השחקן המוערך אדם גבאי ("המפקדת", "הנערים", "קורדרוי" ועוד) מגלם בסדרה "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", שפרק הסיום שלה ישודר הערב (שני, אחרי החדשות, ערוץ 12) את יותם קני, בחור צעיר ואידיאליסט שאיבד את אמו האהובה, נמצא בנתק מאביו, איל הנדל"ן, ישן ברחוב ומפגין כדי למנוע את הריסת שכונת ואדי סאליב ובניית המגדלים המפלצתיים.
היחידה שמצליחה להתקרב אליו באמת זו איריס אברמוב (מגי אזרזר). בין השניים נוצר קשר קרוב והיא מחלצת אותו לא פעם כשהוא מסתבך בעקבות ההפגנות הסוערות נגד החברה שבבעלות אביו. "הדמות הזו, שכתובה בצורה מדהימה על ידי יניב איצקוביץ', היא דמות מורכבת מאוד", מספר גבאי בשיחה עם mako.
"אחד הדברים היסודיים שקיימים בהתמודדות היום-יומית שלו זה אובדן אמו והחלל הגדול, החור הגדול הזה, שמעורר פעולות ורגשות. הוואדי, מעבר למקום גיאוגרפי, מייצג עבורו את החיים שהיו לו, אמונות, זכרונות מסוימים שלא יחזרו מאז שאמו נפטרה. זה מה שמניע אותו".
"יש בו המון אומץ. הוא יכול היה להיות מוסלל כמו אחיו הגדול למקום יותר נוח, לעבוד עם האבא, לקבל משכורת יפה, להתיישב במקום נוח ומבוסס. בכל יום מחדש הוא בוחר שלא, בוחר להיזרק ולהילחם. הוא אידיאליסט, ואני לא יודע כמה אידיאליסטים אנחנו רואים היום על המסך. יותם מסתבך כל הזמן, הולך ויוצא מתחנת המשטרה, אבל בגלל הערכים והאידיאלים שלו הוא בוחר להילחם על עקרונותיו".
במה אתה הכי מזדהה עם יותם?
"כל דמות שאתה עושה מורכבת מאלטר-אגואים קטנים שכולם מגיעים מתוך גרעין אמיתי שקיים בך. אני לא בן אדם מופנם, אני כן לפעמים יכול להיות טיפה יותר שקט, לתת מקום ולא להשתלט, אבל ביותם יש אש פנימית, בערה פנימית, אפילו כשהוא מאופק. הוא מוציא המון אנרגיה, רגש וסערה, אבל בדרך שלו, באיזשהו שקט כזה. הוא לא ימהר לצרוח, לא ימהר לצעוק. אני מתחבר לשקט הזה ואפילו מקנא בזה שהוא שומר הרבה דברים לעצמו, שיש סביבו איזשהו מסתורין".
באחת הסצנות הזכורות ביותר בסדרה, יותם מספר לאיריס על יונה פצועה שאימץ בילדותו וריפא אותה. כששחרר אותה מהכלוב, יותם היה משוכנע שהיונה תחזור לקחת אוכל ומים, אלא שהיא לא חזרה מעולם. "אמא אמרה: 'אל תהיה עצוב. ככה זה. היונה מעדיפה חופש יותר מנוחות", אמר יותם לאיריס בסצנה.
לגמרי במקרה, בעת צילומי הסצנה התיישבה יונה אמיתית על אדן החלון. "זה די מטורף. צילמנו סצנה מאוד רגשית רגשית ומיוחדת, כשפתאום, תקרא לזה אלוהי הקולנוע, אלוהי הטלוויזיה או אלוהים נקודה, אורן שקדי, הבמאי המופלא, הרגיש, המקסים והמוכשר, שם לב פתאום ליונה וסימן לרותם, הצלם. כאילו היא ידעה את הטקסט, שמעה את הקיו - ונחתה בול".
אם ניצמד למשל היונה, מה חשוב לך יותר - חופש או נוחות?
"כמו תמיד בחיים, אני מנסה למצוא את האיזון. חופש זה דבר מדהים, כי הרבה פעמים חשוב לצאת מהקופסה שלך. הרבה פעמים צריך חופש דווקא כדי לבחור בנוחות, בקביעות, ברוגע. הם לא יכולים להתקיים אחד בלי השני. חופש הרבה פעמים זה בדידות, זה ללכת לאיבוד. האיזון ביניהם, בין החופש לנוחות, משהו שאתה יודע שאתה חוזר אליו כל יום הביתה, שיש לך בסיס, לא משנה אם זה בסיס שלך מול עצמך, בסיס זוגי, משפחתי או חברי - יש לך לאן לחזור, זה מאוד חשוב. אני מאזן, בוחר בחצי מזה וחצי מזה".
איך הייתה העבודה לצד מגי אזרזר?
"מגי מדהימה, זו לא הפעם הראשונה שאני עובד איתה. כולה רגש, היא מקשיבה, זה תמיד נפלא לשחק איתה. שרון אלכסנדר נפלא, היה כל כך כיף לעבוד איתו. נדב נייטס, הייתי מעריץ שלו כשהייתי סדרן בבית ליסין כתיכוניסט. הוא שיחק ב'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה' וראיתי את זה 60 פעם. ממש התרגשתי לשחק לצידו. גברי בנאי וריטה שוקרון גידלו אותי מאז שאני ילד. אני קרוב אליהם מאוד. להיות יחד איתם על הסט, זה היה מאוד מרגש".
רגע אחד מהצילומים שנשאר איתך?
"בסדרה אני מעשן לא מעט. בחיים האמיתיים אני לא מעשן. הייתה פעם שצילמתי סצנה עם מגי. דיברנו ואני מעשן ומעשן. צילמנו את הסצנה הזו ממש מוקדם בבוקר. בסיגריה השמינית התחלתי להרגיש שאני לא פה. אחרי הסיגריה ה-11-12, איך שאורן אמר 'קאט', רצתי והקאתי על ההר. מזל שהייתה הבריזה של הים בחיפה שעשתה את זה קצת יותר טוב. הצוות המדהים הכיל כמובן. זה רגע שלא קרה לי לפני זה והוכיח לי כמה הצוות מדהים, כמה כולם מקצוענים. ידעתי שאני בידיים הכי בטוחות, מבחינת כולם".
איך היו הצילומים בעיר חיפה?
"זו עיר מאוד יפה, אני אוהב אותה מאוד. יש לי שורשים חיפאיים ובת הזוג שלי חיפאית במקור, ככה שאני מוצא את עצמי פעם בשבועיים בחיפה. זו עיר מאוד יפה, פוטוגנית, מעניינת. לכל שכונה בה יש אופי אחר לגמרי. אין מילים".
בלי ספויילרים, מה מחכה לנו בפרק הסיום?
"אי אפשר להגיד כלום בלי להרוס, אבל לא נראה לי שאתם מצפים למה הולך לקרות. בכל פעם שאני רואה את הפרקים עם בת הזוג שלי היא אומרת לי: 'זה הוא עשה את זה? זה אתה עשית את זה?'. שפתיי חתומות, לא אומר כלום. זה נורא מפתיע, כיוון מבריק שרק מוחו הקודח של איצקוביץ' היה יכול לחשוב על דבר כזה".
מה הלאה מבחינתך?
"בחודש יולי ייצא סרט ששיחקתי בו ששמו 'כיסופים'. זה סרט שצילמנו לפני שלוש שנים על קיבוץ כיסופים, שנטבח ב-7 באוקטובר כמו כל הקיבוצים בעוטף עזה. ביולי ייצא עוד סרט שיוקרן בפסטיבל ירושלים. במרץ-אפריל הצטלמתי לעונה הרביעית של 'האחיות המוצלחות שלי'. חזרנו עכשיו מהודו. זו הייתה חוויה פסיכית".