אחרי המתנה לא קצרה, חזרו לחיינו בשבוע שעבר המשפחות חסון ורוזן המהוות את הסיפור המרכזי ב"סברי מרנן", שממשיכות לאכול זו אצל זו את ארוחות שישי ולהיקלע לסיטואציות שכולנו, או לפחות רובנו, חווינו על בשרנו בסוף שבוע כזה או אחר. את הסדרה יצר, ביחד עם יניב פולישוק, הבמאי, התסריטאי והשחקן רובי דואניאס, שאחראי בין היתר על סדרות כמו "הפיג'מות", "השמינייה" ו"הנפילים".
"אני אוהב להסתכל על העולם בצורה קומית. אלה בערך חיי, כמו שאלו בערך החיים של כולם: שישי פה, שישי שם - אם לא הייתי רואה את זה בהומור, הייתי בוכה. זו הדרך היחידה מבחינתי לראות את זה. אני גם אוהב להיות שם, למרות הכל".
הסיטואציות שמתוארות בסדרה קרו אצלך במשפחה?
אצלי ואצל כל שאר התסריטאים. כולנו מבלים שישי פה ושישי שם. יניב פולישוק הוא הרווק במשפחה שלו והוא מסתכל עליו אחיו הנשואים. מה שאנחנו רואים על המסך זה בערך הסיפור שלנו. כמובן שהם שונים ומוגזמים, אבל בבסיסם הם סיפורים אמיתיים.
"המז'לוף הוא מאכל מקורי של אשתי"
והדמויות מבוססות על קרובי משפחה אמיתיים?
לא מבוססות, יותר הגזמות פראיות של סוגי האנשים שיש. יום שישי במשפחות של כולנו. לכל אחד יש את הרווק או הרווקה הנואשת למשל. אלו אבי טיפוס.
עם איזה מהדמויות בסדרה אתה הכי מזדהה?
כמובן שאני הכי מזדהה עם שי (דביר בנדק): הקירח עם שתי הבנות שנשוי לצפון אפריקאית. גם אני קירח, גם אני שמן מאז שהפסקתי לעשן, גם אני נשוי. אני אפילו נשוי למישהי שהיא באמת הייתה חסון בעברה, משם גם לקחנו את שם המשפחה.
אוכל של איזו משפחה היית מעדיף לאכול?
קשה לבחור. המז'לוף למשל הוא מאכל מקורי של אשתי, אילנית, ועומד מאחוריו סיפור משעשע: אילנית ואלי דרי שהוא אחד התסריטאים הקבועים בסדרה, מגיעים מאותה תפוצה צפון אפריקאית. יום אחד הם ישבו ודיברו על שמות המאכלים אצלם בתפוצה. זה קרה חודשיים לפני שהתחלנו לכתוב בכלל. הם דיברו על זה שהמאכלים נשמעים כמו קללות, ואז אילנית הזמינה את אלי לארוחה בשבת ואמרה לו: "יש מז'לוף". היא הכינה משהו שכמובן הכיל כבש וזהו. מאז התחלנו להתבדח על זה וכשהיינו צריכים להמציא שם של מאכל נזכרנו במז'לוף. את השלייקעלך אני וניב המצאנו.
סברי מרנן נחשבת לסדרה פופולרית מאוד. יש תגובות ברחוב.
אני מאחורי הקלעים אז מקבל פחות תגובות, אבל אני שומע מהקאסט שכל הזמן מדברים אתם ברחוב על הסדרה.
קרובים קרובים חוגגת בימים אלה 30 שנה. אתה מרגיש שסברי מרנן תקבל גם היא את המקום שלה בפנתיאון הישראלי?
"אני יכול רק לקוות".
סברי מרנן, ימי שני אחרי האח הגדול