מאי 2018, גינאה המשוונית, שדה תעופה. זה הרגע שבו חלומו הגדול של שר האנרגיה והתשתיות לשעבר, גונן שגב, התנפץ לעבר המציאות העגומה שהייתה חייו. בזמן שהגיע למדינה לבדוק אפשרות להקים רשת מרפאות נעצר שגב על ידי כוחות הביטחון הישראליים והואשם בריגול חמור, בעמידה בקשר עם גורמי ביטחון ומודיעין איראניים ובמסירת ידיעות לאויב. תקופה ארוכה עקבו בישראל אחר פעילותו של מי שהיה חשוף למידע רגיש בעבודתו כשר בממשלת ישראל, הסתבך בזיוף דרכון, בהונאה ובפרשת סמים שבגינה ישב בכלא חמש שנים - והופעל כמקור איראני שביקר בטהרן.
ההסתבכות בפרשת הסמים עלתה לו ברישיון לעסוק ברפואה בישראל שבהמשך הובילה לעזיבתה. כל ההכנות התנקזו לרגע שבו ישראל סגרה חשבון עם האזרח שסיכן אותה מבחינה מדינית וביטחונית. הכל תוכנן עד לפרט האחרון, שגב עוכב ועל כתפו הונחה יד כבדה של לוחם מוסד שאי אפשר להשתחרר ממנה. הערב (ראשון) שודר בקשת 12 סרטם של יואב לימור ודנה שבתאי, "השר שהפך למרגל", שהביא את הסיפור הבלתי נתפס של מי שבדעה צלולה שיתף פעולה עם גורמים רגישים באיראן.
כיאה לסיפור שהגיע לקצה, נקודות רבות בחייו של שגב מאופיינות בשאלה: "מה אם רק היה לוקח החלטה אחרת?". אחרי קריירה כרופא ילדים נכנס לחיים הפוליטיים ושם מצא בית במפלגת צומת שישבה באופוזיציה עד שחבר לממשלת יצחק רבין ז"ל. "רבין השתמש בגונן לצרכי אישור אוסלו. גונן התנדב לבוא לשירותו כי ידע שלהתנדבות תהיה פרס - להיות שר", הסביר ז'ק נריה, מי שהיה יועצו המדיני של רבין ויועצו של שגב במשרד האנרגיה. כשהגיע, התרשמותו מהשר החדש הייתה כי מדובר ב"פנטזיונר, כל הזמן חשב איך מתנהל מול המערכת. הדברים היו כל הזמן על הסף, דברים חוקיים ולא חוקיים".
"השר שהפך למרגל" זמין כעת ב+12
ב-2004 ניסה גונן לחזור לישראל מהולנד עם דרכון דיפלומטי שזויף בצורה חובבנית ועוכב. "ברגע שעזבת את התפקיד הרשמי, הדרכון הדיפלומטי לא שווה דבר. אופייני לגונן שחשב שיכול לעבוד על כולם כל הזמן", אמר נריה. שוטר המכס בהולנד ביקש לעשות חיפוש וגונן מיהר לנטוש את המקום.
"השוטר החליט לעקוב אחריו. הוא ראה אותו מגיע לאזור עם לוקרים ומכניס ציוד", תיאר תנ"צ (בדימוס) אבי נוימן, לשעבר ראש מפלג תשאול ימ"ר תל אביב שחקר את שגב בעבר. "אתה רואה שהוא משקר. לא התחבר לי בפרופיל ליבואן סמים. מישהו מהמשפחה שלו, שגם נחקר והיה עצור באותה פרשייה, התאבד בבית המעצר. לא ראיתי שהוא לקח את זה קשה".
לאחר שחרורו עזב שגב את ישראל והתיישב בניגריה. "עובדי שגרירויות היו הולכים אליו לטיפולים ולבדיקות", אמר מיקי שהכיר את שגב מניגריה ותיאר מקרה שבו קב"ט השגרירות הישראלית קיבל תרומת דם משגב, תרומה שהצילה את חייו. לצד העבודה בניגריה קיווה שגב כל הזמן לקבל בחזרה את רישיון הרפואה בארץ. "כשקיבל תשובה שלילית הוא דיבר על זה, היה כעוס ביותר ולא הבין למה מרחיקים אותו מהמדינה", נזכר מיקי.
ואז הגיעה יצירת הקשר האיראנית, שכמקובל בעולמות ההפעלה המודיעינית התחילה כתמימה. שגב קיבל פנייה מהשגרירות האיראנית בניגריה לבדיקה רפואית לשגריר בטענה כי שמו כרופא הולך לפניו. "הפעלה כזו מתחילה בשיחות חולין כדי לא להבהיל את המועמד לגיוס, יוצרים קשר בלי לבקש כלום", תיאר א', לשעבר חוקר בשב"כ. "רוצים להראות שהעולם לא כזה מפחיד ושלא קורה נזק".
"האיראנים תמיד מנסים בכל דרך ושיטה לגייס ישראלים אבל חציית קווים כזו כמו בסיפור הזה היא מאוד חריגה", המשיך א'. "גיוס של יהודי-ישראלי היא דבר כמעט בלתי אפשרי". באותו הזמן התברג שגב בחוגים הגבוהים, נכח באירועי השגרירות הגדולים, פגש נציגים איראניים. שם ניטע רעיון הביקור בטהרן. "ראיתי את המפגש עם הנספח האיראני, זה היה מוזר. השיחה הייתה ידידותית, כאילו שכבר הכירו. ישראלי נורמלי לא ידבר איתו", טען מיקי.
לכל אלו נוסף פן אישיותי-פסיכולוגי בדמות אדם שמחליט לבגוד. "כדי להגיע להתנהגות בגידה חייבת להיות תחושה של משבר, פגיעה עמוקה בעצמי ורצון להחזיר תחושת ערך", תיאר בסרט ד"ר אילן דיאמנט, פסיכולוג קליני ויועצו לשעבר של שגב, נריה, הוסיף: "מה שהדליק אותו זו השנאה. הוא רצה להתנקם, והנקמה הפשוטה ביותר זה להציע עצמו לאיראנים. חשב שיצליח ושלא יעלו עליו".
ברגע שמתעורר חשד על אדם מסוים בריגול כל מערכת המודיעין נדרכת. בסרט הובאו דבריהם של גורמי שב"כ שלא ניתן היה להציג פניהם שחשפו את עבודת המעקב והסיכול. הרכבת הפאזל המודיעיני לקחה זמן, וכשהבינו שמדובר בשר לשעבר שמחובר לגורמי כוח באיראן הדבר התקבל בתדהמה. הסכנה הייתה ברורה. "כולם מתחילים לעבוד, יחידות טכנולוגיות, יחידות יומינט (הפעלת מודיעין אנושי), איסוף. גם יחידות המוסד לוקחות חלק", שחזר א' בעל העבר בשב"כ.
ב-2012 הגיע שגב לאיראן. "דרמטי ברמה מטורפת, האיראנים חיים בשביל היום הזה. גיוס של שר אנרגיה ישראלי שביקר בכור ומכיר את התשתיות", הסביר א'. חמש שנים מאוחר יותר טייל שגב בעולם בחופשיות בעזרת דרכון דיפלומטי בגלל שאשתו הייתה דיפלומטית גרמנית, דבר שעורר חשש מתקרית מול גרמניה. הוא נסע פעם בחודש למדינה תחת כיסוי של רכישת תרופות לקליניקה שלו.
למודיעין הישראלי הגיע מידע כי בשנים 2017 - 2018 נפגש מספר פעמים עם מפעילים איראניים. הפגישות נמשכו שעות ארוכות, שם מסר מידע על תשתיות ובכירים ישראליים. בישראל התקבלה החלטה: שגב ייעצר. מאותו הרגע החלו גורמי הביטחון בבליץ חשאי בעזרת כל אמצעי שקיים.
האחראים על הפעלתו של שגב היו גורמים במיניסטריון המודיעין האיראני ונעשה באישורם של ראשי המיניסטריון, וככל הנראה גם בכירי השלטון באיראן. הלחץ הוגבר. "בוגד נכנס לעולם של מראות, ושבוי בידיו של המפעיל שלו. הוא לא יכול להשתחרר מהמקום הזה כי מי שיכול לשחרר אותו במקום הזה זו רק הדמות שמפעילה אותו", הסביר ד"ר דיאמנט. "מי שמופעל נגד מה שאליו אמור להיות נאמן אמור להיות מנותק רגשית מהמעשים, קר מזג בלי יכולת אמפתית לסביבה שלו במובן מסוים. אם אין פחד, בושה או חרדה אז אין מעצור".
המידע הרב והנכונות לשתף פעולה נפלו על האיראנים כמוצאי שלל רב. "שר האנרגיה לשעבר, ביקר בכור, מכיר את הדברים לעומקם. חבר קבינט שחצה את הקווים בצורה הזו. הייתי בהלם מוחלט", אמר א'. כחלק מהניסיון להגיע למקורות נוספים ביקשו המפעילים האיראניים משגב לארגן פגישה עם ז'ק נריה. שגב ונריה נפגשו באתונה שם הציע שגב עסקה שתניב לשניהם מיליונים. "כשאתה שומר סוד, אתה מפעיל על הנפש אנרגיה עצורה שצריכה להשתחרר ממועקה. לפחות לחלק מהבוגדים יש דחף לא מודע להשתחרר מהסוד הזה. הם יוצרים סיטואציות שאפשר לתפוס אותם. חלק מהמשחק של הריגוש זה שהוא רוצה להיתפס ובמקביל מקבל הנאה מזה שלא נתפס", לפי ד"ר דיאמנט.
ולמרות ההצעה המפתה משהו לא הסתדר לנריה. "הוא ביקש להיות בקשר עם קבלן גדול ששנינו הכרנו, ישראלי ממוצא פרסי. הבנתי שהוא רוצה קשר עם המוסד ועם איראן. אתה מתעסק איתם כדי לשתף פעולה בתחום ביטחוני-מדיני. אמרתי לו שאני לא מתעסק בזה", הדגיש. הניסיונות של שגב להקים מגע כשלו, כשרבים חשבו כי הוא שקרן. האיראנים ביקשו להיפגש עם בכירים כמו דן חלוץ ודני רוטשילד ששירת בעבר כראש אמ"ן - ובקרב גורמי הביטחון הייתה דילמה את מי להזהיר מחשש שזה יפיל את המבצע.
בשלב זה עלתה הפעילות מול נריה מדרגה. "התחיל תהליך השתוללות. אמר לי שיש חברה תאילנדית שמעוניינת להשקיע בארץ בתחום התכשיטים ושמזמינים אותי לשלושה ימים על חשבונם", נזכר נריה. "לא הבנתי מה לגונן ולחברה תאילנדית, ומה לחברה הזו עם ישראל. חיפשתי את החברה בגוגל ולא מצאתי".
בשב"כ החל לעלות חשש שהאיראנים יחשדו ויחליטו לחטוף את המקור הישראלי, דבר שיעורר בעיה קשה לישראל עם שר לשעבר שחטוף באיראן או שייעלם ויופיע בטהרן ומשם יגרום לנזק מדיני וביטחוני. חשש נוסף שגבר הוא שיחדיר מכשיר מעקב או חומר נפץ לשגרירות ישראל בניגריה או ימשיך בניסיונות הגיוס. "גונן בא ואמר: 'לא רצית לנסוע לתאילנד, בוא נפגוש אותם בגרמניה'", תיאר נריה את המשך הניסיון לגייסו. "זה עלה לי על העצבים".
וכמי שחייו אופיינו בשאלה "מה אם?", ההחלטות שלקח הוביל את שגב לשדה התעופה בגינאה המשוונית במאי 2018, לרגע המעצר. לאחר חיפוש גופני לנשק או לראיות הועבר למבנה שהוכן מראש. שם התנהלה חקירתו, חקירה שנמשכה 45 דקות והסתיימה בהודאה. "מי שבוגד במשפחה, בסיעה, יבגוד גם במדינה. זה לא הפתיע אותי", טען פיני בדש, לשעבר חבר כנסת במפלגת צומת.
גם הודאה זו הגיעה לאחר מסע מניפולציות, מסירת מידע והסתייגות ממנו, טענה כי פנה לאיראנים על מנת להביא את רון ארד או שהתכוון להפוך לסוכן כפול. שגב טען כי רצה להביא לישראל מידע על האיראנים במטרה לקבל בחזרה את רישיון הרפואה ואת כבודו. "בדרך כלל חקירת שטח היא פחות נעימה. מנצלים את אלמנט ההפתעה כדי לא לתת לנחקר את ההזדמנות להתגבש על איזושהי גרסה, לבנות לעצמו סיפור", הסביר א'. "זה היתרון של חקירת שטח, מאוד מהירה ומוגבלת בזמן. קוראים את הבן אדם, מנתחים אותו בשניות ומחליטים באיזה כיוון ללכת".
שגב הועבר לישראל ונלקח למתקן חקירה של השב"כ. חקירתו נמשכה חודש ימים. "אין שום קשר בינו לביני, עד שדפקו לי בדלת בשבע בבוקר. התפרצו שבעה אנשים ואמרו שעצרו את גונן. לא הייתי מופתע, שאלתי מה הוא עשה. אמרו לי מילה אחת: 'איראן'. בתוך תוכי אמרתי שזה בדיוק ממה שחששתי", אמר נריה. "כשסיפרתי על גרמניה אמרו לי שיש לי מזל גדול, ששם חיכו לי. זה יכול היה להסתיים ממש לא טוב ואולי הייתי יושב בטהרן, מסתכל על בניינים מחוץ לכלא או שהייתי כבר תלוי".
משפט שגב החל ושם חזר על טענותיו כי לא רצה להסב נזק לישראל. "גם בבית משפט יש לו את השלבים שהוא רוצה שבית משפט יכיר דברים טובים שעשה, הוא ניסה לברוח מלקיחת אחריות באופן המלא שלה ולומר 'בגדתי'. אני חושבת שהוא לא אמר אף פעם את המילים האלה, וגם לא היה מוכן לקבל שהזיק למדינה", אמרה עו"ד גאולה כהן, התובעת בתיק שגב מטעם פרקליטות מחוז ירושלים. "עונש של מאסר עולם לדעתי מתאים לעבירות ובנסיבות שבהן בוצעו. בתיקים ביטחוניים הרבה פעמים יש שיקולים רחבים יותר. המעשים שעשה פגעו בביטחון המדינה בעיניי".
במערכת הביטחון העדיפו שלא לחשוף כלים ולקבל את הסדר הטיעון שהוצע, לא בלב שלם. "מגיע לו להירקב ולמות בכלא, נקודה", הפציר חוקר השב"כ לשעבר א'. רוח דומה, אם כי מסויגת יותר הגיעה גם מעו"ד חן מאירי ששימשה כפרקליטתו של שגב. "בית המשפט קבע שלא נגרם נזק קונקרטי לביטחון המדינה", אמרה והמשיכה, "אבל מבחינתי ומבחינת כל אזרח בישראל, אלה מעשים שלא יעשו, בטח ממי שהיה שר בתקופה הכי רגישה".
גונן שגב הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון במספר עבירות של ריגול חמור לפי סעיף 331(ב) לחוק העונשין, ובמספר עבירות של מסירת ידיעות לאויב סעיף 111 לחוק. הוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 11 שנים, וכן מאסר מותנה.
כפי שהוכח במהלך ניהול משפטו וכעולה אף מגזר הדין בעניינו, מרשי לא מסר פרטים אשר לא היו ידועים ונגישים לאיראן, לא בכדי נקבע ברחל בתך הקטנה בגזר הדין ובעניינו כי הוא לא פגע בביטחון המדינה. חזקה כי לו היה ממש המידע שמסר הרי שקביעה כזו לא הייתה עולה במסגרת גזר הדין. זאת ועוד, הפעילות הייתה שנים רבות לאחר שגונן כבר איננו בתפקיד ואף בהיותו בתפקיד לא היה חשוף למידע משמעותי.
בקשר לרישיון הרפואה, לטענת גונן פעילותו דווקא נועדה לקדם קבלת מידע מהאויב כדי להביא מידע משמעותי לישראל - וכך לפעול להחזרת רישיון הרפואה, כאשר דברים אלה עולים מהאבחון שנערך בעניינו על ידי הפסיכולוג הראשי של שב"ס – שהצביע על מי שלא פעל ממניע אידיאולוגי. הגם שגונן יצר קשר עם מר נריה, הלכה למעשה לא הבשיל את הקשר לכדי מפגש.
בדומה הוכח כי מרשי פנה לגורמים במוסד וזאת על מנת להציע את שירותיו. משמעות הדברים היא כי התמונה איננה חד משמעית כפי שמבקשים לצייר ואולם מטעמי חיסכון בזמן שיפוטי בחר מרשי להודות בכתב אישום מתוקן שעד היום לא ניתנה לו האפשרות לעיין בו, והכל על-מנת להביא את הפרשה אל סיומה.