רפי גינת הוא עיתונאי עתיר הישגים, אבל גם הכרוז המיתולוגי של מכבי תל אביב, זמר קאנטרי עם קול גדול וחובב מכוניות אספנות גדול לא פחות. לצופים צעירים הוא ודאי זכור כמצנפת הרמזים, דמות הג'וקר שנחשפה ברעש גדול בעונה האחרונה של "הזמר במסכה". אבל, כנראה שלעד הוא יהיה קודם כל מגיש "כלבוטק" שמביט למצלמה ומרעים בקולו: "קומ-בינה" (וחלק עדיין בטוחים שגם "סל-מו-נלה" מיוחסת לו למרות שמעולם לא אמר זאת) ומתריע בפני אלו שחושבים לנסות לעצור אותו בדרך לעוד חשיפה מטלטלת.
ולא שזה היה מובן מאליו מהרגע הראשון, לפחות לא מבחינת מי שבין היתר חשף בשיתוף משטרת ישראל עבריינים רבים בשידור חי בתוכנית "בשידור חוקר". גינת הצעיר, במקור ג'אנה, בכלל רצה להיות זמר. זו הייתה אהבתו הראשונה ואפילו הוציא מספר שירים, אבל מודעה אחת בעיתון על קורס כתבים הובילה לשינוי כיוון.
שנים ספורות לאחר שהחליט להשהות את קריירת השירה, לפחות בינתיים, החל גינת להגיש את תוכנית התחקירים "כלבוטק" ששודרה בערוץ הראשון, ובהמשך גם בערוץ 2 שלפני הפיצול ובערוץ 10. השילוב בין תוכנית התחקירים פורצת הדרך והעיתונאי השאפתן שהפך לאבי פינות הצרכנות של ימינו - יצר מותג מנצח מהרגע הראשון שנמשך 31 עונות. בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, גינת הוא קודם כל ולפני הכל "כלבוטק", והיא הוא. את זה אפילו ברוך מבין.
חשיפות רבות עוררו רעש ציבורי גדול ושינו את החוקים מבחינת זכויות הצרכנים. כעת, בשיא חודש הצרכנות, "כלבוטק" חוזרת בספיישל חגיגי ואיתה המגיש הכריזמטי ותחקירים בעלי גוון צרכני, כשמעל כולם תחקיר חומוס עדכני ל-2024 עם תוצאות מסקרנות במיוחד (הערב, אחרי החדשות, ערוץ 12). במיוחד כדי להיכנס לאווירה חזרנו לכמה תחקירים שומטי לסתות זכורים במיוחד. איך רפי אומר? שמישהו ינסה לעצור אותנו.
סליחה, יש קוליפורמים בחומוס שלי
ה-תחקיר. ללא ספק מדובר באחד הרגעים הזכורים בתולדות תחקירי הצרכנות שנעשו בישראל. מערכת "כלבוטק" והמועצה הישראלית לצרכנות יצאו ב-1988 ובדקו במעבדה את החומוס שהגישו במסעדות הפופולריות ברחבי המדינה. תל אביב וירושלים, יפו וחומוסיות הצפון, הבדיקה הייתה מקיפה, ובמעבדה ביקשו לאתר עובש, חיידקים מעוררי מחלות מעיים - וגולת הכותרת: כניסת הקוליפורמים לחיינו. קבוצת החיידקים הצואתיים, וסליחה על התיאור הגרפי, נמצאו בהיקפים חריגים במנה האהובה על הישראלים והכו בתדהמה את הציבור.
צפייה חוזרת בתחקיר, בטח בעולם רווי הגירויים שלנו היום, והפשטות שבה הוצגו הממצאים על המסך היא לא פחות ממדהימה, אבל בעיקר מראה שלפעמים כל מה שצריך זו טענה שמגובה בהוכחות כדי לעורר סערה ציבורית. "מבחינה טלוויזיונית לא היה כאן כלום, ישבתי באולפן והקראתי נתונים", העיד על כך גינת עצמו בריאיון שנים אחרי. "אבל היה הד ציבורי". בזו אחר זו הופיעו על המרקע תוצאות הבדיקה של כל מסעדה, ובמקרים קיצוניים של סכנה תברואתית ריצדו על המסך כתוביות "פסול למאכל אדם" והדגישו את הדרמה שהתחוללה למול עיני הצופים.
הדג הפשוט שהפך לדג (בשווי) זהב
במשך השנים התוכנית חשפה גם שיטות ומניפולציות שונות שבעזרתן העלו את מחירם של מוצרים שאנו צורכים על בסיס קבוע. באופן זה פעלו יבואני דגים בדפוס קבוע שבמסגרתו הכניסו תוספות מים בדגים על מנת לנפח את משקלם ומחירם. המשוואה הייתה פשוטה: יותר מים ועוד פחות דג שווה יותר רווח.
מרבית ייבוא הדגים הגיע מסין, היצרנית הגדולה בעולם. שם, לפי העולה בתחקיר, התבצעה הקומבינה. תחקירנית המערכת התחזתה למי שעושה צעדים ראשונים בעולם הייבוא, הגיעה עד למפעלים בסין וגילתה כיצד הדגים עוברים תהליך שלאחריו סופחים אליהם כמות גדולה של מים. בפועל, היה יותר מים שהוכנסו בתהליך כימי - והרבה פחות דג. אם תרצו, הדגים הפשוטים הפכו לדגים ששווים זהב ונמכרו כדגים טריים ומשובחים ברשתות השיווק. במבצע שאפתני שכלל שימוש במצלמות נסתרות ודרמה של ממש, "היבואנית" שמה עצמה בסיכון אדיר לאור הסכנה שבריגול תעשייתי במדינה שגם ככה לא מצטיינת בהקפדה על זכויות אדם.
הממצאים חשפו מה שאולי לא רצינו לדעת, אבל היינו חייבים: ממה באמת עשויים הדגים שאנחנו אוכלים. בבדיקת מעבדה נמצאו כמויות אדירות של מים בדגים, לצד דגים קפואים מעובדים שמשווקים כטריים. את האכיפה על הנושא כינה גינת "פיקוח עלוב". התחקיר גרר הד התקשרותי רב, רשתות השיווק מיהרו להגיב כשהורידו את הדגים המיובאים והודיעו כי יערכו בירור על מול הספקים. במשרד הבריאות התייחסו לתחקיר ונמסר כי הפיקוח הרופף יתהדק.
הפטנט הישראלי לטיפול בבשר המיובא הקפוא
ואם ידוע כי הישראלים אוהבים דגים, צריך למצוא דרך נפרדת לתאר את החיבה הגדולה של הצרכן המקומי לבשר. בכל העולם ידוע כי היקר והטוב ביותר הוא הבשר הטרי והמיושן, בעוד שהכי זול הוא הבשר הקפוא. והנה, נמצא פטנט חדש: בשר קפוא שנמכר כבשר טרי.
תחליף הבשר הטרי הגיע מארגנטינה, ותחקיר "כלבוטק" ב-2014 מצא המצאה ישראלית חדשה שלא שמעו עליה בעולם: הזרקת מים, ויטמינים ופוספטים לבשר קפוא שהופשר ונמכר כבשר טרי. בדומה לתחקיר הדגים, גם הפעם בלט שימוש במצלמות נסתרות שנכנסו אל קודש הקודשים: המפעלים. החוק אומנם הבחין בבירור בין בשר טרי לכזה שעבר טיפולים, אך נראה שאבחנה זו לא נלקחה ברצינות על ידי הגורמים המעורבים.
בזה אחר זה סיפרו בעילום שם קצבים בכירים ברשתות מזון גדולות וקטנות מה באמת קרה מאחורי הקלעים של שוק הבשר בישראל. בדיקות המעבדה קבעו באופן חד משמעי: בשר שנמכר ברשתות שיווק כטרי הוא למעשה מעובד, "מזון מזויף" בלשון החוק. לתחקיר היו השפעות דרמטיות על אופי הצריכה כשרשתות השיווק שלחו לבדיקה גם הם את הבשר שברשותם ובחלק מהמקרים הפסיקו לעבוד עם קצביות ובתי מטבחיים שבפעילותן מצא התחקיר דופי.