אין דבר יותר מרגש מלהיזכר באהבה נשכחת. ההתרגשות, ההתמכרות, האדרנלין שקופץ ברגע. זה היה כיף עצום לחפור לעומק ולגלות עולם שלם של תכנים שהיינו מכורים אליהם אבל כמו כל גרופיז עברנו מהר מדי לשלב הבא בחיים. קבלו את הסדרות והתוכניות שהיו להיט לרגע אבל מאז קצת נשכחו. צפייה מחודשת מראה הן לא פחות ממאסטר פיס של רגשות, פיצוחים ושיעורים לחיים. או במילים אחרות: מרגול בתור שופטת. זה לא מושלם?
השגריר
מבין שלל התוכניות, שהגיעו למסך שלנו בצונאמי הריאליטי של תחילת שנות האלפיים - "השגריר" הייתה המפתיעה מכולן. על הנייר, לא היה מדובר בטראש טהור, אלא מעין גרסה ציונית וערכית של "המתמחה" של דונלד טראמפ שמטרתו הייתה למצוא את הכוכב או הכוכבת הבאה בתחום שבלי עין הרע, היינו גרועים בו מאז ומתמיד: HASBARA. תוסיפו לזה פאנל שופטים מעונבים וממלכתיים כמו יעקב פרי, רינה מצליח ונחמן שי שלקחו את התפקיד ברצינות תהומית ולכאורה קיבלנו שיעור אזרחות בתיכון שכולם רוצים להבריז ממנו.
אף אחד, כולל יוצרי התוכנית, לא ציפה להתפוצצות של פורמט כזה. היא הפכה בן לילה ללהיט מטורף עם אחוזי רייטינג פסיכיים ועם משימות מרתקות שטרם נראו על המסך. כל המדינה דיברה על איתן שוורץ המוכשר והפייבוריט הברור, על קרב הצ'ילבות של מהרטה ברוך ויעל בן דב וכמובן התאהבה בצביקה דויטש הדתי לאומי שהפך מהר מאוד למאמי הלאומי.
אחרי הטרפת הזאת, עלתה כמובן עונה שנייה ברעש גדול, אך נשכחה במהרה. נשארנו עם זיכרונות מתוקים מהתקופה, ההסברה עדיין לא משהו.
>> כאן יש תיעוד נדיר לתקופה הכי טובה של ההסברה הישראלית
מרגול שופטת
אלוהים נתן לנו במתנה, דבר גדול דבר נפלא. לדבר הזה קוראים מרגלית צנעני ואני אישית מכורה לכל דבר שהיא השתתפה בו. באותן שנים, סביב 2006-07, מרגול המציאה את עצמה מחדש כשופטת ב"כוכב נולד" וכמובן שהיא עשתה את זה מעולה. כמה מעולה? מספיק בשביל שמקבלי ההחלטות בערוץ יחליטו על סוג של ספין אוף בשם "מרגול שופטת".
תזכורת קלה למי ששכח את הפורמט (שערך טל ברמן): מרגול יושבת על כס השיפוט, עוטה גלימה כיאה למעמד ועולים אליה לרגל אנשים שהסתכסכו ונקלעו לריבים, מופרכים פחות או יותר. מרגול מתייעצת עם חבר השופטים המכובד המורכב ממפורסמי התקופה ואז פוסקת את מה שהיא פוסקת, ובלי לדעת אנחנו בטוחים שהיא צודקת.
וכן, מדובר בתוכנית חצי קומית, אבל מרגול יודעת להחזיק תוכניות בדיוק כמו שהיא יודעת להחזיק שירים - ועושה את זה פצצה. גם אם מדובר בפארסות כמו אמא שכועסת על בתה שמכורה למכוני שיזוף, גבר שרב עם ארוסתו כי הוא רוצה להגיע לחתונה עם ג'ינס, עובדת בשיפודי התקווה שמתלוננת שהאחמ"שית שלה קשוחה, או קשישה שכועסת על חברתה שמאכילה חתולים. מיותר לציין שמדובר בפאן טהור, בלי להתנצל.
>> פה תמצאו את מרגול מכריעה שגברים חייבים ללבוש חליפה לחתונה
חיים אחרים
2010 הייתה ללא ספק שנת הפריצה, או ההתפוצצות אם תרצו, של עוז זהבי. הוא כיכב בפסטיגל, שיחק בסדרת המופת "נבלות" ואנשים ציטטו כל משפט שני שיצא לו מהפה ב"עספור". לצד כל אלו, הייתה לו באותה שנה דרמה שלמרבה הצער, כנראה, ממש נשכחה, בשם "חיים אחרים".
לא מדובר כאן על דרמה שנוצרה משאריות תקציב שנתי אלא דרמה ששובצה במקום בולט בלוח השידורים וכללה, פרט לזהבי, שחקנים כמו יורם חטב, נטע גרטי, יובל שרף, דניאל גל ועוד. גם העלילה הייתה מעניינת עם טוויסט מקומי: תלמיד ישיבה שעבר תאונה ובמהלך השיקום הפיזי נמשך לעולם הריקוד ומתמכר אליו.
לא ברור למה, אבל יכול להיות שהשם הגנרי שניתן לסדרה הוא זה שקצת גרם לנו לשכוח אותה כל כך מהר. חיפוש פשוט בנטפליקס, לצורך העניין, יראה שיש סדרת מדע בדיוני בעלת שם זהה. ועדיין, אז כמו היום, זו דוגמה טובה לכך שאפשר לייצר דרמה איכותית ומושקעת בערוץ מסחרי וכזו שגם ששווה לצפות בה אחרי כל השנים.
>> פה תראו את עוזי זהבי רוקד (ועוד כבחור דתי)
תכנית קיציס
קיץ 2014 היה די מחורבן. נזכיר לכם אם הדחקתם - חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן היו בראש סדר היום, ובחלק האסקפיזם שניסינו להיאחז בו היו לנו מונדיאל, ההיריון והחתונה של נינט וכמובן אתגר דלי הקרח. רוצה לומר - לא טיימינג משהו אם קוראים לך איל קיציס ואתה מחליט לצאת בתוכנית אירוח חדשה בפריים טיים של שישי בזמן הפגרה מ"ארץ נהדרת".
אם אתם בדיוק דופקים לעצמכם על המצח ולאט לאט מתחילים להיזכר, נציין שקראו לזה "תכנית קיציס". התוכנית, שהשתייכה לזן הנכחד שנקרא "תוכניות אירוח", התבססה על קיציס עצמו, שאנחנו יודעים שיודע להחזיק שידורים. לצידן היו טאלנטים בפריצה של קשת כמו ירון ברלד, תירס סקסואל, טייכר וזרחוביץ' וגם חשיפתו המוצלחת של תם אהרון לקהל הרחב לראשונה.
עם כל הכוונות הטובות ועם כל הבאסה שבדבר, העם לא היה מוכן להתמודד עם תוכנית חדשה ולבחון אותה יותר מדי, בטח לא בכזו תקופה מגעילה. כמעט עשור קדימה (אמאל'ה), זו קפסולת זמן מדהימה ששווה לחזור אליה.
>> זאת התוכנית שהעולם לא היה מוכן אליה בקיץ 2014
מועדון ארוחת הערב
הרבה לפני שאופירה אסייג ואייל ברקוביץ' הפכו לשליטים הבלתי מעורערים של התחום, משבצת הפרה-פריים של שישי בערב הייתה נפש אבודה שחיפשה את עצמה והייתה זקוקה לפיצוח.
תמיד היה שם ניסיון לייצר משהו שמצד אחד לא רדוד אלא מכובד, ומצד שני לא כבד מדי, כי תכף חדשות וזה. הפתרון, כמו לעוד הרבה בעיות בחיים, היה אוכל, וכך נולד לו "מועדון ארוחת הערב". פורמט תוכנית אירוח באווירה קלילה ולא מחייבת - שבה מפורסמנו מדברים ומכינים אוכל בו זמנית. מה יותר כיף מזה?
ליהוק המנחים ביטא את הרצון לשלב בין מסורתי\נוסטלגי (חיים כהן, שנשאר באותה רצועת שישי אחרי שנים כמנחה "שום פלפל ושמן זית" המיתולוגית) למודרני (מארינה מקסימיליאן בלומין, שהייתה כוכבת טרייה). למרות זאת, התוכנית לא האריכה ימים וחבל, כי איפה עוד תראו את מרגול מרימה את האולפן ושנייה אחר כך אופה בורקיטס עם חיים כהן? היה מגניב.
>> כאן יש את השילוב שלא ידעתם שאתם צריכים
בקרוב אהבה
כחלק מז'אנר הדוקו ריאליטי שכבש את ישראל לפני כעשור וחצי, עלה הרעיון הלא לגמרי מופרך לגייס מפורסמות שמחפשות אהבה ולעשות מזה תוכנית. היוצר אירי ריקין מצא חמש נשים כאלו, שהתאימו לפורמט, כל אחת בסטטוס, גיל ומצב משפחתי שונה, ויצר מעין קבוצת תמיכה דיגיטלית עבורן. היום זה סתם נראה כמו עוד ישיבת זום גנרית של ראשון בבוקר, אבל אז זה היה מבנה מפתיע, וכל אחת שיתפה בנסיונותיה למצוא את שאהבה נפשה.
במקביל למפגשים הקבוצתיים, כל אחת מהמשתתפות זכתה למעין יומן אישי. בין היתר: מיכל שפירא שחידשה קשר עם האקס אורי סלונים, שסיפור מאבקו ומותו מסרטן זכה לסיקור נרחב גם לאחר שידור התוכנית. סיגל שחמון, שפרשה מהתוכנית באמצע ועוררה סערה כשהתחילה מערכת יחסים עם בעלה לשעבר של חברה טובה שלה. וגילי שם טוב, שדרנית ועיתונאית ספורט, שהייתה אז אמא טרייה וחיפשה אישה לחיים - מעקב דוקומנטרי נדיר יחסית לאותה עת בטלוויזיה.
מאז, פורמטים של חיפוש ומציאת אהבה באו והלכו, או יותר נכון, הלכו. "בקרוב אהבה" הייתה לכאורה רק עוד אחד מהם, בעידן טרום אפליקציות ההיכרויות. אבל היא משקפת תקופה שנראית כלקוחה מיקום מקביל ומעבר לסיפורים שבה, מצחיק לראות כמה עברנו מאז בקטגוריית ההיכרויות ובכלל.
