בת תשע הייתי כשקיבלנו, אחי הבכור ואני, את גור הכלבים הראשון שלנו. כשבאנו לאסוף אותו מבית הדוד, שם המליטה כלבת-הבית שישיית גורים יפהפיים, ידענו מיד: טימי, זה יהיה שמו. דומה שמעולם, לא לפני כן ולא מאז, לא הסכמנו בינינו על דבר-מה מהר כל כך.
טימי, על שמו של טימותי מהאי קירין, חבר "החמישייה הסודית" והכלב היחיד שהערצנו עד לאותו הרגע, אפילו יותר מלאסי (וגם מפני ש"לאסיות" ו"רקסים" כבר מילאו את השכונה עד אפס מקום). היינו בני תשע ו-11, וכבר זנחנו את "השביעייה הסודית" לטובת "החמישייה", שחבריה בוגרים יותר וקורותיהם מפחידות יותר. אספנו, כל אחד לחוד, חבורות משלנו, ויצאנו להרפתקאות מסעירות בשדות רמת גן ובגבעות גבעתיים. אפילו הגענו לחולות מכמורת – שהיתה למשך קיץ אחד לאי בודד, ובלבו טירה מסתורית.
דומה שספריה של איניד בלייטון הבריטית, שהובאו אלינו בתיווכו של אבנר כרמלי (שם העט של שרגא גפני), השפיעו על חיינו לא פחות משהשפיעו עלינו הספרים המקוריים פרי עטו, כמו "הספורטאים הצעירים", "דנידין", וגם "חסמב"ה" של מוסינזון. העובדה שמעולם לא צעדנו בשלג, לא הפלגנו בסירה אל האי הנטוש, לא ערכנו "טוזיג" של כריכי גבינה ומלפפון ואמנו מעולם לא הגישה לנו רקיקים ותופינים לא פגמה כהוא זה בהזדהות המוחלטת שלנו, וודאי לא במתח שאחז בנו עד לפתרון התעלומה.
21 ספרי החמישייה ו-15 ספרי השביעייה תורגמו לעברית בידי גפני. עכשיו הוחלט בהוצאת "אחוזת בית" להחזיר אותם למדפים – ובהזדמנות זו אולי לספק לקוראי הדור הזה קצב אחר של התרחשות, איטי ותמים יותר; תרגומים חדשים של הספרים הראשונים של שתי הסדרות כבר נמצאים בחנויות, ובהוצאה מבטיחים כי בכל חודשיים יראו אור שני ספרים נוספים.
ביצים מטוגנות וקוטלי חזיר התחלפו בתרגום החדש והבהיר שהתקינה דנה אלעזר-הלוי בסתם חביתה ובייקון, ג'יאורג'ינה הפכה לג'ורג'ינה, פטר לפיטר וקפצן קיבל את שמו המקורי, סקמפר. לבד מזאת, נדמה שהרוב עומד על מקומו בשלום והקסם עודו פועל. בני בן השמונה בחר לו מיד בכרך הראשון של "השביעייה", ובליל הקריאה השלישי כבר הודיע שהכניסה לחדר הבנים אסורה למי שלא ילחש את הסיסמה.
לצד קורותיהם של פיטר, ג'נט, ג'ורג', ג'ק, קולין, פם וברברה (השביעייה) ושל ג'וליאן, דיק, אן, ג'ורג' וטימותי (החמישייה) כתבה בלייטון מאות ספרים במסגרת למעלה מעשר סדרות נוספות לילדים, נוער ופעוטות, ובהן "הרביעייה והתוכי", "חבורת הבלשים והכלב", "עלילות נדי" (נדי פעמוני) ועוד. היא נולדה בשנת 1897 בדלוויץ' שליד לונדון, וכבר כשמלאו לה 14 החלה לכתוב. היא כתבה שירים, מחזות וסיפורים, ואף ערכה כתב עת בענייני חינוך. כשהיתה בת 28 החליטה להפוך את התחביב למקצוע וייסדה שני עיתונים פרטיים, ''סאני סטוריז'' ו''איניד בלייטונ'ס מגזין'', שבהם פרסמה את סדרות הסיפורים שלימים ראו אור כספרים. עד מותה בשנת 1968 כתבה יותר מ-600 ספרים, שתורגמו למאה שפות ונמכרו ביותר מ-300 מיליון עותקים.
על הקצב הבלתי נתפס של מרכולתה הספרותית ועל הפשטנות והשמרנות, שאיפיינו את עלילות הספרים והדמויות, זכתה בלייטון בבוז מצד הממסד הספרותי של זמנה. האשימו אותה, במידה לא מבוטלת של צדק, בחד-ממדיות, בגזענות ובהדרת מי שאינם בני המעמד הגבוה והלבן. זה לא הפריע לציבור הבריטי לצרוך בשקיקה את הספרים, ובלייטון כתבה עוד ועוד. ייאמר לזכותה שהיא פעלה בתוך חברה שמרנית ומעמדית ממילא, ושרבות מיצירות הספרות של דורה לקו באותם חוליים, גם כשפנו למבוגרים.
בלייטון פירסמה עשרות ספרים בשנה, והיו שחשדו בה שהיא מעסיקה סופרי-סתרים ורק חותמת על המוצר המוגמר. היא עצמה גיחכה לשמועות, וסיפרה על תשוקה וסקרנות בלתי נדלות, ועל רצון לפנות אל בני כל הגילאים. בשנת 2008, 40 שנה אחר מותה, היא נבחרה לסופרת האהובה ביותר בבריטניה על ידי צעירים ומבוגרים גם יחד. בכך גברה על ויליאם שייקספיר, ג'יין אוסטין וג'יי-קיי רולינג כאחד.
לא מדובר בבלש בודד ובעל דמות עגולה ומורכבת, לא מדובר בעלילות מסובכות שאת פתרונן קשה לנחש – אלא בעשרות ספרים שגיבוריהם שבים ונפגשים בריתמוס קבוע, וחוזרים אל משחקי התפקידים הידועים-מראש שלהם. הריתמוס הזה הוא שבונה את החבורה ההולכת ומתלכדת, ומציף את הקורא הצעיר בתחושת היכרות וקירבה בכל פגישה מחודשת. החבורה, אותו יסוד חמקמק שמגדיר רבות מהתחושות שלנו כילדים, מגיעה בספריה של בלייטון לזיכוך ודיוק נדירים. לא פלא שהתאהבנו בהם כל כך.
"השביעייה הסודית יוצאת לדרך", איניד בלייטון, תרגמה מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי. אחוזת בית
"החמישייה באי המטמון", איניד בלייטון, תרגמה מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי. אחוזת בית
ספרו לנו על הדמות הספרותית שהשפיעה עליכם ואולי תזכו בפרס
אנשים, ראשון-שלישי ב-18:50
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן