"שירי לא ידעה על הרצח. המשטרה חיפשה להפליל אותה"

 18.02.2016, 12:49 בצהריים. במשטרת ישראל מתקבלת שיחת טלפון מטרידה מאוד, מצעירה מבוהלת שנשמעת במצוקה גדולה. "דוקרים את אחותי, רוצחים את אחותי", צועקת הצעירה, שבהמשך תזדהה כשירי סובול. כשהיא מתבקשת לתאר את הגבר הדוקר משיבה: "שיער שחור, סווטשירט אפור, ז'קט אפור. אני מפחדת שיעשה גם לי משהו. בבקשה, תגיעו הכי מהר", מתחננת.

אמש (חמישי) בתוכנית "סיפור אמיתי" בהגשת ניב רסקין, חשפו מול המצלמות המעורבים בפרשת הרצח שטלטלה את המדינה, מה באמת קרה בין האחיות שירי והילי סובול ז"ל. החוקר סנ"צ אסף ברנס היה מהראשונים שהגיעו לזירה ומצאו את גופת אחותה התאומה של שירי, הילי.

סנ"צ ברנס נזכר בדיווח הראשוני: "ערבי דקר בחורה בקומה החמישית, בבניין במרכז תל אביב. באותה שנה, 2016, הייתה תופעת הסכינאות. כבר חשבנו שמדובר באיזשהו פיגוע, במפגע בודד. הגענו לזירה, עלינו במדרגות וכבר מהקומה הרביעית היו סימני דם. זה נראה כמו טביעות רגל".

"עלינו, ומצאנו זירה מאוד קשה. בחורה שוכבת על הגב, הרצפה מלאה בדם, לא מעט דקירות, כמות מטורפת. מעל 130 דקירות. ילדה מתה. קטסטרופה. זירה קשה מאוד".

כשנכנסת לתוך הדירה, מה ראית?
"את שירי, אחותה התאומה של המנוחה. התברר שהיא זו שהתקשרה ל-100 ודיווחה על האירוע. רצינו כמה שיותר פרטים, כי כבר התחלנו לסגור את תל אביב. שאלנו: מי זה? מה זה? מה ראית? הקצב שלנו היה מהיר, ושלה איטי. תוך כדי שאנחנו מתשאלים, היא כל הזמן החזיקה את הפלאפון. בהתחלה עוד לא חשדנו בה, אבל ככל שעבר הזמן הבנו שמשהו לא מסתדר".

שירי הייתה נסערת באותם רגעים?
"היא הייתה רגועה מאוד. הרוגע שלה, לא יכול להיות כזה דבר. היא לא בכתה, הייתה מופנמת. בן אדם אחר, כשרואה את אח שלו נרצח, הוא בוכה, אומר לך: 'אני לא מסוגל לענות לך על כלום, תעזוב אותי, לך מפה'. לא היה את זה. דבר שני, חשבנו: למה שמפגע יעלה לקומה החמישית בבניין? יש לו סיכוי להיתפס 300 פעם. עוד דבר שמאוד הציק לי, זה שכלבים נבחו מאחורי דלת שהייתה נעולה בסוף המסדרון. לדלת לא הייתה ידית. ככל שעבר הזמן, זה הציק".

שאלת את שירי מה יש מאחורי הדלת הזו?
"כן: 'רק כלבים'. מז"פ התחילו לבדוק את הדירה. היינו צריכים לקחת ידית מדלת אחרת, להלביש אותה על הציר ואז לפתוח את הדלת. הכלבים יצאו. הראשונים שנכנסו לשם היו חוקרים ואנשי מז"פ. הם מצאו את הרוצח, את דוד. אחרי שלקחנו את הפלאפונים שלהם הבנו שבזמן ששירי שיחקה עם הפלאפון היא בעצם הזהירה את דוד שאנחנו פה, מתקדמים, ואוטוטו נכנסים אליו".

כשראית את דוד, הבנת מיד?
"גמרנו, זהו. מהרגע שמצאנו אותו בפנים, נגמר הסרט. גיים-אובר".

>> "רצח בין תאומות": צפו בפרק המלא מתוך "סיפור אמיתי" ב-+12

שירי והילי נולדו ברומניה למשפחה קשת יום שמסרה אותן לבית יתומים כשהיו בנות שנה וחצי. אימצה אותן עורכת דין ישראלית רווקה בשם רבקה סובול. ככל שהשתיים התבגרו, החלו לצוץ בעיות התנהגות קשות, בעיקר אצל הילי. שלושתן חיו בסיר לחץ מבעבע ולאחר פרצי אלימות מצד הבנות והסתבכויות של הילי עם החוק, רבקה הרגישה שאינה מסוגלת עוד. החיים כאם חד-הורית ומפרנסת יחידה הכריעו אותה והיא החליטה להוציא את הילי מהבית למעון לנוער בסיכון.

כשהיא רק בת 16, הפכה הילי לילדת רחוב. היא נפלטה ממספר פנימיות ולנה במקלטים נטושים, עד שהגיעה למעון "צופיה" שביבנה, שם מצאה סוף סוף בית. דור חכימיאן, המדריך שלה מ"צופיה", זוכר היטב את יומה הראשון במעון: "בדרך כלל כשהן עוברות את השערים בכניסה, באופן טבעי יש חשש, חוסר ביטחון, בלבול. הילי נכנסה בגלגלונים ובהתלהבות. ילדה עם המון אנרגיות, מצב רוח וקולניות. אתה לא יכול להישאר אדיש לנוכחות שלה, לוולגריות".

מדריכה נוספת במעון, שני בוריסוב, תיארה: "היו להילי סיפורים מאוד קשים. כשאת בשוליים, את גם מתחברת עם שוליים. היו שם חיבורים עם אנשים מאוד לא טובים. שימוש בסמים, פגישות עם סוחרים, בריחה ממשטרות. זה לא טוב, אבל איכשהו בתוך זה היא הייתה הישרדותית. הייתה לה חוכמת רחוב, היא ידעה תמיד מה להגיד, איך להגיד ואיך לשמור שהיא לא תתפורר".

לדברי רינת מזרחי, שגם היא הדריכה את הילי במעון: "הילי אומצה בגיל מאוד צעיר. אנחנו לא יודעים מי ההורים הביולוגיים שלה, היא גדלה בבית יתומים ברומניה. היו לה רגעי רגרסיה לגיל התפתחותי מאוד מוקדם, התנהגויות ילדיות: לתפוס לנו את הרגל, לנשוך דברים, לחבק אותנו בצורה ילדותית. היה בה רצון טהור של ילדה קטנה לאהבה ראשונית, שהיא לא קיבלה אף פעם".

שירי ורבקה היו מבקרות את הילי?
"היא חוותה את עצמה כמי שדחפו אותה החוצה מהבית. לא רצו אותה בבית. היא הייתה במעון הרבה מאוד זמן. לא באו לבקר אותה כמעט. לא היה לה לאן לצאת, לא היו לה שיחות טלפון".

היא ביטאה את הרצון במשפחה?
"היא בנתה לעצמה משפחה בתוך המעון, עם הצוות. היא קראה לנו משפחה. היא באה אלינו לארוחות משפחתיות ולארוחות חג. כשחזרנו מאחת הארוחות הילי אמר שהיא מודה על כך שבפעם הראשונה חוותה משפחתיות וארוחת חג, שזה משהו שהיא רוצה שיהיה לה בחיים. זה היה מאוד מרגש".

אחד מחבריה הטובים של הילי באותם ימים היה ליאם לוי. "לא הייתה לה ילדות קלה, לא לה ולא לשירי", העיד, "שתיהן היו רוב החיים בחוסר. הילי נורא רצתה להיות חלק מהמשפחה, רצתה שירצו אותה בחזרה, אבל זה לא קרה".

שנה וחצי לאחר שנכנסה ל"צופיה", הילי הגיעה לגיל 18. זה הגיל שבו המדינה מסיימת את סבסוד השהייה במעונות לנוער בסיכון וב"צופיה" היו חייבים לשחרר אותה. דווקא אחרי שעברה תהליך מוצלח והחלה להראות מוטיבציה לשיפור חייה, הילי נאלצה לעזוב ולחזור הביתה.

"הפרידה הייתה לה מאוד קשה", נזכר חכימיאן, "זה נגע לה בכל העצבים החשופים. יש לי אשמה קטנה כלפי הרווחה. הילי עשתה דרך ממש יפה ב'צופיה', ובישורת האחרונה פשוט נפלה בין הכיסאות".

בינואר 2016, חודש לפני הרצח, הילי חזרה לגור בבית בתל אביב עם אמה ואחותה שירי. היא ניסתה להתחיל את חייה מחדש, אך כאילו לא חלפו שנים, הכל חזר לקדמותו. שירי לא קיבלה את נוכחותה המחודשת של תאומתה בבית. החיים הידרדרו לתוך כאוס ומריבות, שאליהן נגררה גם רבקה. המתח הלך וגבר כששתי הבנות נהגו לצאת לאותם מקומות בילוי בלילות.

דוד ברנס שפקד את אותם מקומות בילוי כמו השתיים נזכר: "אני מכיר את התאומות אישית. בגן מאיר ראינו שהן לא נגעו אחת בשנייה, לא התקרבו אחת לשנייה. לא דיברו אחת עם השנייה. הן לא סבלו אחת את השנייה. יותר נכון, הילי מאוד אהבה את אחותה. כולם שנאו את שירי, כולם אהבו את הילי".

מה ידעת על היחסים בינה לבין שירי?
"אין קרבה בבית, אין דיבור. רק קללות, רק מריבות. מדי פעם הילי הייתה מנסה לזרוק לה 'בוקר טוב'. ישר זה ריב, פיצוצים. 'אל תדברי אליי'. טאח, זורקת עליה דברים".

לשירי היו חברות בגן מאיר?
"לא, כולן הלכו להילי. שירי ישבה לבד על הספסל עם דוד ערן. הילי, זה בן אדם שרק ליהנות ממנו ומהנוכחות שלו. אין מילה רעה להגיד עליה. ראו להילי את הכאב בעיניים מזה שאחותה יושבת בצד, והילי איתנו צוחקת, שמחים ומוזיקה. היית רואה לפעמים את המבטים שהילי עשתה לאחותה שישבה לבד".

דוד ערן היה בן הזוג של שירי מזה כשנתיים. היא הכירה אותו בכיתה הטיפולית שבה למדה בבית הספר במרכז תל אביב. גם דוד, כמו שירי והילי, אומץ בגיל צעיר. היחסים איתו העמיקו את הקרע בין האחיות. הילי התנגדה לקשר והייתה עוינת לדוד, שירי מצידה טענה שהילי ניסתה להפריד ביניהם.

לדברי ברנס, "כל בן אדם בגן מאיר שהיית הולך ושואל, כל ילד שהכיר את דוד ערן, היה אומר לך: 'זה ילד מאוד פחדן, הילד היחיד שאתה יכול לתת לו כאפה ושהוא ינשק לך את הרגל'. הוא היה ילד תמים שלא מתערבב עם כולם, תמיד צמוד לשירי כמה שיותר. היא הריצה אותו כמו לא יודע מה. ראית פעם מריונטה, אבל אמיתי? זה דוד ערן. בובה על חוט".

עורך הדין ששי גז, פרקליטו של דוד, תיאר את מערכת היחסים בין דוד לשירי: "דוד היה יותר ממאוהב בה. לדעתי, הוא היה מכושף. הוא היה ילד די מנודה, לא היו לו חברים כמעט. ילד אומלל ומסכן. היא הייתה כל עולמו, פתאום פתחה לו צוהר לעולם החיצון. הוא היה בובה. האישיות שלו נעלמה, היא בלעה לו את האישיות".

"זאת הייתה החברה הראשונה שלו והוא מאוד אהב אותה ורצה ביקרה. לאט לאט היא העבירה לו שני מסרים: מסר אחד, זה שהיא לא אוהבת את אחותה. מאוד לא אוהבת אותה. הדבר שני שהוא הבין, זה שאותה אחות שנרצחה לא רוצה אותו בקרבתה. לא רוצה אותו במשפחה. בזה לו, מעליבה אותו. שתיהן ביחד עשו אותו אפס קטן, כל אחת בתורה. הן פגעו בו פגיעה קשה, שללו לו את הנפש ואת האישיות שלו. הוא היה עבד נרצע, חומר ביד היוצר".

בימים שלפני הרצח, המתח במשולש התאומות ודוד עלה מדרגה. שירי נפרדה מדוד, אך המשיכה להלהיט אותו נגד אחותה. היא כתבה לו בהודעת וואטסאפ: "זהו, נמאס לי פה עם המשוגעת הזו. מאז שהיא חזרה אני רק סובלת. קשה לי לחיות ככה כשהיא נמצאת כאן בבית. זה לא הבית שלה, שתעוף כבר מהחיים שלי. שתמות כבר. שתמות. זה מה שאני רוצה. הלוואי וערבי מחבל ידקור אותה".

דוד, שהיה משוכנע כי הילי אחראית לכך ששירי נפרדה ממנו, נטרף ואיבד את זה. הוא חתך את עצמו ושלח תמונות של ידיו הפצועות לשירי. הילי לא הבחינה בסכנה המתקרבת אליה.

סנ"צ ברנס משוכנע כי דוד תיכנן את הרצח מראש: "הוא הגיע מהבית שלו עם תיק. בתיק היו בקבוק בירה, קונדום ושני אולרים באותו צבע".

הוא ידע שזה הולך לקרות באותו יום?
"זה היה נראה ככה. הוא נקלע לאיזשהו עימות בין הילי לשירי. הן רבו ביניהן. באיזשהו שלב שירי סגרה את הדלת. הילי נתקעה עם דוד בחוץ. אתה יודע כמה הוא לא אוהב אותה וכמה הוא אוהב את שירי. הוא הוציא את הסכין".

אבל למה 131 דקירות?
"זה לא עם מצ'טה שבאחת-שתיים הבן אדם מת. זה אולר קטן".

השכנים לא ראו ושמעו דבר?
"שמעו צעקות, טריקת דלתות ורעשים, אבל אף אחד לא בא וראה את מה שקרה. אחרי המקרה, דוד רצה לברוח חזרה, כנראה דרך המעלית. הוא שמע את המעלית עובדת וחשב שהיא עולה, אז הוא ירד לקומה הרביעית. אלה סימני הרגליים שמצאנו מהקומה החמישית לרביעית. הוא רצה לברוח ברגל, אבל הבין שהמעלית בעצם יורדת ולא עולה אליו, אז הוא חזר חזרה לדירה. הוא התחבא בחדר של שירי, מאחורי הארון. מגואל בדם".

ייתכן שהרצח לא היה מתוכנן בכלל?
"אין סתם. הוא בא עם סווטשירט, עוד מכנסיים, בקבוק בירה וקונדום. הקונדום היה בונוס, והבירה לסתלבט אחר כך. לתפוס קצת ראש, שניהם".

"הגרסה שלו ליום הרצח הייתה שהוא לא כל כך ידע מה קרה באותו הרגע", סיפר עו"ד גז, "הוא איבד את היכולת להבין מה קורה איתו. זה לא היה רצח מתוכנן. אף אחד לא רוצח באמצע היום, יתפסו אותך. אפשר לתכנן שנייה וחצי, אבל זה לא היה רצח מתוכנן מראש".

העציר לשעבר ברנס טען כי לשירי הייתה מעורבות ברצח: "מאיפה הסכין? היא דאגה להכל. הם הלכו לשוק הכרמל. אני יודע באיזה דוכן הוא קנה את הסכינים. חצי מגן מאיר קונה שם. 25 שקלים לאולר, גם קפיצית, איזה שאתה לא רוצה. מבחינה שכלית, הוא לא מסוגל לתכנן את מה שעשה. רואים שהוא תמים. אתה יכול להחליף לדוד ערן שם - תקרא לו שירי סובול".

סנ"צ ברנס, מה דוד סיפר בחקירה?
"החקירה איתו הייתה מאוד לא קלה. הוא גמגם בצורה מאוד קשה. לכל שאלה ששאלת, לקח הרבה מאוד זמן עד שהוא ענה, עד שהבנו אותו. שאלנו כל דבר כמה פעמים, עד שהבנו למה הוא מתכוון. בחקירה הראשונה באותו יום, אצלנו במשרד, הוא הודה שדקר אותה שמונה פעמים. הוא גם הדגים".

מה הוא אמר על מעורבות שירי ברצח?
"שום מילה לא אמר עליה. ניסינו לעמת אותו עם הודעות, עם ראיות. כלום. בחקירות שלנו איתה, שירי נראתה כמו בחורה מניפולטיבית, בחורה שלפני שהיא עונה חושבת טוב טוב, לא שולפת דברים מהמותן".

מה הייתה הגרסה שלה?
"הגרסה שלה זה שראתה בהתחלה את הערבי דוקר, וזהו. היא הייתה מבחינתה המסכנה, זו שאחותה נרצחה".

ובעימות בין השניים, הוא דיבר?
"כלום. הוא לא יפגע בה. היא יודעת לגרום לו שלא ידבר עליה. העיניים, היא הייתה מסתכלת עליו. מצד אחד הוא העריץ ואהב אותה, מצד שני פחד ממנה. היה נראה שלא משנה מה, על שירי הוא לא יגיד כלום. בשירי הוא לא יפגע".

ביום שבו נעצר, פגש ברנס את דוד באבו כביר: "מצאתי את עצמי בתוך אבו כביר, מסיבות כאלה ואחרות. סיבות אישיות. בשבועיים שהייתי שם נתקלתי בדוד. אשכרה ילד מפוחד, אבוד. ביום הראשון הוא לא נתן לאף אחד להתקרב כמעט. ישב בקצה החדר, על הרצפה".

מתי נוצר הקשר הראשוני ביניכם?
"לא אשקר, בבית הסוהר יש קומבינות. לא חסר סמים. הוצאתי בוף, הכנתי קססה, עישנתי סיגריה. נתתי לו שאכטה. מבטיח לך שכבר בפייסל החמישי הוא זימר. הוא בכה ואמר כמה שהוא מצטער. שאלתי אותו: איך הגעת לזה? הוא אמר: 'אני לא יכול להגיד לך'. שאלתי, למה רצחת? יש סיבה? אם כבר, היית רוצח את שירי. הוא אמר: 'לא, חס וחלילה. היא כל הזמן הייתה אומרת לי שהילי רוצה להפריד בינינו'. פתאום הוא התחיל להתלהם. יצא ממנו משהו לא רגיל: 'היא קיללה, היא רק הרסה'. שאלתי אותו: מאיפה זה יצא ממך עכשיו? כולך סגור, יושב לך יומיים בפינה. מה קרה? הוא אמר: 'רק לא שירי עכשיו'. ראית בן אדם מפוחד. רק מלהגיד את השם 'שירי', הוא רעד".

סנ"צ ברנס שותף להשערה כי שירי הייתה מעורבת ברצח יותר ממה שנדמה: "הבחורה משקרת. היא שיתפה פעולה עם הדוקר, הייתה חלק בכל העניין, בכל התכנון. האירוע הזה אינו מקרי, זה משהו שבנו אותו".

יכול להיות שהיא עזרה לו תוך כדי?
"ברור שיכול להיות שהיא עזרה. יכול מאוד להיות שהיא עזרה לו".

מצאו עליה כתמי דם?
"היה עליה את הסווטשרט. כששאלתי אותה: מה זה הכתם?, אמרה: 'אה, יכול להיות שהוא נגע בי'. היא ידעה לענות בדיוק, הכינה את עצמה טוב טוב לשעת השי"ן. היא לא פראיירית. ילדה בת 19 שנראית מופנמת, קול שקט כזה. עליי היא לא הצליחה לעבוד, על דוד - זה עבד עליו טוב".

בשלבים הראשונים במשפט, שירי הואשמה יחד עם דוד ברצח. אולם, דוד המשיך להתעקש שלשירי לא היה כל חלק באירוע וכי לא ידעה על כוונתו לבצע את הרצח. החוקרים לא הצליחו למצוא ראיות הקושרות את שירי לרצח אחותה ולכן, הוסר סעיף הרצח מכתב האישום.

"גם בפרקליטות וגם במשטרה חשדו ששירי היא הדומיננטית, אפילו פיזית, חשבו שהיא פגעה, כי לא יכול להיות מספר דקירות כזה", טען עו"ד גז. "שאלתי את דוד, הוא הכחיש שהיא הייתה פיזית ברצח עצמו. היא האשימה אותו בזה שהוא עשה דברים שהיא לא רצתה בהם, כלומר שהמעשה לא היה על דעתה".

אולי בגלל שהוא שאהב אותה, לקח את האחריות על עצמו ולא קשר אותה לרצח?
"להגיד לך שהמחשבה הזאת לא עלתה על ידי החוקרים, כולל הפרקליטה? עלתה, אבל לא היו הוכחות לזה. לכן היא לא הואשמה ברצח אלא בקשירת קשר לחבלה. היא רצתה אולי שיתקפו את הילי, אבל לא יותר מזה".

מה הרגע שהכי זכור לך מהמשפט?
"היו הרבה רגעי שיא במשפט הזה. אחד מהם זה כשהאמא העידה. זה היה קטע קשה: לראות עורכת דין שמעידה לטובת בתה, שמעורבת ברצח הבת השנייה. לא קל. בתיק רצח, זה נדיר שאם הקורבן עוזרת בטיעונים לעונש לאדם שמואשם במעורבות כלשהי ברצח".

20 שנות מאסר נגזרו על דוד. בית המשפט נעתר לבקשת האם להתחשב באובדנה הגדול ושירי נידונה לשש שנות מאסר בלבד. בנובמבר 2017 נכנסה שירי לכלא והשתחררה כעבור ארבע שנים וחצי, באפריל 2021.

שבע שנים חלפו מאז הרצח הנורא. בשנים הראשונות עוד פקדו את הקבר של הילי, אך ככל שעבר הזמן המבקרים פחתו ואפילו לאזכרה ההיענות דלה מאוד. החברים המעטים של הילי שעוד מגיעים, לא משחררים את תחושת הכעס כלפי שירי וגם כלפי האם, רבקה. לטענתם, היא אינה מגיעה לקבר באזכרות.

"בפעמים הראשונות הייתי מתקשר אליה שבוע לפני כן, להגיד לה שקבעתי אזכרה: הזמנתי רב, הזמנתי אנשים, שתגיע", סיפר ליאם, "אבל היא לא באה. אף אחד מהמשפחה שלה לא מגיע".

יכול להיות שהם באים במועד אחר?
"לא. אני משאיר זרי פרחים ותמונה כל שנה ומסדר את האבנים. שום דבר לא משתנה. האבק מצטבר. בשנה בבית עלמין יש כמות אבק שאתה לא יכול לפספס. אם מישהו היה בא ומנקה, הייתי רואה. כלום".

השנה, רבקה הגיעה לאזכרה בהפתעה מוחלטת, בפעם הראשונה. בפגישה שוברת הלב התבררה התהום הפעורה בין האם מוכת החולי הנמצאת באחרית ימיה, לבין חבריה של הילי.

כשרבקה נשאלה איך היה לגדל את שירי והילי הודתה: "היה קשה מאוד. לכל מקום הלכתי איתה, לכל המשטרות. היא הייתה בורחת כל פעם".

ועם שירי לא היה קשה?
"שירי משהו אחר. אני לא משווה אפילו. שירי הייתה ילדה, הילי הייתה משהו אחר. כל אחד רואה את הדברים מהעיניים שלו. היה איזה בחור שהיה אובססיבי על שירי, והילי רצתה להגן על שירי. שירי עזבה אותו כבר, אבל הוא לא סלח לה. הוא העבריין הנורא, הוא הרוצח הפסיכופת".

אבל גם שירי הואשמה.
"היא הואשמה כי הוא ירד למטה לברוח מהשוטרים, פתאום ראה שהם עולים וחזר, דפק בדלת. היא ראתה שזה הוא. הוא לא התכוון אפילו ששירי תדע שזה הוא. שירי לא ידעה מזה".

גרסת המשטרה שונה לגמרי.
"גרסת המשטרה שונה לגמרי, כי הם רק חיפשו להפליל אותה. למה? כי זה מאוד סקסי ומאוד מעניין, כשהטלוויזיה עושים כל מיני דברים כאלה".

כשנשאלה למה לא הגיעה לאכזרות עד היום, הסבירה רבקה: "אני מגיעה, אבל מתי שמתאפשר לי. אני לא בדיוק במצב טוב. אי אפשר לשפוט אנשים. היא ידעה כמה אני אוהבת אותה. היא אפילו אמרה את זה בעצמה. בזמן האחרון היא הייתה מקסימה, כל כך שמחתי שהיא עולה על דרך המלך. זה לא קרה".

• הילי סובול
• שירי סובול