אצלנו בבית דיברו פולנית ויידיש ואני התביישתי בזה. אני לימדתי את אמא שלי את שפת האם - הייתי חוזר מבית הספר ומלמד אותה עברית. כן, התביישתי. פתאום היום, כשאני עושה סרטים בפולין, אני מגלה שאני דובר פולנית".
חיים הכט הוא דמות מורכבת וצבעונית, כדור שני לניצולי שואה הצליח הכט להגשים את חלומו להיות צבר אחרי שירות בנח"ל, לחימה במלחמות ההתשה ויום כיפור ומעבר לקיבוץ כרפתן. לצערו, הייתה זו תאונת דרכים קשה שהסיטה אותו ממסלולו והפכה אותו כמעט במקרה לאיש תקשורת. בשבוע שעבר יצא הכט לדרך עם עונתה החמישית של "יצאת צדיק" (מחר ב-21:00), הזדמנות נהדרת כדי לשבת לשיחה פתוחה עם דרור גלוברמן על היחסים המורכבים שלו עם המדינה, אפליה עדתית וילדיו שבחרו לחיות מעבר לים.
"השטויות האלה של אשכנזי ומזרחי נגמרו מזמן", הוא פותח בסערה, "אצלנו בבית הילדים שלי לא יודעים אם הם אשכנזים או מרוקאים. אשתי דוברת מרוקאית כי זו שפת האם שלה".
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבישראל 2015 המתח העדתי רק מקצין, לא?
"להפך, להפך! אין תקרת זכוכית לשום עדה ושום כלום. מה שאריה דרעי עשה במערכת הבחירות האחרונות היה מעשה שפל - הוא עורר שדים, שדים שלא קיימים היום. פעם, חד משמעית, הייתה אפליה ולא ידענו לקבל את העלייה הזו. בדיוק כמו שלא ידעו לקבל את הוריי ב-1950".
עניין נוסף שנוכח כל הזמן בחייו של הכט הוא חסרונם של ילדיו, שבחרו לחיות מעבר לים וירדו מהארץ. "אני פשוט פצוע וכואב בכל הקשור לנושא הזה. אחד הבנים שלי חי בקליבלנד, אוהיו, נשוי לבחורה אפרו-אמריקאית, עם ילדה אחת ועוסק בנדל"ן. דפנה, בתי, חיה במקדוניה, עם בעלה שבאמת רצה להיות רפתן בארץ, אבל מדינת ישראל לא מאפשרת לו, אז הם שם, עושים כסף".
חוץ משני ילדיו הבוגרים שבחרו לחיות בחו"ל, להכט בן נוסף, שבקרוב יסיים את שירותו הצבאי. "בני הצעיר רום משתחרר בעוד שבועיים ומתכוון לעשות עוד שנת שירות, ואני מודה פה מול כולם שאני אומר לו כל יום 'די, מספיק עם השטויות, עם התרומה הזו. עכשיו תתרום לעצמך'. זה שהילדים שלי בחרו לחיות בחו"ל זה סוג של כישלון שלי, כן, אנחנו מדברים על זה כל הזמן בבית. זה לא פשוט להיות אבא באמצעות הסקייפ וסבא בוואטסאפ - חסרים לי הוויכוחים, החום והחיבוקים".
"אנשים", א'-ג', 18:50