כבר כמה שנים שמגישת הטלוויזיה והעיתונאית, נסלי ברדה, שומעת ממקור ראשון על סיפורים בלתי נתפסים, ששום מילה אחרת חוץ מנס לא מתקרבת לתאר אותם. חוויות מטלטלות על אנשים שהתנדנדו בין חיים למוות, ואליהן מתלוות שאלות שהמוח האנושי לא מסוגל להבין. גם המקרה אותו היא פוגשת הערב באחד למיליון (אחרי החדשות, קשת 12) מותיר אחריו שובל של שאלות, אבל הפעם הוא נוגע במקום הרגיש ביותר – נושא האימהות. "הסיפור הזה נמצא לגמרי בטופ 5 של הסיפורים הכי מדהימים שפגשתי עד עכשיו בתוכנית", מודה ברדה, "ישבתי שם, החזקתי את הבטן שלי והייתי מצומררת. נורא התרגשתי".
במרכז הסיפור עומדת בחורה צעירה, חודשים ספורים לאחר שחרורה מהשירות הצבאי בצה"ל, שבכמה ימים בודדים עוברת את מה שרובנו לא נעבור במשך חיים שלמים. "נקודת הפתיחה של הסיפור מתחילה יום אחד במפתיע, כשהיא מגלה שהיא בסוף החודש השביעי להיריון שלה", מספרת ברדה, "שזה באמת בלתי נתפס. אבל עוד לפני שהיא מספיקה בכלל לברר עם עצמה איך יכול להיות שלא הבינה שבתוך הבטן שלה מתקיימים חיים כמעט שמונה חודשים, קורה משהו שמטלטל את הסיפור הזה. מטלטל אותה, מטלטל את התינוק שבבטן שלה, בעצם היא וכל מי שמסביבה נכנסים למצב שאין ממנו יציאה".
המצב הבלתי אפשרי הזה מתנקז לרגע השיא, שעומד על שש דקות בלבד. "זה שעון חול של שש דקות, שבסופו אין יותר תקווה", מבהירה ברדה, "וכמו בסרטים, כמו באגדות, בחמש השניות האחרונות פתאום קורה משהו שכל איש רפואה שהיה מעורב בסיפור הזה שם לעצמו יד על הלב ואומר: 'זה נס'".
אנחנו לא שומעים הרבה אנשי רפואה מדברים על ניסים.
"אני יודעת שרופאים לא אוהבים להגיד את המילה נס. זה נגד שנות הלימוד שלהם, וזה בסדר וגם הגיוני. הם מדברים על סטטיסטיקות, על נדיר או לא נדיר, פחות משתמשים במילה נס. זה לא השדה שלהם. אז אני כבר לא כל כך שואלת רופאים. אבל כשדיברתי עם אנשי הרפואה בסיפור הזה, אמרתי שיש מי שקורא לזה נס והם אמרו לי: 'מה זה יש מי שקורא לזה? זה נס'. הם צחקו עליי, אמרו לי שזה לא שום דבר אחר".
ומה את חשבת על הסיפור כששמעת עליו לראשונה?
"הסיפור הזה מחובר אליי בהרבה אופנים, גם ברמה האישית. כשצילמתי את הפרק הזה הייתי בהיריון, היריון ראשון שלי עם הבת, שתהיה בריאה, לילה. אני זוכרת שזה היה כזה בלתי נתפס בעיניי, איך יכול להיות? אני חווה את ההיריון שלי כל כך חזק, כל דבר בגוף פתאום את נדרכת, ועוד לפני שילדת את נבנית כאמא בעצם".
וגם זה לא קל.
"לא, אלה תשעה חודשים שאת הרבה מפחדת, את הרבה מתרגשת, כמו קורס הכנה מאוד ארוך. אז אמרתי לעצמי 'וואו, אני הולכת לפגוש בחורה, ששמונת החודשים הראשונים לא היו בשבילה'. בוא נגיד שלרוב הנשים, וגם לי, יש זמן לעבור את התהליך המורכב הזה של להפוך להיות אמא, או להתרגל לרעיון שאת הולכת להיות אמא – לבחורה הזאת אין. ולא רק שאין לה את הזמן הזה, היא עוברת טלטלה כל כך גדולה".
אז איך המפגש איתה השפיע עלייך?
"השערות עמדו לי כשפגשתי אותה. ממש הייתי במצב של צמרמורת, פגשתי אותה כשאני הייתי בהיריון, והחזקתי את הבטן כל המפגש איתה. היו לי המון מחשבות ורגשות לגבי זה. כל הזמן השוויתי את עצמי אליה, האם טוב לה שנחסך ממנה החודשים האלה, האם רע לה ואיך יכול להיות שהיא לא הרגישה? זה באמת סיפור יוצא דופן. הוא לא רק דרמטי, לא רק ניסים - הוא גם נורא מרגש".
באמת יצא לך לשמוע על הרבה אירועים בלתי נתפסים, באופן אישי זה גרם לך להאמין בניסים?
"אני חושבת שזה גרם לי להאמין באמונה. אני לא יודעת להגיד באופן חד משמעי אם יש או אין ניסים, אבל אני כן יכולה להגיד שזה בעיני המתבונן. זה גרם לי להבין שהרבה פעמים אנחנו בטוחים שסוף הסיפור עומד להיות א', אבל עם מספיק נחישות, אופטימיות וקרב אפשר לשנות את הסוף. אבל מה זה מאמינה? אני השתכנעתי. לפעמים בסיפורים שאני פוגשת קורים דברים שאני לא יכולה להסביר אותם, תשברי את הראש אלף פעם בקיר, ולא תצליחי למצוא את הסיבה או את הפתרון. יש בזה משהו יפה, נשאר קצת קסם ומסתורין בעולם שלנו".