ייתכן וסוד קסמה של הטלוויזיה זו ההזדמנות של העולה החדש מארגנטינה, של איש הקבע מחיל האוויר, הילדה עם החלום והגרופי שמכורה למערכונים להתקיים זה לצד זה. על פניו, נראה כי אין קווים משיקים בין סיפורי חייהם של מריאנו אידלמן, ישראל קטורזה, שני כהן ועדי אשכנזי אבל ההומור היה בשבילם דרך להשתלב - ולהשפיע. לאורך השנים, הם הפכו לבני בית אצלנו בסלון במגוון מערכונים, בדיחות ורגעים קורעים ב"ארץ נהדרת", "הפרלמנט", "מועדון לילה", "זה לא אולפן שישי", "מה זה השטויות האלה" ו-"שיטת אשכנזי".
לרגל חגיגות 30 שנה לטלוויזיה של ישראל, קשת, הקומיקאים והשחקנים המוכשרים התיישבו וסיפרו על הדרך שעברו, על ההחלטות שקיבלו למרות הביקורות מהסביבה ועל המשמעות של הטלוויזיה בשבילם. אז כיצד החליט אביו של מראינו באיזו עיר לגור, מה הקשר בין קטורזה לאוזניים אדומות? מה שני כהן מרגישה כשהיא שומעת את הפתיח של "ארץ נהדרת"? ואיך "מה זה השטויות האלה" התחילה? מוזמנים לשפוט בעצמכם:
עדי אשכנזי
מאז ומתמיד עדי אשכנזי הייתה גרופי של טלוויזיה, בדיוק כמו שאר בני משפחתה. "אני הייתי ילדה מאוד אמביציוזית, ילדה רקדנית שרוצה להיות שחקנית", היא פותחת את דבריה, "היינו משפחה של גרופים של טלוויזיה. היו לנו קלטות וידיאו עם כל המערכונים של 'שבוע טוב', כל דבר שהיה, על זה גדלתי".
החלום לאט לאט נהפך למציאות. "כשקשת נולדה אני בדיוק התגייסתי, הם ישר קראו לי ול-500 חיילות, ל'גלגל המזל', בתור קהל, הצטלמתי ולא ראו", היא מספרת בהומור, "אחרי שזרקו אותי מלימודי המשחק, היה יום שישבתי בבית ובכיתי, בהיתי בטלוויזיה וראיתי פרומו כמו שמצלמים פה, עם הכוכבים, פתאום ראיתי את עצמי כמו בחיזיון בין האנשים האלה".
אז היא החליטה לעשות צעד. "הצעתי את 'מה זה השטויות האלה', וקשת ישר אמרו 'בואי'. זהו עשיתי שם חמש-שש עונות אחר כך שתי עונות של שיטת אשכנזי, נכנסתי למלא חוויות, דברים ממש ממש דביליים", היא מספרת וחוזרת לדמות אחת מאוד משמעותית בחייה, "סבתא שלי ז"ל, מרגלית, שאני מאוד דומה לה, אמא של אמא שלי, הייתה מאוד מצחיקה, קיבלתי ממנה את הקול, את הדינמיקה, את האנרגיה, היא הייתה מופיעה איתי בפרקים. באזכרות שלה אנחנו מראים את הקטעים במשפחה זה תיעוד מדהים".
כזכור, בעונה הקודמת של "רוקדים עם כוכבים", אשכנזי קרעה את הרחבה עד לגמר הגדול - וכעת היא מדברת על הימים שאחרי. זה היה משבר אמצע החיים על מלא. אחרי שזה נגמר אמרו לי: 'את תראי עכשיו יהיה לך דאון, אמרתי איזה דאון? מה אני כמוכם? יש לי הרבה לאן לחזור'. פשוט שכבתי במיטה איזה חודש ובכיתי", היא מספרת.
שני כהן
כששני כהן גדלה בפתח תקווה, היא ידעה בליבה שהיא רוצה להיות שחקנית. היא לא אמרה את זה, אבל מבחינתה לא הייתה אופציה אחרת. "לפני 30 שנה הייתי באזורי הבת מצווה שלי, בחזרות בכל הכוח לטקס בני המצווה, חלמתי שאולי יום אחד", היא אומרת ומסבירה מדוע המשיכה להגיד לכולם שהמטרה שלה היא להיות עורכת דין: "כדי שלא יציקו לי ויגידו שזה רק תחביב. בלב אני אעשה את כל מה שצריך כי באמת אין אופציה אחרת".
כהן, היא בת לאב שעלה בגיל שנתיים וחצי ממצרים ואם ילידת הארץ. "היה להם מן חלום להקים בית ישראלי שלא יכולה להיות בו גזענות ואפליה", היא מספרת ומשחזרת את הילדות, "חשפו אותנו לכל מיני סוגים של מוזיקה; מוזיקה קלאסית, אום כולתום, אריק איינשטיין"
השנים עברו, כהן גדלה להיות מי שהיא היום - ועד עכשיו היא זוכרת את התחושות שהציפו אותה כשהייתה צופה ב"ארץ נהדרת". "אין מצב שהייתי מפספסת, הייתי מהקהל המושבע של התוכנית. כל פעם שהייתי רואה את זה הייתי אומרת: 'יואו, אני יכולה לעשות את זה ממש טוב, אני חייבת לעשות את הדבר הזה, אני צריכה להיות בתוכנית הזאת".
כאמור, כבר שנים שכהן היא חלק מהקאסט החלומי של "ארץ נהדרת" - ובשבילה זה אומר הכל. "בשבילי זו 'הארץ הנהדרת' שלי", אומרת לאחר האזנה לפתיח המוכר, "המקום הבטוח שאפשר לצחוק בו על הכל, גם כשהכל קשה, אנחנו כאן. יש משהו בהומור ובסאונד (פתיח התוכנית) שנותן לי המון בטיחון וידיעה שלא משנה מה - הכל יהיה בסדר".
מריאנו אידלמן
כשהילד מריאנו נולד בארגנטינה, גם הוא לא חשב שבקרוב יעבור יחד עם משפחתו לצד השני של העולם. "כשהייתי בן ארבע וחצי ההורים שלי החליטו לעשות עלייה. עלינו אבא, אמא וילד קטן", הוא נזכר. "היו לנו קרובי משפחה שאמרו: 'אנחנו גרים ברמת השרון, רוצים לנסות ברמת השרון?'. אבא שלי שאל איפה קבוצת הכדורגל הכי טובה בארץ, ואמרו לו נתניה. הוא החליט שהוא רוצה לגור בנתניה".
לא סתם אידלמן מזכיר את אביו, ובשבילו ההזדמנות לגלם את דמותו של הקטור ב"הפרלמנט", הייתה היכולת להביא את אביו העולה למרכז הבמה (או המסך). "הבאתי את אבא שלי למסך. ד"ר הקטור, מנהל המחלקה, זה בעצם מרטין אידלמן. זה מצחיק כי הוא משוויץ בזה, אבל לא ידע שאני הולך לגלם אותו. קודם כל הוא צחק, ופתאום קלט שאני עושה אותו, העולה החדש שנלחם ונשאר בארץ, מנסה להילחם ומנצח. זה אושר עילאי, הכי כיף שיש".
בתור עולה חדש, אביו של מריאנו התרגש גם מהעובדה שבנו נכנס לנעליו של בנימין נתניהו מדי שבוע ב"ארץ נהדרת". "מאוד ריגש את אבא שגילמתי את ראש הממשלה. בן אדם שהוא עולה חדש בא לארץ ברצון ומעריך את ישראל כמדינה. הטלוויזיה של ישראל היא מקום שאמור לחבר את כל החלקים שלנו במקום להפריד. כשתראה טלוויזיה אתה לא תרגיש שונה, אלא תתחבר ותראה מישהו כמוך".
ישראל קטורזה
סיפור חייו של הקומיקאי מאשדוד הוא סיפור על רצון חזק שהוביל לאמונה ולעשייה. מגיל צעיר הבין קטורזה כי ההומור זה הכלי החזק ביותר בו יוכל להשתמש. "כילד כל הזמן רציתי להתבלט אבל היו מחסומים. דרך ההומור ניסיתי לשבור את המחסומים האלו", סיפר. "ידעתי לשחק כדורגל אבל לקחו אותי כי ידעו שבאמצע המשחק אני יכול לזרוק בדיחה וזה מילא להם את האירוע".
כשקשת רק נולדה, קטורזה לא יכול היה להיות רחוק יותר מהופעה על במות ועל המסך. "הייתי איש קבע כטכנאי אלקטרוניקה במצפה רמון. הייתי בצבא כמעט שבע שנים וידעתי שאני הולך לעבודה, אבל לא ממש מאושר מזה. היה לי חלום להיות אדם שמשפיע, ושמעתי שיש מקום שמופיעים בו. עליתי על הבמה, ומול הקהל הרגשתי שאני יכול להשפיע על אנשים. זה גרם לי את הרצון לעשות את השינוי בחיים שלי. הרבה אנשים הפחידו אותי: 'מה אתה צריך את זה', אבל לא נתתי לאף אחד למנוע ממני את החלום הזה".
אבל אז הגיע טלפון אחד מארז טל שהזמין אותו להשתתף ב"מועדון לילה" ושינה את הכל. "אני זוכר שיחה שאמרתי לו: 'אני לא כל כך מתאים לתוכנית הזו, אני יותר לכל המשפחה'. בתור ילד ראיתי טלוויזיה עם אמא. ההורים היו עולים חדשים, אמא לא הספיקה לקרוא את העברית והייתי מתרגם לה. היו רגעים פחות נעימים כמו נשיקה שלא ידעתי מה לעשות. האוזניים הפכו לאדומות ואמרתי לעצמי שאם אי פעם אהיה בטלוויזיה ואעשה הומור, אדאג שלאף ילד לא יהיו אוזניים חמות. בשבילי, הטלוויזיה בישראל זה הקטע שאתה יכול לשבת עם כל המשפחה וליהנות מתוכנית".