בשנים האחרונות, נועה רוטמן, נכדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מנסה לצאת מהדמות של "מצבה חיה". להיות פחות הנכדה הבוכיה והנעלבת ויותר נועה רוטמן - תסריטאית, אמא ואישה שמחה באופן כללי. אבל במוזיאון הישראלי במרכז רבין, קשה לה לברוח מזה.
כשנועה חזרה הביתה, אחרי אותה עצרת חסרת תקדים, גילתה את הבשורה המרה. "כל הדרך לבית חולים היה ברור לי שזה כלום. הגענו לבית חולים והיה ברור שזה לא כלום" סיפרה רוטמן. "את הרגע הזה אני זוכרת בעיקר כי הוא היה המת הראשון שראיתי בחיי. הוא היה נראה אותו דבר, והיה לו אפילו את הצבע שלו. הוא אפילו קצת היה מחוייך. אבל הוא היה קר, קפוא. נתתי לו נשיקה והוא היה קפוא".
"המיסטיקה והשחור עובדים לשני הצדדים"
חודש לפני ה-4 בנובמבר 1995, ליל הרצח של יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל, התרחשה הפגנה בכיכר ציון בירושלים שלעד גם היא תהיה חקוקה בזכרון. ברחובות, ההמון המשולהב מצויד בשלטי נאצה המציגים את יצחק רבין בכאפייה ובמדי הנאצים, ומלמעלה במרפסת עמדו בכירי הפוליטיקאים מהימין. חלקם טענו שההפגנה יוצאת משליטה ועזבו את המקום, אבל אחרים, בהם בנימין נתניהו, משה קצב, אריאל שרון, צחי הנגבי, רחבעם זאבי ורפאל איתן, נשארו עומדים למול קריאות "מוות לרבין".
עד היום, מסרבת רוטמן להקשיב לקולות הטוענים כי רבין קיבל עונש משמיים על שפינה שטחים מארץ ישראל. "אני אומרת, תסתכל מי עמד על המרפסת בכיכר ציון, למעט ביבי שהוא היום ראש ממשלה, ותגיד לי איפה הם היום. המיסטיקה והשחור עובדים בשני הצדדים" טוענת רוטמן.
17 שנה אחרי אותו רצח נורא, נועה רוטמן מספרת בראיון מלא לדרור גלוברמן בתכנית הבכורה של אנשים, על הרגעים הראשונים שאחרי הרצח, הציפיות מהנכדה של רבין ועל הלקח שלטענתה לא הופק. הראיון המלא
אנשים, ראשון - שלישי, בשעה 18:50