לפני 38 שנים הנווט רון ארד נפל בשבי ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלו. אחיו, חן ארד, התראיין אתמול (שישי) בתוכנית של אופירה אסייג וחיים לוינסון על רקע המציאות שבה 98 חטופים עדיין מוחזקים בעזה. בשיחה סיפר על הקשר שלו עם משפחות החטופים, על ההבנה שאחיו לא ישוב הביתה - ועל רגשות האשמה שחש על כך שלא עשה יותר למענו: "כל בוקר אני אומר: 'פאק, מה עשיתי?'. ישבנו בשקט, חרצנו את גורלו במידה מסוימת", אמר. "מי שלא קם, לא מרים את הקול ולא צועק, שלא יצפה לגדולות".
"מישהו לא פעל בזמן כדי להוציא אותו משם", המשיך ארד. "מי שלקח את רון העביר אותו לחיזבאללה, לאיראנים ואז הוא נעלם. אני מתפלל שהוא מת, לא הייתי רוצה לראות אחרי ארבעים שנים בן אדם שנמק בשבי פתאום יוצא מאיזשהו מקום. לא הייתי מאחל לו את זה". ארד סיפר שהרים ידיים מהמחשבה שרון בחיים בשנת 2004, אז לדבריו הממשלה ויתרה עליו. "כל המשפחה רוצה לדעת מה קרה איתו, מבינים שזה כבר לא יקרה אחרי 38 שנה. אנחנו אנשים ריאליים, לא תמימים".
אתה בקשר עם משפחות החטופים?
"קשה להן לראות אותי, אני רואה את זה בעיניים שלהן. קשה להן המחשבה להיות הרון ארד הבא, זה האיום. כשמישהו יחליט לסגור עסקה, יהיו מתים, יהיו חיים ויהיו עוד כמה 'רון ארדים'. ככל שהזמן יעבור, כמות ה'רון ארדים' תעלה".
הממשלה מסוגלת או רוצה להחזיר את החטופים הביתה?
"אני שומע את הנאומים, מה שאני רואה בשנתיים האחרונות זו מריחה. בסוף נשלם עבור אחד כמו שאנחנו נשלם עבור 98. אם מישהו היה רוצה, הוא היה מחליט והיה סוגר את העניין".
"כשהאירוע של רון החל, נפגשנו עם ראש אכ"א", סיפר ארד. "אמא שלי הייתה מעשנת כבדה, ולא היו מאפרות במשרד שלו. במבוכה הוא אמר לה שאחת מהאמהות של הנעדרים זרקה עליו מאפרה, אז החליטו להוציא את המאפרה כדי למנוע את הבעיות האלה. מעדיפים להזיז את המשפחות במקום להזיז את המאפרה, זו ההתנהלות היום. אף אחד לא מפעיל שיקול דעת".
אתה מאמין שהם יחזרו הביתה?
"למי שצריך להחליט יש רצונות אחרים והחטופים לא בראש מעיניו. צריך לשנות את המיקוד של האיש שמקבל החלטות, אין דרך אחרת. בכל דקה שתעבור יצטרפו לרון עוד ועוד אנשים שלעולם לא נדע מה קרה איתם. אני לא מפחד מחמאס ולא מחיזבאללה, אני מפחד מהאויבים בבית".
איזו עצה אתה יכול לתת למשפחות החטופים שמחכות ליקיריהן?
"לא לשבת דקה, לא לדפוק חשבון לאף אחד. מי שיש לו טענות כלפיהם, שיבוא ויתחלף איתם. רון זכה רק בדבר אחד - אין אחד במדינת ישראל שלא יודע מי זה רון ארד. הזכות והמורשת שרון השאיר לי, היא לנסות שהאירוע שלו לא ייגמר ולכן זה לא יקרה לאף אחד אחר".
חווית את האובדן הקשה מכל והיום אתה רואה קיצוניים שמסרבים להתגייס. מה אתה מרגיש כלפיהם?
"מאמין בהתנדבות ושצריך לתרום למדינה. בשבעה באוקטובר ביליתי שבועות לא מעטים עם מתנדבים נוספים. לא ייתכן שבמדינה כמו שלנו אנשים נותנים את הנשמה, משרתים ונלחמים ויש חלק שפוחד שהילדים שלו יחזרו בשאלה. כל יהדות של השתמטות, ללא שותפות גורל וללא הכרה בחילוניים כשותפי דרך, מבחינתי לא קיימת".