"עטאללה רודף אותי, אני לא ישנה בלילות. מדמיינת ומריחה אותו"

פרשת סרסור הסוהרות בכלא גלבוע: בסיום חקירת האסיר הביטחוני מחמוד עטאללה בחשד כי אנס סוהרת, מסתמן כי אין בידי המשטרה מספיק ראיות שמבססות את עבירת האונס ויאפשרו הגשת כתב אישום. זאת, עקב היעדר עדי ראייה ועדויות תומכות מסוהרים אחרים וכיוון שהמעשים שביצע עטאללה נעשו בחדר ללא מצלמות אבטחה.

הילה (שם בדוי), הסוהרת שנאנסה על ידי עטאללה, שיחזרה ב"אופירה וברקוביץ'" את המעשים הקשים שביצע בה המחבל. "ב-2014, ארבעה חודשים אחרי ניסיון הבריחה, קצין המודיעין דאז שם את מחמוד עטאללה באגף 5, אגף שהוקם מחדש. אחרי כמה ימים עטאללה ראה אותי במסדרון, הסתובב ואמר: 'את תהיי הסוהרת שלי'".

"משמרת אחר כך הקריאו את השם שלי באותו אגף. לא חשבתי על זה יותר מדי", נזכרת הילה, "הייתה לי המון מוטיבציה, התגייסתי בידיעה שאני רוצה להמשיך בתור קצינה בשב"ס ושאעשה את הכי טוב שלי. בחיפושים, הוצאתי את כל מה שאסור. שעתיים אחרי עטאללה בא אליי ואמר, 'תחזירי לי'. אמרתי שלא, שאסור להחזיר. הוא אמר - 'אין בעיה' והלך למפקד האגף. מפקד האגף בא אליי ואמר - 'תחזירי לו'".

עטאללה ניהל בפועל את כלא גלבוע?
"חד משמעית. אחר כך היו מצידו המון הטרדות מילוליות. הוא היה אומר מילים כמו, 'אני מכור אלייך, הריח שלך משגע אותי'. הלכתי לקצין המודיעין והתלוננתי. אמרתי לו: עטאללה מגזים איתי, לא נעים לי. הוא אמר לי, 'תתעלמי מזה'. לא רצו להתעסק איתו. הוא צבר תאוצה בקרב כלל האסירים, הנהיג את האגף. מתחתיו היו 119 מחבלים".

מתי ההטרדות המילוליות הפכו לפיזיות?
"לאט לאט היו גם חיכוכים והתלטפויות. הוא היה שולח את היד ומעביר אותה על החזה. פחדתי ממנו. לפני שהאונס קרה סמל האגף שלי קרא לי ואמר - 'מגיעה סחורה לאגף, תקראי למי שעובד באגף'. קראתי לעטאללה. הוא נכנס לתא מקשר בין השערים ואמר לי, 'תספרי איתי, את צריכה לרשום כל מה שנכנס'. אמרתי לו: אני פה, לידך, תתחיל. עטאללה בן אדם נורא גבוה ומפחיד, יש לו עיניים מפחידות. זה קרה בשבריר שנייה. הוא סגר את הצוהר שהאסירים יכולים לראות ממנו, הפשיט לי את המדים, הוריד לי את החגור, הפשיט גם את המכנסיים - וזה קרה".

צעקת?
"אפילו לא הבנתי מה קרה. אחרי האונס רצתי להתקלח, ניסיתי להבין מה קרה. ידעתי שמשהו לא בסדר קרה, אבל לא הבנתי בכלל. לא פירקתי את זה עדיין. לאחר מכן הגעתי לסמל שלי, לקצין המשמרת ולסגן קצין המשמרת. התחלתי לבכות, הקמתי מהומה. אמרתי: אני לאגף 5 לא חוזרת, אתם לא מכניסים אותי עוד פעם".

לא סיפרת להם מה קרה?
"לא. שירתי שנה וחצי באגף הזה, מן הראוי שתשאלו אותי: 'מה קרה פתאום? למה את לא רוצה להיכנס לשם?'. אתם רואים אדם כל כך נסער, אתם לא מתארים לעצמכם מה קרה? צרחתי ממש שאני לא נכנסת לשם. התשובה שקיבלתי משלושתם הייתה: 'קצין המודיעין דורש אותך שם, אנחנו לא יכולים לעזור לך'".

הילה, התעמתת עם המפקדים?
"עברתי עימותים עם עטאללה ועם קצין המודיעין דאז, ניסים פיניש. המפקדים הישירים שלי אמרו שהוא זה שדרש שאהיה עם עטאללה. היום זה לא סוד להגיד שעטאללה הוא מקור מודיעיני. אחרי שעזבתי את הכלא התגייסה מישהי אחרת שגם היא חלק מהפרשה הזאת. עטאללה ניסה לאנוס אותה גם. אחר כך באה עוד סוהרת, וגם היא התלוננה אצל ניסים פיניש. היא דורשת עימות כבר מספר חודשים, והמשטרה לא נותנת".

סיפרת להורים שלך מה קרה?
"המשפחה לא יודעת שזאת אני. הם לא רצו שאגיע לשב"ס בדיוק מאותן סיבות. אני לא רוצה לצער אותם. אני סוחבת איתי את זה כל כך הרבה שנים. תמיד אומרים לי במשפחה, 'את השתנית. נכנסת לצבא בן אדם אחד, ויצאת בן אדם אחר'. כל השנים האלה מאז, הוא רודף אותי יום אחרי יום. אני לא ישנה בלילות, כי אם אני ישנה אני כל הזמן עם סיוטים. אני יכולה לדמיין אותו, להריח אותו, לשמוע אותו".

שב"ס מסייע לך היום?
"לאחרונה, אחרי שעורכת הדין שלי דרשה ולחצה עליהם, הם מממנים לנו טיפולים פסיכולוגיים".

מה את דורשת שיקרה?
"ההחלמה הכי טובה בשבילי תהיה שהאמת תצא לאור. אני רוצה את הצדק שלי, שיפסיקו להסיט את האש לעטאללה, הוא אסיר ויישאר בכלא - אני רוצה שתקום ועדת חקירה שתחקור מהשורש את קצין המודיעין, את המפקד שלו ואת מי שמעליו. שיחקרו מהראש".

עורכת הדין קרן ברק שמייצגת את הילה הוסיפה: "צריך ועדת חקירה אובייקטיבית. המערכת לא יכולה לבדוק את עצמה. הילה לא צריכה כסף, היא לא רוצה כלום, היא רק אומרת: אני רוצה שיענשו אלה שהרסו לי את החיים".

"מחבל ניהל הרמון נשים במשך ארבע שנים, פגע בכמה וכמה סוהרות. חלקן התלוננו, חלקן מתביישות ומפחדות על חייהן. הילה יצאה דוברת אמת. הוא איים על חייה ואנס אותה ארבע פעמים. היא ביקשה ממנו, התחננה, בכתה, אמרה לו: 'אני יהודיה, אני מאורסת, עזוב אותי'. לא היו לו רחמים. הכלא הזה זה קלקול אחד גדול".