בדצמבר 2006, בתא השירותים של בית הספר "נופי גולן" בקצרין נמצאה גופתה של תאיר ראדה ללא רוח חיים כשעל גופתה חתכים אכזריים. המשטרה התחילה לפעול בזירה תחת לחץ כבד ובין החשודים נעצר גם רומן זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר. זדורוב הודה ברצח אך ביום למחרת חזר בו מהודאתו. למרות חזרתו, בספטמבר 2010 הוא הואשם ברצח ונשלח למאסר עולם. לאורך החקירה כולה עלו ספקות בנוגע לדיוק השחזור והמניע של זדורוב לרצח, וכן הועלו שאלות מרכזיות מתוך חקירת הפרשה הנוגעות בסוגיית הסכין באמצעותו התבצע הרצח, וטביעות הנעליים שנמצאו בזירה.
הפרשה מעוררת הדים לאורך השנים, ולא פעם הופנתה אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל, הפרקליטות ואפילו כלפי חברותיה של תאיר ז"ל. אך בין כל הקלחת הזאת הוריה של תאיר נקרעים גם הם בינם לבין עצמם. בעוד האם משוכנעת שזדורוב לא הרוצח האב דווקא משוכנע שכן. לאור ערעורו של זדורוב לבית המשפט העליון, נדמה כי הפרשה מתקרבת לישורת האחרונה.
>> עקבו אחרי "אנשים" גם בפייסבוק
חיים אתגר התלווה אל משפחת ראדה מהדיון בבית המשפט העליון ועד לביתם שבקצרין, כדי לשמוע מהאם אילנה על תחושותיה לאור ההתפתחויות האחרונות בפרשה. "אני אמשיך לדרכי כשאדע מי הרוצח", אומרת אילנה ראשה אמה של תאיר ז"ל. ומספרת כי עד היום שמונה שנים אחרי הרצח היא עדיין לא הפנימה את אובדנה של בתה הקטנה: "עד היום עוד לא נתתי את הדעת בהתאבלות על תאיר, אני נורא רוצה לעשות דברים לזכרה אבל אני עדיין לא נמצאת במקום הזה". בתוך פרץ דמעות היא משתפת: "ישקר לך מי שלא יגיד שהורה שמאבד ילד לא עולות לו מחשבות על התאבדות, מי שיש לו אומץ עושה את זה"
כדי לנסות להבין את עומק הכאב של אילנה ראדה נכנסו אל חדרה של תאיר שנשאר בדיוק כפי שהיה ביום הרצח לפני שמונה שנים. "יש פה הרבה פעמים רגעים של פורקן, ויש הרבה פעמים גם רגעים של כעס", מספרת אילנה בכאב תוך שהיא מתבוננת בחפצים הישנים, "אני אומרת לעצמי 'קיבינימט, תראי מה השארת לי, עולם שלם...', ואז אני נקרעת. הכי קשה לי זה לפתוח מגירות ולראות את התמונות". אילנה חשבה לא פעם ולא פעמיים על לפנות את החדר: "הייתי מאוד רוצה, יכול להיות שזה יבוא עם עזרה חיצונית.. ניסיתי כמה פעמים, אבל לא הצלחתי".
מחר בערב (18:50), ישודר החלק השני של כתבתו של חיים אתגר
"אנשים"- ימים א'-ג', 18:50