זאת שירלי בוגנים. היא אחת הדוגמניות הותיקות והמצליחות בישראל. למרות שזה לא נראה כך, בוגנים נולדה לפני 41 שנים. היא גדלה באלפי מנשה, ואת קריירת הדוגמנות החלה בגיל 17. מאז היא מככבת בקמפיינים ישראליים ובינלאומיים, וגם הופיעה על שערי מגזינים כמו Elle, Vogue ו-Cosmopolitan. לפני שנה וחצי היא התחתנה עם לירן סרוק. בניגוד לדעה הרווחת על דוגמניות ואוכל, שירלי אוהבת לאכול ואפילו פתחה לאחרונה מסעדה. תפסנו אותה, חיננית מתמיד, והושבנו אותה כדי לענות לנו על השאלון של "אנשים".
מה עושה אותך מאושרת?
"עד לפני חודשיים, הכלב שהיה לי, שמת, עשה אותי מאד מאד מאושרת. היום אלה האחיינים שלי, שכל פעם אני מבקרת או שהם באים לביקור, שמחממים את ליבי".
זיכרון ילדות בלתי נשכח?
"היום שאחותי נולדה. ההפרש בינינו הוא 13 שנה, הפרש די גדול. אני זוכרת שסיפרו לי, זה היה ב-8 בבוקר פחות או יותר, שאמא שלי ילדה. זה היה היום הכי מאושר בחיי. מאד התרגשתי".
הפעם הראשונה באור הזרקורים?
"אני חושבת שזה היה בתחרות הפנים של ה-90. הייתי בת 17 והשתתפתי בתחרות. אמנם אז זה לא היה משודר בטלוויזיה, אבל היה הקהל, ההורים, כל האירוע היה מאד מרגש".
מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"אני חושבת שזה או כתבת אופנה ל"את" עם גולי כהן או עם בן לם לקטלוג "סברינה" שזה הלבשה תחתונה לנערות - אחד משניהם".
"לירן זה מתנה משמים, לירן זה בן זוג שאני חושבת שהוא חלומה של כל אישה, הוא מאד קשוב, הוא מאד אוהב, עם נתינה עצומה, הוא פשוט הבעל האידיאלי".
איזו בת זוג את?
"וואו, אני לא קלה, אני מאד קשה, אבל אני בן אדם שייתן הכל בשביל בן הזוג שלי, הכל, באמת, אני אשקיע ואתן הכל".
מה מפחיד אותך?
"היום פחות ופחות דברים מפחידים אותי, אבל אני חושבת שמפחיד אותי להזדקן ולחיות עם תחושה שלא הספקתי ולא עשיתי הרבה דברים שרציתי, ולא הגשמתי חלומות".
איזה הרגל המגונה יש לך?
"כשאני מתעוררת בבוקר אני חייבת לסדר את המיטה. זו איזושהי מחלה כזאת שאני קמה ואיך שאני מסדרת את המיטה ככה היום שלי יראה. וזה עם הכריות, ומקפלת את השמיכה... המיטה צריכה להיראות מושלמת במשך היום. זו מחלה שאין לה הסבר".
מה היתרונות והחסרונות בגיל 41?
"קודם כל זה ניסיון החיים. אני חושבת שמה שעשיתי ועברתי בחיים שלי המון אנשים לא עברו. אלא אם כן את באמת טסה ונוסעת בעולם ורואה כל כך הרבה דברים ותרבויות. באמת, ראיתי חצי עולם. והחיסרון זה הגיל, את יודעת, מזדקנים, אני כבר לא ילדה ואי אפשר לקחת את הזמן אחורה. אבל אני לא מסתכלת על זה. מסתכלים קדימה".
איפה תהיי בעוד 10 שנים?
"כל פעם אני אומרת אני רוצה את זה ואת זה ואני אהיה ככה וככה ואת יודעת, הוא שם למעלה יש לו את התכניות שלו. אני יכולה להגיד דבר אחד, שבעוד עשר שנים אני רוצה להמשיך לחייך".
"אנשים", א'-ג', 18:50