ועיניתם את נפשותיכם

מדוע אנחנו צמים ביום כיפור?
בני ישראל צמים ביום כיפור מהרגע שקיבלו על עצמם את התורה, זו מצווה מדאורייתא (מצווה המופיעות במפורש במקרא): "וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ" (ויקרא ט"ז, כט-ל).
יום הכיפורים בתקופת המקדש
הכהן הגדול היה עסוק שבוע מראש בהכנות לקראת יום כיפור. בין עבודה רגילה לעבודה מיוחדת ליום הכיפורים, היה טובל הכהן במקווה ומחליף את בגדיו. שבעה ימים קודם ליום הפיטורים היה פורש מאשתו. כיוון שכהן גדול היה חייב, בתוקף התפקיד, להיות נשוי, הייתה לו גם אישה רזרבית אם חלילה יקרה משהו לאישה הראשונה לקראת יום הכיפורים, האישה הרזרבית הייתה נכנסת לתוקף. יום לפני יום הכיפורים אכל רק דברים קלים, כדי שלא יירדם בלילה, ובלילה עצמו היו הכוהנים היו מספרים לו סיפורים ע"מ שלא יירדם. אם בכל זאת היה מתחיל "לנקר", פרחי הכהונה שמסביב היו עושים רעש.
ביום עצמו נכנס הכהן בפעם היחידה בשנה אל קודש הקודשים - המקום המקודש ביותר במקדש (היות ולאף אחד היה אסור להיכנס היו קושרים לו חבל לרגל ומושכים אותו משם). הוא היה מקריב 15 קורבנות, ועליהם היה מתוודה על עוונותיו ועל עוונות עם ישראל. בין הקורבנות היו שתי עיזים, ביניהן עשו הגרלה מי תלך לה' (תוקרב) ומי ילך לעזאזל (תשולח מחוץ לירושלים) - מכאן הביטוי שעיר לעזאזל. הכהן הגדול היה מחליף 2 מערכות בגדים: אחת לבנה (בגד פשוט מבד) ואחת מזהב (בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, אותם לבש רק כשיצא מקודש הקודשים, כדי לא להזכיר את עגל הזהב). הבגדים הלבנים (מסורת שנשארה עד ימינו אנו) סימלו עמידה של התבטלות כלפי האלוהים, בהתאם ליום זה של טהרה וכפרה. אחרי הקרבת הקורבנות הקטיר הכהן הגדול קטורת. כשיצא מבית המקדש חיכה לו העם בחוץ, הייתה שמחה גדולה וכולם היו משתחווים לקב"ה. מספרים על נס גדול שהתרחש: כל העם עמד בצפיפות, ולפתע היה לכולם מקום להשתחוות. אח"כ ליוו את הכהן הגדול בשירה וריקודים הביתה, ובתום הצום היה עורך הכהן סעודה גדולה.
גם בימינו, יום התפילות בבית הכנסת מדמה למעשה את יומו של הכהן הגדול באותם זמנים.
מנהג הכפרות
יש הנוהגים, כהכנה ליום הכיפורים, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים.רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" דווקא בערב יום כיפור. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. כיום המנהג השתנה ורבים נוהגים לסובב סביב ראשם כסף (ולא תרנגול), ואותו לתת אותו לצדקה.
וידוי דברים
מנהג נוסף הוא כי במהלך יום הכיפורים אומרים 10 פעמים וידוי, ובו פירוט החטאים לפי הא"ב. יש נוסח קבוע שכל אדם מוסיף עליו בהתאם לשנה שעברה עליו.
איך שמעו הרבנים על הקרוקס?
הציבור הדתי מתייעץ עם רבניו בשאלות על כל תחום, וגם לקרוקס הם הגיעו. יש רבנים שפרסמו פסקי הלכה כי על אף שביום כיפור האיסור הרשמי הוא לנעילת נעלי עור, גם את הקרוקס העשויות פלסטיק אסור לנעול – כיוון שהן נוחות מדי (לא עונה על המטרה: "ועיניתם את נפשותיכם"), וכן כיוון שהכוונה המקורית הייתה לנעול נעליים עם סוליה דקה כך שנרגיש את האדמה.
מותר בכלל לא לצום?
כוונת הצום היא כמובן לא להרוג את הצם, ולכן פיקוח נפש דוחה את הצום, לא צריך לשכב על ערש דוויי ("ונשמרתם לנפשותיכם"). כך לדוגמא חולים או יולדות זכאים להקלות – אמנם לא על דעת עצמם: יש לקבל אישור מרופא או מרב, וגם אז האכילה והשתייה במידות קצובות וזמנים מדויקים (לרוב: פרוסת לחם וכוס מים כל 9 דקות).
שיהיה לכם צום מועיל!
הברכה "צום קל" הינה שיבוש של האמירה המקורית - הצום לא אמור להיות קל, הוא אמור להיות מועיל, וזו אכן הברכה המקורית ("צום מועיל"): שנשיג את המטרה שהיא תשובה ומחילה אמיתית.