הם התבוננו באתגרים, החזיקו את המחברות צמוד, וכעת משפחות הלפרין, מאילוב-כהן, יוספידיס-מוסקונה וצברי תפסו את השורה הראשונה במטרה להצטרף למשפחות עירון ורומנלי בחצי הגמר של "מבחן ההורים הגדול". הם תיארו את גישות החינוך השונות שלהם, והאתגר הראשון אליו יצאו כדי להראות איך הן עובדות בפועל - היה אתגר הבנג'י.

באתגר שנועד לבדוק כיצד הילדים מתמודדים עם פחד, אבל בעיקר לבדוק את יכולת של ההורים להיות עם ובשביל הילדים שלהם כשהם עומדים לקפוץ מגובה של בניין חמש קומות, מה שמהווה אתגר לא קל גם עבור אדם בוגר. לצד כל זה, נראה שאביתר מאילוב, בנם של אורטל ורוסתם, נולד בשביל האתגר המדובר.

בקטע בלעדי ל-mako, נראה אביתר מטפס לגובה בהתלהבות מעוררת התפעלות. "אביתר איזה מסלול מטורף, אתה לא מפחד?", אמרה אורטל לבנה והוא מנגד ענה: "לא, אני יכול לפגוש אותך. אני נוחת על המזרונים". אז, אביתר קפץ בחיוך - ונראה כי הוא נהנה מכל רגע.

בשיחה שהתרחשה באולפן לאחר מכן, הפסיכולוג דני פרידלנדר אמר: "אורטל, הילד קפץ, הוא לא היסס אפילו". "הוא נולד מוגלי, הוא נולד לעץ. בינינו נפש של אדם נולדת סקרנית, אמיצה, עם עניין ואמביציה - ואנחנו צריכים להפריע לה כמה שפחות. בעיני אחרים צריך מאוד לדחוף ולעשות, אני לא יודעת מי צודק אבל במבחן התוצאה שלי אני רואה שכשאני מתערבת פחות, הם עושים יותר", ענתה אורטל. 

רגע אחרי המשימה המוצלחת, צמד ההורים המרוגשים, אורטל ורוסתם, כתבו בגילוי לב על התמיכה והעידוד שילדיהם זוכים להם מהרגע שהגיחו לאוויר העולם. "אביתר קפץ בלי בעיה והיה מרוגש עד הגג - יש לו חיבה עזה לגובה ואקסטרים", פתחו את דבריהם, "אנו מעודדים אותו לעוף עם החיבה הזו בכך שאנו מסרבים לעזור לו לרדת. 'אתה יכול לטפס לאן שאתה רוצה בתנאי שאתה יכול לרדת בבטחה ולבדך', זה מה שנאמר לו מגיל אפס בכל פעם שהוא שאל אם הוא יכול לטפס. זה גרם לו להכיר ולבחון את היכולות שלו, לתכנן ולהיות קשוב לפחד".

"לעודד את הילדים שלנו זה דבר חשוב. כולנו רוצים שיצליחו, שיעיזו ושיתנהלו בביטחון בעולם", הם ממשיכים, "אבל נשאל שתי שאלות: מהי הצלחה? ומה הדרך הנכונה לעודד אותם? כנראה שאין תשובה אחת. להשקפתינו, הצלחה היא מטרה שמרגשת את הילד ומקורה בסקרנות טבעית שלו ולא הישג שהסביבה הגדירה לו. הדרך לעודד אותו היא לעזור לו להצטייד בכלים שדרושים להשגת המטרה".

"הצלחה אמיתית היא לא כשהוא ביצע משהו שרצינו", הם מסבירים, "זה אמנם יכול להחמיא לאגו שלנו, ההורים, אבל חוטא למטרה. הצלחה אמיתי יכולה להתרחש כשהילד כמהה לה ובשל לה גם יחד. זו הסיבה הדרך חשובה אלפי מונים מהתוצאה, בטח במגרש שנקרא 'ילדות'. רק בדרך ניתן ללמוד מה צריך כדי להגיע לתוצאה".

"אנחנו מעודדים את הילדים שלנו להצלחה בכך שמציעים להם מינימום עזרה. הם רואים אותנו, זוג עצמאיים, מצליחים ונכשלים, רואים אותנו מנסים שוב ומשפרים ביצועים. מעודדים אותם בכך ששואלים מה הם רוצים ומה הם צריכים בשביל להצליח ולא עונים בשבילם. הם יודעים את התשובה ועצם הגילוי הוא הלמידה. להעביר אליהם את האחריות מוכיח עצמו פעם אחר פעם כאמצעי מדהים לחיזוק האמביציה, הסקרנות והעצמאות"', סיכמו השניים.