חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, מוכרת לכם כנראה מהחיקוי שלה ב"ארץ נהדרת", מההתבטאויות הקשות שלה בכנסת נגד הרפורמה המשפטית של יריב לוין או אפילו מהיריבות נגד חברי הכנסת החרדים. אבל עוד הרבה לפני שהיא התיישבה על כיסא של חברת כנסת, היא עברה דרך ארוכה ולעיתים לא פשוטה מרגע עלייתה לישראל. הערב ב"אנשים", היא שיתפה את נסלי ברדה בקשיי הקליטה שהתאחו, הדרך אל הפוליטיקה, והחשש הגדול מהמצב הנוכחי ששם אותה בקו החזית.
נסלי ויוליה נפגשות בחוף הים של אשקלון, המקום הראשון אליו הגיעה כשעלתה לארץ. "רציתי לתת לך עוד כמה רגעים באוויר של הים כי אני יודעת מה עובר עליכם בכנסת, אבל אנחנו צריכות להתחיל", מאיצה בה נסלי. יוליה משיבה לה: "בדיוק אני מקבלת עדכונים ממה שקורה שם. בינינו אני מעדיפה להיות פה". מלינובסקי, 47, נולדה בלוהנסק שבמזרח אוקראינה, ברה"מ לשעבר. היא בכורה למשפחה של רופאים, כלכלנים ומשפטנים. בגיל 23, לאחר שסיימה את לימודי המשפט עלתה לישראל יחד עם אהוב נעוריה.
העבודות המזדמנות והיחס המשפיל
כשהגיעה לארץ, היא הבינה מהר מאוד שבלי עברית, היא לא תוכל להשתמש בכישוריה כעורכת דין, ועל מנת לשרוד היא תצטרך לעבוד בעבודות כפיים. "לקחו אותי לעבוד באיזה מפעל באזור התעשייה של אשקלון, במקרה לקחתי איתי סנדוויץ' מהבית. שלחו אותי לנקות את שירותי הגברים, לא הכי נחמד. לא דאגו לי לכלום ושום דבר, אפילו לא כוס מים. פשוטו כמשמעו. מצאתי את עצמי יושבת במסדרון חשוך, הפכתי דלי והתיישבתי שם, אוכלת את הסנדוויץ' המסכן שלי ובוכה. בזמן שיושבות פקידות במשרד ואני מסתכלת עליהן ומקנאה שנקי ומסודר להן עם מזגן, אוכל ושתייה".
כשהיא עוברת ליד בית מלון בעיר שמזכיר לה מקרה של חוסר צדק באחת העבודות המזדמנות שביצעה, היא משחזרת: "פה עשו לנו תרגיל. זה היה מלון חדש ומפואר שרק נפתח. לקחו אותנו לעבוד פה כחדרניות, לשלושה ימי ניסיון בתקופת פסח. קרעו אותנו. הרמנו ספות, זה היה קשה אני זוכרת את זה כל הגוף כאב. אחרי שלושה ימים באה האחראית ואומרת: 'בנות אתן לא מתאימות'. היום על תקופת ניסיון גם משלמים, אבל אז לא היה דבר כזה. רבנו איתה, צעקנו והלכנו. בפנים קיללנו. היום בדיעבד אני מבינה שעברנו המון דברים לא טובים. גם הטרדות מיניות וגם יחס, אבל באותה תקופה כשאת חיה את זה אין לך מה לעשות עם זה".
"לקחו אותנו לעבוד כחדרניות. קרעו אותנו. הרמנו ספות, אני זוכרת שכל הגוף כאב"
בעצירה במרכז הקליטה בו התגוררה, ניכרת התרגשות קלה על פניה של מלינובסקי, שנכנסת ומפזרת מחמאות לכל הבנות שמתגוררות במקום עכשיו. בתקופתה שם, השמירה הייתה פחות אדוקה, וזה הוביל לפעמים לסיטואציות בעייתיות.
יש זיכרון שלא תשכחי מפה?
"יש. היה פה כמויות של גברים נוכלים. עוד לא היה שומר, 25 שנה אחורה. הם ישבו פה ורדפו אחרי בנות, היה אחד חצוף, שהייתי נשואה והוא רדף אחריי. היה מגיע אלינו לחדר יושב שם ואומר: 'בואי את לבד, את צריכה עזרה'".
מישהו פעם שלח לך יד?
"ניסו. כל הזמן. זה היה מוקד כזה למשיכה".
כל החוויות האלה שעברת, השאירו בך כעס עלינו כחברה?
"אני בכלל לא שם. לא חיה את זה, לא נושמת, לא מדמיינת ולא מאשימה. להפך, אני אומרת תודה. על כל דבר שעשו בשבילי וגם שפגעו בי. תודה רבה, זה רק מחזק".
אם היו אומרים ליוליה הצעירה שעוד 20 שנה היא תהיה חברת כנסת בישראל?
"הייתי צוחקת לך בפרצוף. הזיות. אומרים שארה"ב זה ארץ ההזדמנויות אבל לא, זה פה. תארי לעצמך, אני, ליברמן, ממה הוא התחיל? סבל בבן גוריון. ממה אני התחלתי? זה כמובן תלוי בבן אדם".
הדרך אל הפוליטיקה שהתחילה באבטלה ושעמום
הפעם הראשונה שיוליה פגשה את אביגדור ליברמן הייתה חמש שנים לאחר שעלתה לארץ. "הייתי באבטלה. אז אמא שלי אמרה לי: 'משעמם לך בחיים, את יושבת בבית ולא עושה כלום. לכי תעבדי במטה בחירות'. אז התחלתי לעבוד במטה של ישראל ביתנו ב2003 כמזכירת הסניף. בגלל שהרשימה הייתה חדשה ועוד לא היה פה כלום, הם חיפשו מי יהיה מספר שתיים. כי מספר אחת כבר היה להם. אז הביאו אותי לפגישה עם ליברמן וזה היה מדהים, זה היה קליק מהשנייה הראשונה ושם זה התחיל".
התחנה האחרונה במסע הוא ביתה של יוליה בחולון, העיר בה שימשה שנים כחברת מועצה מטעם ישראל ביתנו. בבית מחכים לה בעלה, מנישואיה השניים, ושני ילדיהם שון ורוני, שמושפעים לא מעט מהשערוריות של אימם בכנסת בתקופה האחרונה. המפלגה שלה ישראל ביתנו, ידועה ביריבות עם המפלגות החרדיות, והיא עצמה אף נגררה לוויכוחים עם התבטאויות קשות מאוד עם כמה מחבריהן. "כואב לי שגפני פתח עליי פה וצרח עליי אנטישמית ופורוש צרחי עליי שיכורה, לא הייתי מוכנה לזה".
את קראת להם טליבאן, בורים ושוביניסטים.
"הגוף הכי מושחת היום במדינת ישראל זה הרבנות הראשית, עם כל מה שיש שם מסביב. הם עושים עליי הון פוליטי".
גם את עושה עליהם. זה מביא לכם קולות.
"אני פשוט עונה להם. כי אני לא אאפשר לאף אחד להשפיל אותי או לעשות עליי את הסיבוב הזה".
כואב לי שח''כ גפני פתח עליי פה וצרח אנטישמית ופורוש קרא לי שיכורה, לא הייתי מוכנה לזה
אחת האמירות שעליהן היא קיבלה ביקורת קשה במיוחד הייתה במהלך דיון בכנסת על הרפורמה המשפטית. שם היא פנתה אל חברי הכנסת והציגה להם שאלה שנויה במחלוקת: "בשביל מה באתם ממרוקו? היה שם מלך ויש פה מלך".
זה לא מתנשא ואפילו גזעני להגיד את זה? זה אותם עלבונות שהפנו אלייך
"אנשים צריכים להסתכל לאמת בעיניים. אנחנו לא רוצים פה קיסר, ואנחנו לא רוצים מלך. לא רציתי לפגוע באף אחד, אם למישהו יש בעיה עם זה מצטערת. אני לא רואה עם זה בעיה".
ולא רק האמירה על המרוקאים יצרה סביבה הדים, גם הסרטון שלה פורצת בבכי במהלך וועדת החוקה, התפשט ברחבי המדינה במהירות. הסרטון, כך מסתבר, הוא גם הפעם הראשונה שבה הילדים שלה רואים את אמא שלהם בוכה. "אני בדרך כלל רגילה לראות אותה כמישהי חזקה, ששם כדי להרגיע אותי. ופתאום היא בוכה. זה משהו שאני לא רגילה אליו", מתארת בתה רוני.
כשנסלי שואלת אותה מה הביא אותה לאמוציות כל כך גדולות ברגע הזה, היא משיבה: "את פשוט מרגישה בעור ובעצמות שכואב לך באמת. ואת אומרת: 'אנשים מה אתם עושים?'. אנחנו מאבדים לתחושתי דבר מאוד יקר, שבשבילו ניקיתי, טיפלתי, מלצרתי וכל מה שעשיתי. וכל אחד מאיתנו, מי שהיה בצה''ל, מי שעשה עבודה. וזה הבית. לוקחים את הבית הזה לאבדון לטובת כמה אנשים פרטיים. ואני לא מוכנה לזה. די עם הדבר הזה 'ישראל ראשונה', 'ישראל שנייה'. שאלתי אותם מה אני? לא זה ולא זה. וטוב שכך. די עם השטויות האלה. אני לא רוצה שהילדים שלי יעזבו את הארץ כי יהיה פה משהו אחר. זה להחזיק את הראש ולצרוח: 'תעצרו'".