את ניר דבורי, הכתב הצבאי של חדשות 12, אנחנו רואים על המסך בלב הזירות הקשות, הפיגועים והעימותים הרבים שיש במדינה. נראה כי הוא כבר רגיל לדריכות וללחץ שמתלווה לתפקיד אותו הוא ממלא, אבל זה ממש לא הופך את זה ליותר קל. אמש, בתוכנית "אנשים", הוא נחשף מול המצלמה ושיתף על תחושותיו לגבי המצב הנפיץ בארץ, הגעגועים למנטור רוני דניאל, והקושי של אשתו מול חוסר הוודאות שבתפקיד.
"הכל תמיד מוטל בספק, אין משהו מוחלט אצלנו בבית", משתפת שגית, אשתו של דבורי, ומסבירה מה היה לה קשה במיוחד לאורך הקריירה העיתונאית של בן זוגה. "החיים מופקעים ממך כל הזמן. היו רגעים שכעסתי ואיכשהו זה חוזר ומתייצב, גם הלא נורמלי הופך בסוף להיות נורמלי".
דבורי אמנם נמצא בתפקיד המאתגר כבר 17 שנים, אך אשתו חושפת עליו פרט מעניין. הרבה לפני שנכח בכל זירה או אירוע ונכנס לחיים העמוסים של כתב ביטחוני, הוא עסק בכלל בתחום אחר לגמרי. "הוא היה שליח על קטנוע כשהכרנו. זה לא מה שאתם מכירים היום, לא הכרתי את ניר המפורסם".
ההתרחשויות במדינה בתקופה האחרונה גרמו לו להיות דרוך במיוחד וזמין לכל תרחיש. לא רק עליו זה השפיע, והמצב הביטחוני שיבש את התוכניות של משפחתו לפסח, הוא מספר: "חשבנו בהתחלה אולי חו"ל, אבל זה לא יקרה. ברור לי שבמציאות הזו זה משנה את כל התוכניות של הבית".
דבורי, שעובד ככתב צבאי כבר יותר מעשרים שנה, אולי יוצר אשליה של קשיחות בתוך הדיווחים מלאי האקשן תחת אש. אבל בין לבין הוא מוצא מקום לעזור ברגישות למי שנזקק לחוות דעתו המקצועית. "היה מישהו שגר בעוטף עזה והתקשר אליי. הוא אמר לי: 'תשמע, יש לי ילד שלא ישן בלילות מהפחד שמחבל יצא ממנהרה אל חדר השינה שלו. הדבר היחיד שירגיע אותו זה שאתה תבוא ותדבר איתו'. אז נסעתי. נפגשתי עם הילד, דיברתי איתו והוא היה מאוד מבוהל. הבנתי את זה כי כשהייתי ילד ירו קטיושות והיו חדירות מחבלים וזה בדיוק מה שהרגשתי. אז הסברתי לו למה לא צריך לפחד לא ממחבלים ולא מהמנהרות ואני יודע שאחרי זה הוא באמת ישן יותר טוב בלילות".
לפני יותר מחודש, התחיל לקרות מול עיניו תהליך שלא קרה מעולם במדינת ישראל. התוכנית המשפטית החלה בפעם הראשונה לזעזע גם את הצבא. אנשים מילואים הודיעו שלא יתייצבו לשירות ו-37 אנשי צוות אוויר החליטו שלא יתייצבו לאימונים. דבורי, עמד ברגעים אלו מול התרחשות שלא ניצב בפניה אף פעם. "ראיתי איך נבנה הצונאמי הזה שמתרחש פה עכשיו. דיברתי עם לא מעט חיילי מילואים".
איך מתנהלת שיחה כזאת?
"בנאדם מסתכל לך בעיניים ואומר: 'תראה אנחנו מרגישים שאנחנו במקום שלא דרכנו בו אף פעם'. הם מרגישים שכל מה שהם נלחמו עבורו מתפרק. הם הלכו להפגין ברחובות וזה לא השפיע, זה לא עשה שום דבר שאותת להם שאפשר להוריד את הרגל מהגז, אז הם העלו".
כשאתה פוגש בלוחם שעומד לסרב, אתה מוריד את הכובע של העיתונאי ומתווכח איתו כניר?
"כן. כי אני באמת מאמין שאסור לסרב. זו נקודה שאסור בעיניי לחצות אותה. אני מדבר איתם הרבה מאוד על הדבר הזה, כי אם הם לא יהיו שם לא יהיו אחרים. בסוף, כשאת שמה את כל הציניות בצד, הסיבה היחידה שבגללה יש לנו כאן בית, זה כי יש כאן צבא מאוד חזק ובקונצנזוס. אבל עכשיו הוא כבר לא עומד כמו שהוא עמד. וזו בדיוק הבעיה שהופכת את זה לכל כך מסוכן".
המחאה החריגה שמגיעה מתוך הצבא, גררה בעקבותיה לא מעט תגובות וביטויים קשים מחברי כנסת מהקואליציה, ביניהם גלית דיסטל-אטרביאן שכינתה את אנשי הצבא "נפולת של נמושות", ושלמה קרעי שקרא להם ללכת לעזאזל. דבורי, שלא בהכרח מסכים עם הקריאה לסרב לשרת, בכל זאת מזדעזע מתגובות הפוליטיקאים. "כששמעתי את ההתבטאויות האלה, זה עשה לי חשק לבכות. זה כמעט הכניס אותי לחוסר אונים. לא יכול להיות שאנשים שהם גם שרים בממשלה, ידברו ככה לאנשים שעושים כל כך הרבה למען החברה הישראלית. זה פשוט לא נתפס בעיניי. הכול התהפך פה וזה שבר עמוק".
עד לפני שנה וחצי, את מסע האחריות הכבד של סיקור התחום הצבאי במדינת ישראל, הוא לא סחב לבד. אלא שאז הוא קיבל הודעה לטלפון הנייד שמבשרת על מותו של חברו הקרוב והמנטור שלו - רוני דניאל. "כשאמרו לי את זה לא האמנתי. התקשרתי לפרמדיק בזירה ואמרתי לו: 'תגיד לי רק בוודאות, כי אני לא מאמין לאף אחד. לך אני אאמין'. הייתי צריך לשמוע את זה ממישהו שהיה שם ונגע בו כדי לדעת. הבנתי שכל מה שהיה עד עכשיו, כבר לא יהיה אותו דבר בכל היבט. גם האישי וגם בגלל שזה רוני אז הלאומי. הבנתי שזה יצריך ממני הרבה כוח. כשהייתי תחקירן באולפן שישי, אני זוכר שהוא לקח אותי לחדר שלו שהיה אפוף עשן כמובן, ואמר לי: 'שב. אתה תהיה פה כתב, ולא סתם - כתב צבאי'".
הוא בעצם נתן לך את ההתחלה שלך?
"הוא פתח את הדלתות. בחברת החדשות וגם בחוץ. הוא היה לוקח אותי לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לעזה ולבנון. משם נבטה גם החברות במקביל בתור הדבר הזה. אני כל יום חושב מה הוא היה עושה ואומר. זה משהו שאני לוקח איתי כל הזמן".
אשתו שגית, שמכירה טוב את החברות בין דניאל לדבורי הוסיפה: "תמיד הייתה להם שיחת סוף יום, שבה הם מסכמים את הכול. אחרי שרוני נפטר, ראיתי אותו מסתכל על הטלפון הרבה פעמים. היה לי ברור שאין לו עם מי לחלוק או עם מי לדבר על הדברים האלה שהיו באמת רק ביניהם. בין אם ענייני עבודה ואני חושבת שגם הרבה באישי".
מותר לשאול אותך אם אתה חושש מהמשבר הנוכחי במדינה?
"אני מאוד מודאג. לא יודע להגיד לך מה יהיה בסוף. אני חושב שיהיה קצת יותר רע, לפני שיהיה טוב. אבל אני חושב שיהיה טוב, אני באמת מאמין שזה ייעצר רגע לפני. יהיו לזה מחירים גבוהים, אבל יצליחו לעצור את זה רגע לפני. כי אם לא זה שבר נוראי שאני לא יודע איך יתקנו אותו".