נפל וקם: מוקי, כלומר דני ניב, כלומר דניאל נייבורגר רגיל להיות באור הזרקורים. הוא עושה את זה כ-30 שנים מאז הקים עם חבריו את להקת "שבק ס'", מהרכבי ההיפ-הופ הבולטים בתולדות המוזיקה הפופולרית בישראל. מאז הפך לאחד הזמרים המצליחים בישראל, התנסה במשחק ואפילו שפט בתוכניות.
הערב הוא חזר יחד עם אנה בורד ב"אנשים" לרגעים הקשים כשהיה צריך להמציא את עצמו מחדש, ללהיט הגדול שמקושר ללידה השקטה שעברה אשתו, והתייחס למצב במדינה וקרא להנהגה לנהוג באחריות.
נכון שכיום מוקי הפך לקונצנזוס ולאחד האומנים העסוקים במדינה, אבל המצב לא תמיד היה כך. כאומן, הוא היה צריך להסתגל לשינוי מראפר בהרכב לזמר סולו, וזה לא היה פשוט. "כשהלקה התפרקה הייתי בן 25 בלי אגורה על התחת וחזרתי אל ההורים. לו היה לי כסף לשכר דירה", הוא סיפר.
בדומה לסיפורים של הכוכבים בישראל גם מוקי חווה את השינוי המהיר - רגע למעלה וברגע הבא כבר למטה. הוא נפל, הסתגר וכתב שירים עם פילוני, חברו מהשבק, ופרץ בקריירת סולו עם אלבום שזיכה אותו בשבחים רבים. אך, הוא שוב נפל, בסיטואציה מורכבת בהרבה כאשר היה אבא לשניים ועם חובות עצומים. "נפלתי על התחת, המקום שלי בשוק המוזיקה היה קשה ולא הבאתי לחם הביתה. אני זוכר את העלבון שלא רצו אותי".
הוא נזכר בחברות ההפקה שחשבו כי הוא סיים את דרכו בעולם המוזיקה. "אתה רוצה להגיד: 'קטן עליי', אבל זה לא נכון. אף חברה לא האמינה בי, אמרו: 'כנראה זה כבר לא יקרה'. אף אחד לא הביא לי אפילו כסף לסקיצות. הלכתי לבנק, לקחתי הלוואה של 150 אלף שקל, האמנתי והתאבדתי על זה. אני חושב שעשיתי טוב".
אז זה מוקי, האומן, אבל מה עם דני של הבית? מוקי של הבמות או אינו ניב או אבא של הבית. "עזר לי שיש לו שני שמות. דני הוא שלי ומוקי הוא של השאר", סיפרה נבל אשתו. הלהיט הגדול ביותר שלו נוצר בזמן אחד הרגעים הכי קשים של הזוג. "הייתה לי לידה שקטה. שלושה ימים הייתי צריכה לפתח צירים אבל הגוף שלי ואני לא רצינו להיפרד מהעובר. ברגע מסוים הוא בא אליי עם אוזניות והשמיע לי שני גרסות ל'ילד של אבא'. הרגשתי שאני רואה את הסיטואציה מבחוץ, זה היה הזוי".
בשנים האחרונות מוקי בולט גם בפעילות פוליטית, ואף השתתף בחלק מההפגנות. הוא נזכר בפעם ב-2020 כשהגיע להפגנה בבלפור, בסיומה יצא שהתעמת עם חלק מהמפגינים. "באתי כי חשבתי שנושא המחאה הוא רחב מאשר כן או לא ביבי. אנשים לא רצו לשמוע את זה, הם רצו לשמוע אותי צועק ומקלל את ראש הממשלה. גם אני כעסתי על ההתנהלות שלו ושל בני משפחתו בתקשורת ובכלל. אבל, גם אבל גם אם לא הצבעתי עבורו, אני לא אהיה ילד פוסטר של אף מחנה, יש לי כבוד לתפקיד".
יש לזה גם אספקטים מסחריים-כלכליים.
"אני אוהב שאנשים אומרים 'למה הם בכלל מדברים האמנים, מי שאל אותם'. הנה, עכשיו שואלים אותי וכששואלים אותי אני עונה. אמנים נשאלים לדעתם והיא כנראה מעניינת אחרים, אבל כשהיא נאמרת כל הסירים רותחים על האש".
הציפייה שלנו כציבור היא מאמנים לדבר, אך עם ההשלכות לרוב האומנים מתמודדים לבד, ככה למדו לאחרונה מירי מסיקה וקרן פלס. "בתור אחד שעבר לינצ'ים תקשורתיים משני הצדדים, שכללו איומים ברצח, איומים לחסל את הקריירה, קראו לי בוגד. אתה לא יכול להילחם בשנאה, הסתה ופילוג עם שנאה, הסתה ופילוג. אף אחד לא ינצח, כולם מפסידים".
אתה הולך להפגנות?
"הייתי בחלק. המילה הראשונה שעולה לי מבחינה פוליטית היא 'פחד'. אני מגדל שלושה ילדים ואני צריך להשאיר להם משהו. צריך להשאיר להם מדינה ואין אחרת. אם אין אופציה אחרת אז אנחנו צריכים להתבייש בעצמנו אם נשליך את זה. גם ההנהגה שלנו צריכה להתבייש שנתנה לזה לקרות, תמצאו את הדרך כי אתם קורעים אותנו ואם לא תפסיקו אז המקום הזה יגמר".