב להורים שלו שהוא החליט להילחם בנאצים. הוא תמיד היה אומר לי, 'אני הראשון בשושלת שלא היה רב. הימים של השואה שינו לכולם את החיים, גם לך'".
איך אמא שלך קיבלה את הפרידה?
"אמא הייתה אישה חזקה מאוד. הוא נפטר בי' בניסן, ובי"ד בניסן היא ארגנה ליל סדר לכל מי שהיה בשבעה. היא הגיעה אליו ונראתה כמו מלכה".
היא לא נשברה?
"לא, היא המשיכה להוביל את המועצה לישראל יפה ועסקה בהנצחה של אבא. הרבה מהתכונות שלי רכשתי ממנה, היא הייתה אישה שהעניקה המון חום. היא בעצמה הייתה אישה לא קלה בכלל, אבל תמיד נתנה לאבא את הכבוד, היא אהבה אותו אהבת נפש".
היא לא מחקה את עצמה בשבילו?
"היא בלטה מאוד בתחומים שלה. למשל, היא הייתה לוחמת ירוקה, מהראשונות. היא גם לקחה אותנו להפגנות כשהיינו ילדים. אני זוכר פעם אחת שהיא הסיעה אותנו לבית הספר, עצרנו ברמזור והנוסע לפנינו זרק קופסת סיגריות מהחלון. היא יצאה מהאוטו, תפסה את הקופסה, זרקה אותה לכיוונו ואמרה לו: 'הכביש זה לא פח זבל'. זה מזכיר לי שכשהייתי מ"פ בצבא היינו לוקחים את הטירוניות לטיול בירושלים, ופעם אחת ראיתי שנזרקות קליפות תפוזים מהאוטובוס. עצרתי את כל השיירה ועברתי אוטובוס אוטובוס לדבר איתן על זה".
יש שביל זהב ביהדות. תקראו הרמב"ם
הרצוג נשוי למיכל, עורכת דין, ומגדל איתה שלושה בנים בשכונת צהלה בתל אביב שבה נולד, אבל האווירה כיום מעט שונה מהימים ההם.
כשההורים שלך גרו בבית הנשיא הרגשת שאתה נכנס לבית בריטי? על קצות האצבעות?
"אבא תמיד הקפיד על סדר ומשמעת, ואני לא מתבייש במורשת הזאת".
אתה לא כזה? ואל תגיד לי שזה רק עניין של דור.
"יש תכונות שנולדים איתן. אני אוהב בני אדם ואני שמח שאני כזה. אני קצת עובד סוציאלי, אף פעם לא הסתרתי את זה".
יפה לראות איך לאבא כזה יש ילד כזה.
"בתוך תוכו אבא שלי היה מאוד חם ואהב הומור. חשוב לזכור שהוא השתתף במלחמת העולם השנייה, הוא היה בקרבות איומים וגם נפצע שם. הוא ראה מחזות זוועה בברגן בלזן. אחר כך הוא לחם קרוב לעשר שנים רצופות – אז זה לא מקשיח אותך? ברור שזה מקשיח אותך".
"כשמלחמת העולם השנייה פרצה אבא החליט להילחם בנאצים. הוא תמיד היה אומר לי, 'אני הראשון בשושלת שלא היה רב. הימים של השואה שינו לכולם את החיים, גם לך'"
אנחנו שרשרת בחוליית דורות ואנחנו מעבירים משא גנטי מדור לדור. תגיד לי דבר אחד שחשוב לך להעביר לילדים שלך.
"אני אגיד משהו על גנטיקה. אני חושב שבתוכי מתרוצצים כל מיני גנים, יש תיעוד בן מאות שנים אחורה של שתי המשפחות. כשלומדים על סיפורי הרקע של המשפחות של אמא ואבא, ומה שהן ספגו מכל מיני מקומות לאורך ההיסטוריה, מגיעים לגירוש ספרד, לאיטליה, לרוסיה, לצרפת ולאנגליה ומה לא – אז כל זה מתרוצץ בקרבי".
ומה עם הגן הערכי?
"הדבר הכי חשוב הוא להנחיל את אהבת המדינה לדור הבא. גם הילדים שלנו עושים את שלהם, משרתים ותורמים, כל אחד בדרכו מחויב מאוד לנושא הזה. וכמובן, כחלק מזה חשוב להנחיל את המסורת היהודית, שהיא אלמנט מרכזי בחיים שלנו. אמא שלי לא גדלה בבית דתי, אבא שלה הסיר את סממני הדת מחייו, אבל אמא שלה, סבתא שלי, שמרה מאוד והיא תמיד הייתה אומרת לי, 'בסוף מוצאים את שביל הזהב'. יש שביל זהב ביהדות, תקראו הרמב"ם".
שביל הזהב נמצא יותר ביהדות ספרד מביהדות אשכנז.
"חד-משמעית".
אז אני מציעה לאנשי ש"ס שלא ירוצו להיות דומים לאשכנזים אלא יביאו את האשכנזים אליהם, למתינות הספרדית.
"המתינות הספרדית היא עובדה מובהקת. אני קורא עליה המון ולומד את כל ההתמודדות עם פשרות, הבנת החיים והשוני הבין-דורי".
אני רוצה להגיד לך, אני מכירה אותך הרבה זמן וניהלנו לא מעט שיחות בחיים – והשיחה הזאת הייתה מיוחדת ומרגשת בשבילי.
"את בעצמך מרגשת אותי מאוד".