הוא היה בנקודת השפל של חייו, מכור לסמים קשים מגיל 15 ופגע בכל מי שסביבו. אבל דווקא אז צירוף מקרים בלתי נתפס הוביל את מוטי אשכנזי אל רגע של הכרעה גורלית. "החזקתי קופסה ביד, שעון שמחובר עם חוטים - נכנסתי להלם. הבנתי שזאת לבנת חבלה. אוטוטו עומד לקרות פה אסון גדול", סיפר הערב לנסלי ברדה ב"אחד למיליון" (קשת 12) על האירוע ששינה את חייו מקצה לקצה. הסיפור שלו נחשב עד היום יחיד במינו בעולם כולו.
זה היה בוקר של יום שישי בקיץ של שנת 1997, מוטי היה במעצר בית בעקבות עברה שביצע, אבל הקריז התחיל לעבוד. "ידעתי שנכנס עוד מעט שישי-שבת ואז יהיה לי יותר קשה להשיג כסף. אמרתי, אין לך ברירה מוטי, אתה חייב לרדת לחוף הים, לחפש מה לגנוב". הפקחים שראו אותו בחוף גורדון דרשו ממנו לעזוב את השטח, וכשהיה בדרך חזרה הביתה הבחין בחוף גאולה בתיק שחור שמשך את תשומת ליבו, מתוך מאות תיקים של ילדים שהגיעו לחגוג את היום הראשון של החופש הגדול.
"הבנתי שאוטוטו עומד להיות פה אסון גדול. באותו רגע כשהחזקתי את לבנת החבלה, פתאום קיבלתי כוחות"
תוך כדי שמוטי ניסה להגיע אל הארנק שבתיק, הוא חש בשקית עם מסמרים. "אני לא יודע להגיד לך למה התיק הזה משך אותי, זה משמיים. החזקתי קופסה ביד, שעון שמחובר עם חוטים, פה נכנסתי להלם. הבנתי שזו לבנת חבלה. אוטוטו עומד להיות פה אסון גדול. באותו רגע כשהחזקתי את לבנת החבלה, פתאום קיבלתי כוחות. משהו החזיק אותי, כאילו מישהו בא וליווה אותי, החזיק לי את היד. שמתי את הקופסה בתוך התיק, שמתי את התיק עליי והתחלתי ללכת. לצאת עם זה משם, קודם כל. להרחיק את הדבר הזה מאנשים", שחזר.
"זאת תחושה ממש פיזית, מישהו שתופס אותי ומלווה אותי החוצה. הלכתי עם התיק ולא פחדתי. אני זוכר שחציתי את הכביש, מכוניות, זה כביש סואן, כביש מהיר, רצתי בין המכוניות, לא עניין אותי. רק להניח את זה במקום בטוח. לקחתי את התיק והלכתי איתו איזה 300-400 מטר, שמתי את זה במבנה נטוש. עוד פעם פתחתי, לראות שאני באמת לא הוזה".
"לברוח ולהשאיר את זה שם או להתקשר למשטרה? הפרתי את מעצר הבית"
ברגעים אלו מוטי נמצא בדילמה - האם לדווח למשטרה על לבנת החבלה ולחשוף את הפרת מעצרו או לנטוש את המבנה. העבריין הנרקומן לוקח החלטה שתשנה את חייו. הוא ניגש לקבלה במלון 'סבוי' ומחייג 100. "הפרתי את המעצר בית, גנבתי תיק, אבל איך אני אחיה? איך אני יכול לחיות, אם חס וחלילה מישהו ייפגע מזה?", הסביר אשכנזי. "חסמתי את הכביש, הרחקתי את האנשים, נהייתי כמו שוטר פתאום. אמרתי לאנשים שבאו לעבור תתרחקו לצד השני, אל תעברו מפה, יש פה פצצה. לא הבינו מה אני רוצה מהם".
במשך דקות ארוכות מוטי הופך להיות הדבר היחיד שמפריד בין פצצה מתקתקת לבין עשרות כלי רכב ואנשים שמנסים לרדת ברחוב לכיוון הים. עד שהבין שבמשטרה לא ממש לוקחים ברצינות דיווח של נרקומן. "חיכיתי, עוד פעם רצתי לבית המלון, עוד פעם התקשרתי למשטרה. הם לא האמינו לי, חשבו שאני מבלבל את המוח. אחרי שתיים-שלוש דקות הגיעו שני שוטרים, נכנסו לתוך החצר, ראו מה שיש שם וברחו בריצה. כל משטרת תל אביב, משמר הגבול והצבא הגיעו לשם. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה".
מוטי נתן את טביעות האצבע שלו שהושוו לאלו שעל המטען והסכים לעבור פוליגרף. אנשי המודיעין הבינושהוא דובר אמת. ניצב בדימוס בן חמו: "שאלנו אותו, מאיפה גנבת את התיק? אני רוצה שתגיד לי מאיפה המטען. לא אפתח לך תיק, אין לך מה לדאוג. הוא הבין שאנחנו הולכים למשא ומתן והוא בא בהצעה. הוא לא ניסה לבקש ממני הטבות כמו שעבריין אחר היה מבקש, כל מה שהוא ביקש זה גמילה". מוטי וקח את השוטרים למקום בו מצא את התיק. מיד כוחות גדולים פינו את החוף. רק אז מתברר לרוחצים בחוף שחייהם ניצלו על ידי לא אחר מאשר נרקומן גנב תיקים.
מוטי עבר לחיות בכפר גמילה "קהילת הדרך" בנהריה, שם עברו עליו חודשים קשים, אבל כנגד כל הסיכויים לראשונה בחייו הוא הצליח להישאר נקי. "לעבור מסלול כזה זה לא קל. הרבה מאוד קשיים ופיתויים יש בדרך. אתה צריך לאסוף יום ועוד יום. אבל אמרתי, תראה מה הצלת. הגיע הזמן שתציל את עצמך. אל תפחד מהחיים. צא ותחיה".