אחרי יותר מדי קיטורים על גברברי ישראל, הנאום של עמוס דהרי בפרק האחרון של "להיות איתה" הגיע עד קנדה הרחוקה ועזר להללי ז'בוטינסקי להבין: רווקים ישראלים – אין עליכם בעולם כולו
זה אני. לוקחת? הנאום של עמוס | צילום:
mako
"נעים מאוד אני עמוס. אלה הפנים שלי, אף לא משהו, אוזן אחת יותר גדולה מהשנייה (אם עד עכשיו לא שמת לב, עכשיו את כל הזמן תראי את זה), זה החזה שלי (לא יזיקו לו איזה מאה שכיבות סמיכה ביום) וזאת הבטן שלי. אוהבת בירות וקובנה, מה לעשות? זה הגב שלי, אלה הידיים שלי (לא רמבו אבל יש קצת כח) וזה התחת שלי ואני מת עליו. (מסתובב) וזה מישהו שלעולם לא יפגוש את התחת שלי, כי אני מת גם עליו. זה אני. כל הפלוסים והמינוסים. את לוקחת?". אח, עמוס דהרי, ברור שלוקחת! מי לא תיקח?
מאוהב... אבל בעצמו
עמוס מציג לנועה את הגוף שלו | תמונת AVI:
mako
טוב נו, על מי אני עובדת – סביר להניח שהישראלית הממוצעת שראתה את המונולוג המרגש הזה (שנושא עמוס בבוקר שאחרי הפעם הראשונה שלו עם נועה הולנדר) לא ממש התרשמה, בלשון המעטה; "נו, עוד שלוך שמאוהב באיבר המין שלו ואוהב את עצמו יותר מדי יחסית למי שהוא בתכלס. מה חדש?" מלמלתן לעצמכן, רגע אחרי שבחנתן בעניין את ישבנו החמוד של השחקן אביב אלוש ואז הלכתן להביא עוד קצת במבה מהמטבח. האמת? לא מאשימה אתכן; הרי ככה זה להיות אשה ישראלית. אנחנו רגילות למאצ'ואים שמאוהבים בעצמם בלי כל קשר לקרחת שכבר מזדחלת מאחורה ולכרס הקטנה שצמחה מקדימה, תוצאה של קצת יותר מדי גולדסטאר שהם שתו בעוד ערב של נהמות עם חברים. א-ממה? אוי לנו אם אנחנו לא מינימום רותם סלע, כי הם הרי הולכים רק על איכות.
דקה לפני שאתם עפים עלי בטוקבקים, אני רק רוצה לציין שאת הקביעה המכלילה שלי אני מבססת על מחקר לא אקדמי אבל כן ארוך טווח, שמורכב מאין ספור סיפורים של חברות, חברות של חברות וגם כאלה שחוויתי על בשרי. מה לעשות, הרווק הישראלי הממוצע (הממוצע, כן? קיימים יוצאים מן הכלל) הוא לא בדיוק הבחור האידיאלי להביא לאמא: הוא יהיר, הוא ישיר (על גבול המטרידן לעתים), הוא מת על עצמו וחושב שאם הוא קנה לך כוס קפה – הוא קנה את עולמך. הוא יספר לך מור"קים מהשירות הצבאי שלו (שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי כמעט כמו הסיכוי שהוא יצא עם בר רפאלי), ישעמם אותך בסיפורים על החבר'ה שלו ואם את מוצאת חן בעיניו הוא ינסה לנשק אותך כמה שיותר מהר. להחזיק לך את הדלת? לחכות שתתיישבי לפני שהוא מתיישב? עזבי אותך, מה אנחנו, באנגליה? ובכלל, את לא יודעת שהוא "לא מאמין בג'נטלמניות" כי הוא "פמיניסט אמיתי?"
עין – תחת! – עין
אוי לנו אם אנחנו לא נראות כמו רותם סלע. עמוס ונועה | תמונת AVI:
mako
אבל אז מגיע איזה רגע בחיים, שבו לוקחים הפסקה ארוכה מישראל. אולי זה טיול ארוך, אולי זו נסיעה למטרות אקדמיות ואולי, כמו במקרה שלי, יציאה לשליחות ציונית בחו"ל. כבר חצי שנה שאני גרה בעיר הקנדית-צרפתית, מונטריאול ומה אני אגיד לכם? יש מצב שחזירים עפים בחוץ כי אני אשכרה מתגעגעת לרווקים הישראליים. כאן בקנדה, אף אחד לא עושה עיניים ברחוב או מתחיל שיחה באוטובוס (אלה נחשבים לחדירה בוטה לפרטיות). היכרות מקרית עם סלבריטי בשירותים של מסעדת יוקרה, סטייל "להיות איתה"? פחחח, בחלומות. נשיקה באמצע הדייט ? אין מה לדבר; מקסימום בסוף וגם זה רק אם היה ממש מוצלח. במונטריאול אין עמוס דהריים שיהיו דוגריים, אין מור"קים על הצבא, מבטים ישירים הם בגדר ישירות עודפת והאמת? גם כשיצאתי לכמה דייטים עם בחור מסוקס לכל הדעות, הגעתי למסקנה שלמרות המעטפת המתעתעת, הוא קצת רכרוכי מדי לטעמי.
כי ככה זה; אתם אולי מעצבנים, אבל רק אתם מבינים סרקזם, רק איתכם אני יכולה לדבר שעות על התכניות בחינוכית שעליהן גדלנו (מומינים שליטה!), לקטר על ערסים ולדבר על מוזיקה ישראלית. נכון, אתם לא תפתחו לי את הדלת, לא תחכו שאתיישב ואחרי הפעם הראשונה (רגע אחרי שאצחק עליכם בגלל השערות בגב) יש מצב שתישאו נאום חוצב להבות בעירום כמו עמוס. אבל כל זה לא משנה כלום ואתם יודעים למה? כי בסופו של דבר, צחוק הגורל, מסתבר אני פשוט חולה לכם על התחת (תרתי משמע).
