שני מסלולי חיים של אנשים שונים כל כך נפגשו דווקא על סף המוות, כשרצף של צירופי מקרים נדיר שינה את חייהם, פעמיים. לפני חמישים שנה, אהרון פרימרמן היה חייל צעיר, חובש פלוגתי בגדוד צנחנים 202. אהוד שטרנברג בדיוק סיים את הסטאז' אחרי בית ספר לרפואה והתנדב לצנחנים. הערב (חמישי), הם סיפרו לנסלי ברדה ב"אחד למיליון" את סיפורם המדהים שקשר את הגורל שלהם זה בזה.
"פתחלנד"
זה היה בוקר של תחילת האביב כשאהוד הרופא ואהרון החייל הצעיר הוקפצו עם חבריהם למורדות הר דוב בלבנון, לאזור הידוע לשמצה, שקיבל את הכינוי "פתחלנד". המשימה שלהם הייתה לסייר באזור הכפר חברייה ולוודא שמחבלים לא יגיעו לכוחות טנקים ישראליים שפועלים באזור. "ירדנו בשלוחה, והתחלנו להתארגן לארוחת בוקר. כשהתארגנו, המחבלים חיכו לנו ונפתחה אש מכל הכיוונים, הקיפו אותנו", סיפר אהוד.
"הוא היה בהכרה מעורפלת, בקושי הגיב. הושטתי יד מעליו ותקעתי לו מורפיום ברגל"
אהרון היה בעמדה השמאלית ביותר בכוח, ואז הוא הרגיש שיורים עליו מאחורה. הוא הסתובב לראות את מקור הירי וזיהה מחבל שמכוון עליו נשק במרחק 30-40 מטרים ממנו. "זה היה דו קרב במערב בפרוע. הייתה לי בדיוק מחסנית חדשה שהייתה בפנים והייתי צריך לדרוך. הוא כיוון אליי את הנשק ואני בחצי דריכה של המחסנית, אבל הוא הקדים אותי. ואז הרגשתי את הפגיעה, זה זעזוע מאוד חזק", סיפר אהרון.
אחרי הירי שפגע לו בכתף שמאל, הוא שיפר מיקום בכוחות אחרונים. ברגעים האלו אהוד שמע צעקה חזקה שנשמעה כמו יללה והוא הבין מיד - מישהו נפצע. ירי המחבלים רק התגבר ואהוד הרופא מצא את עצמו בדילמה קשה, כדי להגיע אל אהרון עליו לצאת מהמסתור שתפס בין הסלעים ולהסתכן בפגיעה. "אתה תחת אש תופת מכל הכיוונים אבל יש לך חייל פצוע, והוא מדמם מעורק ראשי, מעורק גדול. אז יחד עם עוד קצין זחלנו בין הסלעים לכיוון שלו". אהוד והמ"מ הצליחו להגיע אל אהרון, למרבה המזל אף כדור לא פגע בהם בדרך, אבל בינתיים מצבו של אהרון החמיר.
"המחבלים מתוך הכפר ליוו אותנו בפצצות מרגמה כל הדרך למעלה"
"הוא היה בהכרה מעורפלת, בקושי הגיב. הושטתי יד מעליו ותקעתי לו מורפיום ברגל כדי להקל על הכאבים שלו", משחזר אהוד. הוא הבין שאהרון מוכרח לקבל טיפול מידי, אבל בכוך שבו הם הסתתרו לא ניתן לעשות זאת. "רק אחר כך כשהורדנו אותו למסתור אפשר היה להתחיל לטפל בו ולראות את הפציעה. הרמתי לו את השרוול והתקנתי לו עירוי ביד". אהוד הצליח לייצב את מצבו של אהרון ורצה לפנות אותו לבית החולים, אבל אז התברר שהמחבלים חסמו את כל דרכי הגישה אל הכוח. "היינו במצב לא פשוט, ניתקו את דרך הנסיגה שלנו. אני שכבתי כל היום וטיפלתי בו, השגחתי עליו", נזכר אהוד.
רק אחרי שעות, סוף סוף כוחות החילוץ פתחו נתיב פינוי. אהוד, בעזרת לוחמים נוספים מהכוח פינו את אהרון תחת אש. "המחבלים מתוך הכפר ליוו אותנו בפצצות מרגמה כל הדרך למעלה", כך אהוד תיאר את רגעי הפינוי, ואהרון המשיך, "מעלים אותי על הליקופטר, הוא עולה לאוויר והטיסו אותי לרמב"ם".
שבועת הרופא
אהרון הגיע לבית החולים עם פציעת ירי קשה. היד שלו הייתה משותקת לחלוטין וחלפו ימים עד שהוא יצא מסכנת חיים. רק בשיקום, הוא התחיל לעכל את מה שאירע במהלך הקרב. "היה לי זמן לחשוב מה עבר עליי, ולחשוב על כל האנשים האלה שבעצם סיכנו את החיים שלהם כדי להציל אותי. לאט, לאט התגבשה אצלי המחשבה - איזה עיסוק מדהים זה רופא. באיזה מקצוע אחר אתה קם בבוקר הולך למקום העבודה ומציל חיים? אז מן הראוי שגם אני אהיה שם".
כשאהרון השתחרר מבית החולים, אחרי שבועות ארוכים, הוא מיהר בחזרה לגדוד והתחיל לחפש אחר אהוד. אבל כשהוא חזר, זה היה זמן קצר אחרי שאהוד סיים את תפקידו. הם לא הספיקו להיפגש, והתפצלו כל אחד לדרכו - אהרון התחיל את לימודי הרפואה וכעבור כמה שנים סיים אותם בהצלחה כרופא לב. ואילו אהוד, המשיך לעסוק ברפואה בארץ ובארה"ב מבלי לדעת שהחייל שהציל פעם הפך בהשראתו לרופא.
שלושים שנה חלפו להן בנתק מוחלט. אהוד ואהרון לא דמיינו איזו סגירת מעגל דרמטית המתינה להם בהמשך הדרך. אבל ממש כמה ימים לפני שהיא התרחשה, הגורל זרק להם רמז קטן בצורה של פגישה מקרית במסדרונות בית החולים. "ב-2002 הציעו לי מבית החולים הלל יפה לבוא ולנהל את יחידת צנתורי הלב ובעודי מסתובב במסדרונות בית החולים אני שומע קול מוכר", סיפר אהרון. אהוד הגיע בדיוק מכיוון חדר המיון כשאהרון שמע את קולו והם נפגשו פנים אל פנים, וכך גילה אהוד שאהרון הלך בדרכו אל עולם הרפואה וכעת הוא המצנתר החדש בבית החולים. רגע לפני שהפגישה המקרית הסתיימה אהרון אמר לו: "לא הייתה לי הזדמנות להודות לך כי לא ראיתי אותך מאז אבל תדע לך שהצלת את חיי, עשית עבודה מצוינת".
התהפכו היוצרות
חלפו רק כמה ימים בודדים מהמפגש המפתיע בין זה שהציל את חיו לזה שחיו ניצלו, ואז קרה משהו בלתי צפוי. אהוד היה בדיוק בתקופה של שיפוצים בביתו והוא נפל לידי רמאים שסחטו ממנו כספים ועיכבו את התיקונים בבית. כשהחליט לשים לזה סוף התפתח וויכוח קולני בין הצדדים, שלאחריו אהוד נכנס הביתה כשכולו רותח מבפנים. ואז, הגיעו גם הכאבים בחזה. כמה רגעים אחר כך הוא כבר הובהל לבית החולים ההל יפה עם התקף לב כשחייו בסכנה גדולה.
"זו סיטואציה שיכולות להופיע בהפרעות קצב פתאומיות שעלולות לדרדר את המצב, זה גובל במוות"
"הייתי בעבודה ואז אומרים לי שפרופסור שטרנברג בחדר 1 עם התקף לב", כך קיבל אהרון את הבשורה, "אני אומר לעצמי: 'יכול להיות שיש פה משהו שהוא הציל אותי אז, כדי שאני אציל אותו היום'. אני לא מאמין בגורל אבל באותו רגע אתה בסוג של טלטלה רגשית'". ברגעים האלו אהוד שכב על המיטה וחיכה לטיפול, והוא נזכר בתחושות. "אתה במצב של חוסר ודאות שהוא כרוך בסכנת חיים. תחושה של פחד מוות".
"זו סיטואציה שיכולה להופיע בהפרעות קצב פתאומיות שעלולות לדרדר את המצב, זה גובל במוות", מסביר אהרון, "צריכים לעשות צנתור, מה שיותר מהר ולפתור את הבעיה של המטופל שלי, שבמקרה הזה זה האיש שהציל את החיים שלי". אהוד סיפר על הסיטואציה מהזווית שלו: "הכינו אותי לעבור לחדר הצנתורים ואז אהרון בא ואמר: 'אתה זוכר שבלבנון אתה טיפלת בי? ובכן, היום אני מטפל בך. באותו רגע צצו המילים של סגירת מעגל וידעתי שאני בידיים טובות, ושגורלי בידיו כרגע וסמכתי עליו".
אהוד הוכנס במהירות לחדר הניתוחים ואהרון התחיל במלאכה הקריטית והעדינה של פתיחת העורקים החסומים בדרך אל הלב. הוא איתר חסימה משמעותית בעורק המוביל אל הלב והמתח בחדר הניתוחים היה בשיאו, עכשיו היוצרות התהפכו, אהרון רכן מעליו. "הייתי בדריכות מקסימאלית. זה מבחינתי תיקון היסטורי, להיסטוריה שלי. ואני רואה את זה בלייב – הצלחנו". בחדר ההתאוששות אהוד כבר ידע, אהרון עמד בהבטחתו והציל את חייו. "סגרנו מעגל, מעגל מופלא והיסטורי. אתה שואל את עצמך - מי כתב את התסריט?".