לפעמים, גם כשהצורך ברור, חשוב ורלוונטי במיוחד, כזה שכולם יכולים להזדהות איתו ומהמקום הכי עמוק ואותנטי שיש - אפשר לזהות כבר מהדקה הראשונה של הפיץ' שעסקה לא תהיה כאן.

כזו הייתה ההופעה מול הכרישים של מיזם STEP-UP, המבקש לטפל בבעיה הכאובה של חרמות בבתי הספר דרך "הרוב הדומם". המיזם מציע אפליקציה לדיווח מוגן, אנונימי ובטוח הישר למורים ולהנהלת המוסד החינוכי ביחס לילדים ללא חברים, ילדים העוברים התעללות וכדומה. היזמים, שהם למעשה חבירה של יזמת לעמותה פעילה (מה שיתברר בהמשך כחלק מהבעיה), ביקשו 650 אלף שקלים לעיצוב, שיווק, פרסום והטעמה בבתי הספר, תמורת 20% מהמיזם. 

אז על מה זה נפל?

בעיה מבנית

גם אחרי שלב ההצגה, הכרישים התקשו להבין של מי בעצם המיזם. ככל שההסבר התארך, חוסר הבהירות רק גבר. מתברר שהמודל שהיזמים חשבו עליו איננו ישים - לא מבחינת הישות המשפטית, לא מבחינת הרישום החשבונאי, לא מבחינת זכויות התורמים לעמותה (זיכוי ממס) אשר בתוכה, במעין פונקציה נפרדת, אמור המיזם להשתלב, ובוודאי שלא מבחינת החזר ההשקעה למשקיעים. ניכר היה שלא נעשו כאן שיעורי בית מספקים, והמודל לא היה תפור עד הסוף. עניין נוסף שהכרישים הצביעו עליו הוא הערבוב הלא בריא שבין פילנתרופיה להון סיכון.

חוסר באתגר טכנולוגי   

מורכבות טכנולוגית היא לא אחת מחסום משמעותי בדרך לפיצוח. כאן הבעיה דווקא הפוכה: בניגוד לטענת היזמים על אבטחת המידע המתוחכמת והפיצ'רים הנדרשים, הכרישים ניסו להסביר כי מדובר דווקא באפליקציה פשוטה מאוד - טופס שאילתות. דווקא סיבוך שלה עם עיצובים על גבי עיצובים, עם תלת ממד ויכולות AI, יכול לעשות לה עוול. די בבית תוכנה ובאפיון ועיצוב חוויית משתמש, כשחלק גדול מזה כבר בוצע ממילא. הפשטות גוזרת בעיה נוספת, כפולה: על מוצר כזה לא ניתן לגבות סכום גבוה מהמשתמשים, ומנגד, קשה מאוד להבטיח ROI מפתה למשקיעים. 

שפת גוף ויחס לקהל

רובנו לא נולדנו שחקנים, ועמידה מול קהל היא לא טריוויאלית עבורנו. עם קצת עזרה ואימונים, מנכ"ל העמותה השותף למיזם יוכל ודאי להשתחרר מהקיפאון המסוים, מרצף הדיבור הפרוגרמטי (הסמי צבאי) ומהידיים בכיסים. חשוב מכך, לא מומלץ להתנשא או להעליב את המשקיע הפוטנציאלי שלנו - וזה, מבלי להתכוון חלילה, בדיוק מה שקרה כשיסמין לוקץ' סיפרה על מפתחי תוכנה מתנדבים שגייסה לעמותות דרך מלכ"ר שהקימה, ומנכ"ל העמותה הסביר לה שכאן צריך "מישהו רציני".

רגולציה ואתיקה

עוד לפני שמדברים על טכנולוגיה ומבני חברות, הכרישים ביקשו לצלול למישור החוקי-רגולטורי. ברור, למשל, שכל מסר אובדני מחויב בדיווח. מצד שני, כלל לא בטוח שמותר ליזמים לקרוא את ההודעות ללא מעורבות של גורמי רווחה. התחום העדין הזה מחייב התמצאות עמוקה בנושאים רגישים במיוחד. וכבר אמרנו - שיעורי בית.

מי הכתובת

אפליקציית דיווח שכזאת לתלמידים, הדגישו הכרישים, לא רק יכולה להיות בבית הספר - חובה שתהיה, וצריך ממש לדרוש מכל בית ספר להשתמש בה, ללא כל גבייה נוספת (המודל שהציעו היזמים מדבר על 350 שקלים לחודש עבור השימוש הבית ספרי לרבות אזור אישי מנוהל - סכום לא פעוט לשנה שלמה). מן הראוי, הם הוסיפו, שדווקא עמותה היא שתוביל מהלך כזה, ולא חברה מסחרית (או ישות ערטילאית עם כוונת רווח בתוך עמותה). הם הביעו תקווה שמישהו ממשרד החינוך יצפה בשידור וירים את הכפפה, כי הדבר באמת בנפשנו.

***

לבסוף, בזה אחר זה הכריזו החמישה כי הם בחוץ. אבל נראה שהפעם, ברכת הדרך שנתנו למיזם, בצד הקריאה שלהם לכל מי שצופה לא להיות רוב דומם, באה עמוק מהלב.