"מבחן ההורים הגדול" מציב בעבור ההורים, ובעצם בעבור כולנו את הפחד הגדול ביותר שלנו - כיצד ילדינו יגיבו כאשר אדם זר ינסה לגרום להם לדבר איתו ואולי אפילו ללכת איתו. עצם המחשבה על הילד שלנו בסיטואציה כזו קשה מנשוא. אמש (שני) בפרק ששודר משפחות הלפרין, צברי, יוספידיס-מוסקונה ומאילוב-כהן התמודדו בדיוק עם הקושי הזה, וכמצופה הדבר עורר תחושות מורכבות.
מיד לאחר השידור פרסמה אורטל מאילוב-כהן פוסט בעקבות התחושות שלה לאחר שצפתה באתגר. "לעולם לא אבקש מהילדה שלי לעשות משהו שלא נעים ונכון לה לעשות. הבטחתי לה את זה אחרי שסבתא ביקשה ממנה להגיד שלום יפה לדוד ולתת לו נשיקה ואני פשוט הייתי עסוקה עם הסירים מלהציל אותה שם. זה עלה לי בשנים ארוכות של פרצופים והרבה ציקצוקים על החוסר בנימוסים, אבל קנה לי ילדה עוצמתית ומחוברת שיודעת שאני מאחוריה", פתחה מאילוב-כהן את דבריה.
מאילוב-כהן חשפה את התחושות שלה בכנות מעוררת השראה וגם ידעה לשרטט כיצד הייתה רוצה להיות. "גם אני חוטאת לעיתים ביוהרה הזו- אני יודעת, אני ההורה, אתם מחוייבים לציית. האמת היא שפה זו באמת לא דמוקרטיה, ועדיין, הייתי רוצה להיות ההורה הזה שמקשיב ומכבד יותר, לשמוע את הילדים שלי ולהצליח להקשיב, כמו שהייתי מקשיבה לחברה טובה שהיתה מביעה מולי קושי. להתמיד בהקשבה, זה להפגיש אותי פעם אחר פעם עם כל הפחדים והמבוכות שלי, וזה מתיש".
View this post on Instagram
"כשהיא תהיה אישה, סביר שהיא לא תזכור את הדוד שביקש נשיקה וגם לא את סבתא שבשם ה'לא נעים לי' הפצירה בה לשתף פעולה. אבל היא תכיר נהדר את ה'מה יגידו ומה יקרה ואם יעלבו'. זה עצוב לי", היא התייחסה למה שנשים לומדות וחוות בחייהן, "לחשוב ש-35% מהנשים תעבורנה פגיעה מינית ואחת מכל מחמש נשים תאנס. וברוב המקרים, זה לא חולה נפש שיחכה מעבר לפינה, אלא אדם מוכר או בן משפחה. אני לא יכולה לשלוט בכל מה שיקרה לה, אבל אני יכולה לגדל אותה עם חיבור לעצמה ולתחושות שלה, להכיר באינטואיציה ולא להתבייש להקשיב לה ולפחדים שעולים - למרות מה שאומרים. ואדרבה! כשמדובר בגוף שלה הפרטי. כשהיא לא מעוניינת לנשק, לחבק ולגעת היא לא (!) צריכה, יותר מזה, היא חייבת שלא".
בסוף דבריה, התייחסה לרצון שלה שביתה תראה בה כתובת בטוחה לפנות אליה במקרה שתידרש. "אני לא יכולה לדעת את מי תפגוש ומתי, אבל אני רוצה להיות הטלפון הראשון שהיא תבחר לעשות, ואני אספר לה שהיא לא אשמה ושזה לא קשור אליה ואבוא לחבק אותה. אני רוצה שהיא לא תתבייש. שהיא תדע שאני הכתובת ושאני מאמינה לה ובה. שזה לא קשור לבגדים המטריפים שהיא גזרה, וגם לא לאיפור ובטח לא לאיך שרקדה".
דרכי יצירת קשר למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:
קו סיוע לנשים: 1202
קו סיוע לגברים: 1203
קו סיוע לנשים דתיות: 02-6730002
קו סיוע לגברים דתיים: 02-5328000
קו סיוע בשפה הערבית: 04-6559059 ,04-6462138