כתב חדשות 12 אורי איזק נמצא הרבה על המסך שלנו בשנה האחרונה. הוא היה שם כשרוסיה פלשה לאוקראינה, כשהאדמה רעדה בטורקיה ובפיגועים שמתעצמים בעת האחרונה. על אף כל ההישגים המקצועיים, מדי פעם הוא מושך תשומת לב גם בגלל הסטטוס הזוגי שלו או סתם כי הוא חתיך. לצד כל אלו נראה כי ההגדרה הכי מדויקת לאיזק היא 'אאוטסיידר'. בו בזמן אפשר לראות אותו דתי וחילוני, ימני וגם שמאלני. הוא יעדיף להגדיר עצמו כלא זה ולא זה, אולי פשוט לא להגדיר את עצמו בכלל.
הערב, הוא שיתף את אסף אופיר ב"אנשים" על הקונפליקט הפנימי שקורע אותו בין עולמות, מה מניע אותו להמשיך להביע עמדה ולעמוד על שלו והסיבה שבגללה החליט ללמוד ערבית. כבר בהתחלה נראה שאיזק התקשה להיות בצד של המרואיין, ועל אף שמצא עצמו בעבר בסיטואציות מאיימות, כזו בה נדרש להצטלם לכתבה עליו היא הקשה מכולן. "לא טבעי לי, מוזר, אבל צריך ללמוד לשחרר ולהגיד מה שיהיה יהיה. גם אם לא יאהבו זה בסדר".
אני מרגיש שהשאלות מביכות אותך.
"כן זה מביך אותי, פחות גדלתי בעולם כזה. ההורים גאים במה שאני עושה אבל העיסוק בנו העיתונאים שהוא לאו דווקא רק במקצועיות שלנו לא תמיד נוח להם, וגם לי. הייתי חודשיים באוקראינה, ברעידת האדמה בטורקיה, בכל פיגוע בחצי השנה האחרונה ביהודה ושומרון ומה אומרים בסוף?"
שאתה הכי חתיך.
"אז מה, מה זה שווה, אני לא רוצה את כל זה".
איזק, 35, גדל בבית ציוני-דתי ובשנות נעוריו עבר ללמוד בישיבת "איילת השחר" שבאילת. בצבא שירת ביחידת העילית של חיל האוויר, שלדג, ולאחר השחרור רצף של פגישות מקריות עם עיתונאים בכירים מחדשות 12 הביא אותו לנסות את מזלו.
>>צפו בפרק המלא על אורי איזק ב"אנשים" ב+12
באיזה שלב אתה מבין שאתה רוצה להיות עיתונאי?
"אני לא בטוח שעד היום הבנתי את זה. הייתה נקודה בחיים שידעתי שאני רוצה ללכת לאחד משני מסלולים: ביטחוניסט או משהו שיותר קשור לעולמות היצירה".
אתה זוכר את השידור הראשון?
"אני זוכר שלא זזתי. הייתי בלי הבעות פנים, כמו גופה. זו טבילת אש שצריך לעשות".
היו עוד פדיחות מאז?
"הייתי צריך לדווח על חוג תנ"ך שאירח הנשיא ריבלין לזכרו של סופר ופתאום אני בבלק-אאוט מוחלט".
עדיין נראה שאתה לא לוקח את עצמך יותר מדי ברצינות.
"ממש לא. אני לא מתחבר לז'אנר של מגישי חדשות מעונבים ורצינים עם רי"ש מתגלגלת. אם אעשה איזו פדיחה, אז אעשה. אני לא רובוט שיכול לדבר בביטחון על כל נושא ובכל שעה ביום. לא אכפת לי לעשות פדיחות ולטעות, לא אכפת לי שיצחקו עליי".
"הייתי צריך להיות דתי עם כיפה שהולך לבית הכנסת"
היום הוא מרגיש בנוח למתוח את הגבולות, לפרוץ אותם, לעשות פדיחות. אבל כילד מסלול חייו היה ברור לו מהרגע הראשון, משורטט עד לפרטי פרטים. "בגיל צעיר הייתי 'אול אין' ב-100 אחוזים", הוא סיפר.
מה זה אומר לגדול בקהילה כזו, מה הציפיות ממך?
"בעולם שגדלתי בו הייתי צריך להיות רואה חשבון שמרוויח סבבה, נשוי עם שלושה-ארבעה ילדים. דתי עם כיפה שהולך לבית הכנסת, מקפיד על קלה כחמורה, וממשיך ללכת בתלם שהוריי חרשו בעבורי, והוא אחלה תלם. אני מעריך מאוד את מה שקיבלתי".
דווקא כשעזב בפעם הראשונה את ירושלים והתמסר כל כולו ללימוד תורה בישיבת "איילת השחר" באילת התחיל השבר להעמיק, השאלות החלו להתעורר והגיע השיא - הגיוס לצבא. "גדלתי בחממה, חממה טובה. יצאתי ממנה כשהתגייסתי למקום מאוד חילוני. לצאת מהחממה הזו לעולם כזה מעלה שאלות", הוא אמר והמשיך, "אתה נתקל באנשים הכי ערכיים שאתה יכול להעלות על הדעת. אתה תוהה אם מה שסיפרו לך כל החיים, שאנחנו האליטה שבאה להחליף את האליטה היה שקר. לא, זה היה אמת, אבל לצד האמת הזו יש עוד אמת של אנשים אחרים".
כשאתה בא ממקום כזה זה יכול להיות מסובך.
"בוודאי שזה מסובך. מסובך אצלי בתוך הלב, הנפש והראש וגם כלפי חוץ והסביבה. הם רגילים לראות אותי כאדם דתי".
איך הגיבו ההורים?
"הם מאוד אוהבים ומעריכים אותי על מה שאני עושה והחיים שאני מנהל. אולי זה רק בראש שלי אבל אני חושב שתמיד יש אצלם איזה מחשבה בדמות 'הוא סבבה והכל אבל'. הוא סבבה והכל אבל הוא לא דתי".
וזה מאכזב אותך?
"כן. בראש שלי, וזה מאכזב אותי שזה מאכזב אותם, שוב בראש שלי".
כשהתפרסם שהרב צבי טאו נחקר בחשד לעבירות מין, יצא ראש ישיבת "איילת השחר", יוסי רודריגז, להגנתו. בתגובה פרסם הכתב הצעיר פוסט נגד הרב לשעבר שלו. "אני לא אוהב אנשים צודקים. אני סולד מתחושת צדק שאסור לערער עלייה. לבוא ולהגיד שלא היה ולא נברא בלי שום הוכחה. איפה האחריות שלך כלפי התלמידים, כלפי נשים שאולי נפגעו, כלפי המסר שאתה רוצה להעביר לחברה שאתה חלק ממנה".
אתה לא חושש לצאת נגד הקהילה ממנה אתה מגיע?
"מי שיש לו ביקורת נגדי שישתה מים".
"חשוב לי שיהיה רוב יהודי במדינת ישראל אבל גם לשמור על זכויות אלו שלא"
כאמור, מעבר לרזומה שרק ממשיך לגדול, איזק מעורר עניין גם בשל הסטטוס הזוגי שלו. בטח כשהחברה שלו בשנה האחרונה, נוי בר, הייתה בעבר בקשר עם בנו של ראש הממשלה, אבנר נתניהו. בר, צעירה שאפתנית ואידיאליסטית מכרמיאל, לשעבר דוברת תנועת "אם תרצו" וכיום הדוברת של שר התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי, עמיחי שיקלי – תחום שבן הזוג הנוכחי מסקר לא פעם בשידורי החדשות. מערכת היחסים בין השניים בטח כוללת לא מעט שיחות פוליטיות מסקרנות, אבל בתוך זה מסתובבת עננה שמרחפת בדמותו של האקס.
נוי, יש איזה דמיון בין אורי לאקס אבנר?
"או מיי גאד, לא. שניהם ירושלמים".
ומה עם השר שיקלי, מכיר אותו כבן הזוג שלך?
"בטח. הם מתווכחים. הוא מנסה להסביר לו למה הוא חושב ככה והוא מנסה להסביר גם, יש להם שיחות".
איפה זה יושב בזוגיות ביניכם?
"אני מוצאת את עצמי קצת מובכת בסיטואציה הזאת שבן הזוג שלי והבוס שלי מתווכחים בקטע פוליטי".
עם מי את מסכימה לרוב?
איזק: "אני אגיד לך, עם שיקלי. אגיד משהו על זה, כשאני עם חבר'ה מהצבא אני נתפס כימני הפשיסט, כשאני עם החבר'ה מהבית אני נתפס כשמאלן. הטרגדיה שאנחנו חיים בה בעידן הנוכחי היא שגם מימין וגם משמאל אתה מקבל על עצמך סט ערכים מאוד מוגדר. ברגע שחרגת אז אתה כבר לא חלק וזה מעקר כל אפשרות של מורכבות. אני אומר מה הבעיה שאהיה גם בעד התנחלויות ביהודה ושומרון ובמקביל אתנגד לרפורמה. חשוב לי שיהיה רוב יהודי במדינת ישראל ויכול להיות שחשוב לי גם לשמור על זכויות האדם של אנשים מסוימים שהם לא יהודים. יש מורכבות והשיח הציבורי הפך לשטוח".
איזק הפך לכתב קבוע בשטחי יהודה ושומרון וזה דיי הגיוני בהתחשב בשליטה שלו בשפה הערבית, במסורת ובסיפורים. "למדתי הרבה שנים. כשאתה מסתובב באוטובוס בירושלים, אתה שומע ערבית וזו שפה יפיפייה"
החלטת שאתה רוצה ללמוד ערבית?
"בדיוק. בסוף כולנו היינו בצבא ובמחסומים ואנחנו זוכרים את המשפטים הקבועים משם. לערבי דובר השפה יש חשיבות להבחנות הקטנות ביותר בה".
לא רק שהוא דובר ערבית שוטפת, לפני כמה שנים החל ללמד נערים ערבים ממזרח ירושלים עברית לקראת הבגרות. "אני חושב שחבר'ה ערבים צריכים ללמוד עברית ויהודים ערבית. זה לא שינה את עמדותיי הפוליטיות, לא שינה את העובדה שאני בטוח בצדקת דרכנו, אבל זה אפשר לי להציץ לאופן בו אחרים רואים את הסיפור, וזה חשוב. לא בגלל שהם או אנחנו צודקים, פשוט כי זה הסיפור שלהם ולגלות אמפתיה כלפי הדבר הזה לא עולה כסף ולא הופך אותי למגה שמאלן, זה פשוט הופך אותי לאדם שאכפת לו ממי שסביבו".
בסופו של דבר, לכתב הכי קשה לראות במסגרת העבודה את מה שמגיע דווקא מכאן. בחודשים האחרונים הוא מדווח בכל שבוע מההפגנות, ונראה הדברים יוצאים מכלל שליטה. "אני עובד בחדשות 12 ויש אזורים בארץ שחושבים שאנחנו עושים להם עוול. בעבורם, זה לא משנה איפה אני כאדם פרטי נמצא מבחינה אידיאולוגית. כשאני נציג של חברת החדשות זה הופך אותי לדברים שנזרקו בהפגנות כמו 'בוגד' ו'עוכר ישראל'. יכולים לירוק עליי, קרו כל מיני דברים".
יצאת נגד מפגינים ימנים שקראו לכתב "מחבל" והרב בישיבה, אבל גם נגד מכתב מתנגדי הרפורמה של חברים מהיחידה.
"אני לא מוציא את עצמי בכוח, אבל אני מסרב להיכנס לתוך מגירה, אין מגירות מבחינתי. יש את מה שקורה ואת היחס שלי למה שקורה. זו האישיות שלי".