זה יום אמביוולנטי. הגשם והרוח שלא מפסיקות לסעור כמו מדמות את מה שמתחולל כעת בליבה של דסי טולדנו שמגיעה לרגע ההכרעה מי הגבר הנכון בעבורה. לצד ההתרגשות, הבחירה תסמן את סופה של העונה הראשונה של הדרמה הרומנטית שהפכה לאחת מהסדרות המדוברות של השנים האחרונות (פרק הסיום העונה של "בקרוב אצלי", הערב, שני, אחרי החדשות, ערוץ 12).
בזמן שיש מי שברגעי לחץ הולך לישון (נשיא המדינה עם המסר הזכור מבחירות 2015) ואחרים שהולכים להתייעץ עם הרב, אנחנו החלטנו לפנות למומחה שיעשה לנו סדר באחד המוטיבים המרכזיים בסדרה: הזוגיות והרווקות המאוחרת. הפסיכולוג הקליני דני פרידלנדר משתף בשיחה עם mako על מה מניע את דסי, מנסה לעשות סדר בסיכויים של כל אחד מהגברברים - וחושף משולש אחד שאולי מאחורי מסתתרת התשובה במי דסי תיבחר.
"עשיתי בינג' על הסדרה בשבת אחת, וזה אומר משהו על הסדרה", מצהיר פרידלנדר בתחילת השיחה. "היא עוסקת בשאלה אקטואלית: שאלת הבררנות. כולם מחכות ומחכים היום לנסיך ולנסיכה, והוא לא יגיע. כולם בעידן של פומו, פחד מהחמצה. כולם מפחדים שהאופציה הטובה יותר נמצאת במקום אחר".
>> עוד לא מאוחר. כל פרקי "בקרוב אצלי" זמינים כעת ב+12
כזכור, הסדרה נפתחה בהצהרה של דסי (עדי חבשוש) שהיא רוצה ילדים, ובפרידה מבן הזוג יוראי (תמיר בר) שלא בדיוק שם. לתוך הקלחת הלוהטת הזו נכנסה גם אמא שלה (אורנה בנאי) שמביאה פתרון יצירתי, נניח, לבעיה. "היא מייצגת את כל האימהות הישראליות שרוצות שהילדות יסתדרו, יקימו משפחה ולא יישארו לבד. קניית הזרע זה מטאפורה ללחץ החברתי שמופעל בחברה הישראלית שמתגמלת משפחתיות", אומר פרידלנדר.
למה בכלל חשוב "למצוא את האחד"?
"יש מושג שנקרא 'סינגליזם', תופעה שהגיעה מאמריקה, שבה החברה יוצאת נגד רווקים. מתגמלים זוגות ומשפחות בכל מיני דרכים: הנחה בארנונה, מינויים משפחתיים לחדרי כושר, מקומות עבודה שעושים ימי משפחה וימי אהבה, זה משאיר את הרווקים בחוץ".
פרידלנדר מצביע על שתי שאלות גדולות שבהן עוסקת הסדרה: רווקות מאוחרת ובררנות בעולם הדייטים. "כל הדמויות עוסקות בזה שהן רצו משהו והוא לא קרה. שאלת הבחירה והחרטה גדולה מאוד. עידן השפע והאפליקציות זה לא דבר קל, בטח לא ברווקות מאוחרת ששם נכנסים המון פרמטרים", הוא מסביר. "חושבים שבדייט הבא יבוא הבחור הבא היותר טוב. רוצים להתחתן ולהקים משפחה, ומצד שני דוחים ודוחים. בלי ששמים לב אנשים מגיעים לשלהי שנות השלושים שלהם רווקים, או אפילו אחרי גיל ארבעים".
אולי זה משתלם, אז מגיע נסיך כמו אלכס.
"אלכס נסיך ליכטנשטיין (רוני הרמן) מייצג את הפנטזיה שגדלנו עליה מגיל צעיר מהאגדות של דיסני. יום אחד יבוא הנסיך ויציל אותך. הדמות של אלכס מייצגת את הבלתי אפשרי. דסי מבינה שאולי היא תהיה נסיכה בממלכת ליכטנשטיין, אבל בשביל להיות עם אלכס היא צריכה לוותר על הארץ, על החברים, על השפה ועל התרבות. אהבה בעיניי זה להרגיש בבית. אולי הוא נסיך עשיר ויש לו ארמונות, אבל הוא לעולם לא ייתן לה תחושה של בית".
במי היית ממליץ לה לבחור?
"אנשים בסוף מחפשים דמיון ולא שוני, מחפשים אנשים שדומים לנו. אבל, יש קאצ': אנחנו מתאהבים באנשים ששונים מאיתנו. אנחנו נדלקים ממישהו שהוא נורא אחר, וכשאנחנו צריכים לעשות איתו קשר ארוך הוא פתאום אחר לנו מדי. לכן נסיך ליכטנשטיין מבטיח התחלה חדשה, ארמונות וכסף, אבל בסוף אם תבחר בו דסי תרגיש זרות ותחזור הביתה לארץ".
אם יש דבר שפרידלנדר הבין כמטפל עם ניסיון של 25 שנה ביחידים ובזוגות הוא שכשמדברים על אהבה אנשים בסוף מחפשים התאמות של דמיון. "אנחנו מתאהבים במי ששונה מאיתנו. אם את חסרת ביטחון את תדלקי על גבר עם ביטחון עצמי; אם אתה בלגניסט, תשמח למצוא אישה מסודרת, שלא לומר קצת אמא", ממחיש. "זה יוראי בסדרה הזו, יותר מבת זוג הוא מחפש אמא ובית גם אם לא יודע לומר זאת".
בואו נדבר תכל'ס: במי דסי צריכה לבחור?
הגיע הזמן לנתח את הסיכויים של כל אחת מהאופציות שעומדות לפתחה של העלמה טולדנו. פרידלנדר משתמש בשיטת האלימינציה כדי לבחון את הסוגייה המורכבת. "אחת הטעויות הגדולות באהבה זה שנדלקים על אנשים מאוד שונים. לטווח הארוך זה לא מחזיק. טיפ כללי: תחפשו אנשים שבאים מהעולם שלכם. פנטזיה לרוב לא ניתנת להגשמה". הפנטזיה הזו מורגשת גם אצל אמא של דסי "שהילדה תסתדר" ולפי פרידלנדר הרצון הזה טבעי. "פרויד אמר שבריאות נפשית של אדם זה כשיש אהבה וקריירה. בזמן שפשוט להחליף קריירות ועבודה, אהבה קשה למצוא. אני שומע הרבה מרווקים על לחץ הורי".
איך ההורים יכולים להתעניין בצורה רגישה יותר?
"המון רווקים נמנעים מאירועים משפחתיים גדולים, בחגים מלא רווקים בורחים לחו"ל. הם מוזמנים באהבה למשפחה, אבל המבטים, הרחמים של הדודות והגיסות, הלחץ הזה של מתי את נכנסת להיריון, ומה יהיה, ולמה את מחכה, וזה שאמא שלך מנסה להכיר לך, זה יוצר לחץ מאוד גדול. המחקר מראה שהסיכויים שלנו למצוא את האהבה שלנו יכולים לגדול בכל מיני מקומות, אבל המקום שלא מגדיל את הסיכויים למצוא אהבה, זה שידוכים על ידי בני משפחה".
אז אבא ואמא, תניחו, בטח שתפסיקו עם השידוכים. "הלחץ משדר לילדים תחושת אכזבה, שהם כישלון. זה מספיק קשה להיות רווק או רווקה בגיל מאוחר. אגב, זה בסדר גמור להיות רווק כזאת בחירה שלך", מדגיש פרידלנדר. בסדרה אפשר לראות את יוראי ויש את השאלה אם הוא צריך או יכול להיות אבא. להורים אני אומר: זה מספיק קשה לרווקות ורווקים להתמודד עם הלחץ הזה שהם בעצמם לא מוצאים, אל תפעילו עוד לחצים".
זה אומנם היה מצחיק כאלמנט קומי בסדרה, אבל פרידלנדר מזהה גם ברכישת הזרע על ידי האם מנגנון של הפעלת לחץ. "זה מייצר אנטגוניזם וגורם לילדים להתרחק מההורים שלהם, לא לספר להם שום דבר. הם לא רוצים לאכזב את ההורים".
אוקיי אז פרידלנדר מתחיל לעשות לנו חיים נוחים: אלכס, נסיך ככל שיהיה הוא פנטזיה, Out וכך גם בנוגע ללחץ מההורים. נותרנו עם שלושה גברים תוצרת כחול-לבן שלכל אחד פינה חמה בלב של דסי. היא, וגם אנחנו, מבולבלים. "בואו נדבר קצת על סלקטיביות ובלבול. מה שגאוני בסדרה זה שיש כל מיני אופציות. זה מתחיל מבחירה זוגית רעה מאוד עם אדם נרקיסיסט ששקוע בעצמו. הרבה פעמים ברווקות מאוחרת נכנסים מלחץ למערכות יחסים לא טובות, כמעט רעילות, רק כי רוצים להסתדר. שואלים אותי אם צריך להוריד בסלקטיביות או להתפשר. זו מילה שאני לא אוהב כי בחיים צריך ללמוד לחיות עם גם וגם".
מה זו ההבנה שלא התפשרנו?
"ההבנה שאולי הוא לא נסיך אבל הוא יהיה אבא נפלא לילדים שלך, עם זה שהוא לא מטר שמונים אבל יש לו לב זהב גם במטר שבעים. מרוב שאנשים מחפשים את המושלם, הם כבר לא עושים, הם לא שואלים את עצמם מה סדרי העדיפויות שלהם. אני לא בעד להתפשר, אבל אני כן בעד לשאול את עצמנו, מה הכי חשוב. כולנו מבינים שנצטרך קצת לוותר בחיים, אנחנו לא באמת נמצא את הנסיך שלנו. אין באמת נסיך מליכטנשטיין שמחפש אותך".
אנחנו מתקרבים להכרעה, אחרי אלכס ומה שלמדנו על הצורך לא להתפשר, אפשר לסלק מהמשוואה גם את יוראי למרות התהליך שעובר בסדרה. הוא בדרך, אבל לא באמת בשל. לפי נציג הפסיכולוגיה, במאבק נותרו ראש בראש אסי בן טובים (תומר קאפון) נגד חן פיטוסי (אושרי כהן). כדי להכריע בסוגיה פרידלנדר משלב משהו מעולמו המוסרי האישי-מקצועי. "אם בשביל להיות עם מישהו, את צריכה לפרק משפחה, לקחת לו את אהבת נעוריו, אז זאת אהבה שמתחילה בחץ. בפסיכולוגיה, משהו שמתחיל לא בטוב, יהיה עם המון אשמה בהמשך. זה די ברור שאסי הוא אהבת חיה, אבל היא צריכה לפרק לו את החתונה בשביל זה", מסביר. "גם מאיה (שירה נאור) שעשתה משהו נכלולי מאוד עם זיוף המייל מחבלת בקשר, היא תחייה עם אשמה כל חייה. שקר מטבעו מתפוצץ. אם בשביל להשיג את אהבת חייך צריך לפגוע במשהו אחר אז אין לזה סיכוי".
פרידלנדר מדגיש כי אין נכון ולא נכון, שהוא חולק טפח מעולמו הפנימי וסל הערכים שבו מאמין. "אני חושב שאם משהו מתחיל תוך כדי שהוא הורס משהו למישהו אחר, הוא קצת ללא סיכוי. זה משאיר אותנו עם פיטוסי, לא? גם זאת שאלה".
למה?
"יש לו משהו עם מאיה, הוא מרמז על זה שהרומן הזה שהיה לו פעם הקריב לו את הנישואים, אבל לדעתי הוא למד מכך. אחד מהדברים שאנחנו שואלים את עצמנו תמיד זה איך יהיה, איזה מין אבא יהיה הבן זוג שלי או איזה מין אימא תהיה הבת זוג שלי. עם פיטוסי התשובה נמצאת בבית, את רואה את הקשר שלו עם הבת שלו, הוא יוצא דופן, הוא אבא נפלא, אז כבר קיבלת ניבוי איך זה ייראה".
פעמים רבות המשימה מורכבת יותר מבחירת בן זוג אלא לבחור גם לפי איזה אבא או אמא הם יהיו. "החיים מזמנים לנו בחירות כל הזמן ואי אפשר, כמו שאומרים, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לקחת חתיכה מהעוגה היא כבר לא שלמה. אז אני באמת חושב שבסופו של דבר הסדרה הזאת עוסקת הרבה מאוד בשאלת הבחירה וההחמצה".
ככה, בשקט וכבדרך אגב, משחיל פרידלנדר את שאלת ההחמצה שמלווה את חיינו בכל היבט, גם בכל הקשור לפרטנרים רומנטיים. "החוויה האנושית מפגישה אותנו המון עם החמצות, יש המון דברים שאנחנו לא נעשה בחיינו", הוא אומר. "אנחנו צריכים לזכור שלחיות את החיים הבוגרים זה לבחור, להעז, לקחת צ'אנסים, אבל במקביל לדעת שבתוך התעוזה והבחירה יש ויתורים".
"הלוואי שדסי הייתה יכול לבחור קצת מכל בחור, אבל זה לא עובד ככה", ממשיך פרידלנדר, "החיים הבוגרים כרוכים בוויתורים. זה חלק מהגאונות של הסדרה, היא קלילה ולצד זאת נוגעת בכאבים הגדולים ביותר של הדור שלנו".
אולי בכל זאת נסיים במשהו אופטימי לכל מי שמחזיקים אצבעות לה ולאסי?
"אחד הדברים שאנחנו רואים פה מאוד חזק בסיפור של אסי ודסי, זה שהם החברים הכי טובים מהגן. כשמדברים על אהבה יש דבר כזה שנקרא 'משולש האהבה של סטרנברג'. המשולש מדבר על כך שהאהבה מורכבת מחברות טובה, מאינטימיות רגשית לצד תשוקה מינית וממחויבות. אני חושב שמה שיש לדסי ולאסי זה את המרכיב של האינטימיות".
סייעו בעריכת הכתבה: נועה ברקאי ועומרי הורוביץ