מהי הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)?
OCD – Obssesive Compulsive Disorder, היא שמה של תופעה בה המוח עובד בלי הפסקה, מוצף במחשבות - מצב היוצר חרדה.
לדוגמא, אדם החושש מפיטורים לא יפסיק לחשוב על העבודה ועל מה שהבוס אמר לו, ינתח כל משפט... חשוב לדעת שגם האנשים שחווים את התופעה יודעים שמדובר במחשבות לא נכונות או לא הגיוניות, ובכל זאת לא מצליחים "להעיף" אותן מהראש (וזה השוני ממחשבה פסיכוטית).
כדי להרגיע את החרדה האדם עורך טקסים שונים בקביעות. לדוגמא: טקסי ניקיון- שטיפת ידיים עשרות פעמים ביום, ניקיון יסודי של הבית 3 פעמים ביום בצורה מושלמת; טקסי בדיקה- בודקים כמה פעמים אם נעלו את הבית, אם כיסו את הילד בלילה... זה בעצם החלק הכפייתי.
איך מזהים הפרעה כזו?מהם הסימפטומים?
מה שמאפיין את הסובלים מהפרעה זו - אין להם שקט ושלווה, לא רגועים, כל הזמן דואגים. גם כשיש להם זמן פנוי הם חושבים ודואגים מה יהיה. עוד אפיון לסובלים מההפרעה הם כי הם "פריק קונטרולז" - חולי שליטה. הכל צריך להיות מושלם ובשליטתם, דברים קטנים הופכים להיות גדולים- ולכן גם דוחים הרבה פרויקטים (כי אם כבר עושים משהו הוא חייב להיעשות "בגדול").
מתי זה מתחיל? מה הטריגר?
3% מהאוכלוסייה סובלים מOCD חמור (כזה שרואים בסרטים: אנשים שהולכים רק על בלטות לבנות, ששוטפים ידיים עשרות פעמים ביום וכו'). במקביל, הפסיכיאטריה הרחיבה את הטיפול במעגל גם לטיפוסים כפייתיים (אך גם כאלה שלא מבצעי טקסים כפייתיים קבועים): אנשים שמאמינים שאם לא ינקו את הבית יחלו. שחושבים על עבודה כל הזמן ובודקים מאזנים ומיילים גם בחגים... בדוגמאות אלה הניקיון ובדיקת המיילים הם בעצם הטקס הכפייתי שמשמש להרגעה.
לרוב הגורם לתופעה הוא ירידה בסרטונין שבמוח, מצב שיכול להתבטא גם בדיכאון וגם בחרדה או באובססיה. לרוב הטיפול הוא בתכשירים נוגדי דיכאון או חרדה (במינון יותר גבוה מהסובלים מדיכאון).
מה נחשב לפעולה כפייתית? איפה עובר הגבול – הרי רובנו כפייתיים לגבי נושא מסויים, ברמה כזו או אחרת.
אפשר כמעט להגיד שלכל "מצליחן" יש ocd - מנהל מצליח הגיע לאן שהגיע כיוון שדבק במטרה, היה פרפקציוניסט והקריב זמן רב כדי להגיע למקומו. הבחינה היא לפי השלב בו הגבול מיטשטש: נורמאלי לחשוב על עבודה גם בזמן הפנוי - אבל לא עשרים וארבע שעות ביממה. נורמאלי לנקות את הבית כמה פעמים בשבוע - אבל כשמנקים יותר מפעמיים ביום ניקיון יסודי - זה כבר לא נורמטיבי. האנשים שחוצים את הגבול הנורמטיבי הם הכפייתיים.