דמיינו שאתם טובים במשהו, אבל ממש. השקעתם את חייכם בדבר הזה, התאמנתם יום-יום, אתם בטוחים לגמרי ביכולות שלכם - ובכל זאת, פעם בשנה, במאני-טיים, כשאתם נדרשים להפגין את היכולות האלה בתחרות - משהו קורה, הכל משתבש. זה מה שעובר על הספורטאי גיל מרנץ בשנתיים האחרונות.
אין ספק שמדובר בפנומן. מרנץ הוא מהמתחרים החזקים והמנוסים ביותר בענף הנינג'ה בישראל, שבעצמו מאמן ומטפח נינג'ות צעירים וצעירות באקדמיה לנינג'ה שייסד ומנהל. עם זאת, זו השנה השנייה ברציפות שמרנץ מוצא את עצמו מחוץ לגמר "נינג'ה ישראל". אמש, זה קרה בגלל טעות קריטית שעשה בדו-קרב שבגללה נפל למים ובכך סיים את העונה, תפנית נוראה שהותירה את הצופים המומים וכאובים.
"הרגשתי טוב מאוד, שאני במיטבי", נזכר מרנץ באירועי אותו יום בשיחה עם mako, "כל היום הייתי בטוח שאהיה מול יוגב מלכה, אז ממש הכנתי את עצמי למקצה של אול-אאוט. תיכננתי להיות הכי מהיר וחזק שאני יכול להיות, הכי טוב שיש. בזה התמקדתי".
"כשגיליתי שאני לא מול יוגב, הייתה בי תחושה משונה שזה הולך להיות פחות קשה ממה שחשבתי. מצד שני, עדיין הייתי צריך לשמור את עצמי ממוקד. לא משנה מול מי אהיה בדו-קרב, רציתי לתת את המאה אחוז שלי".
הדו-קרב מול אלון לביא בן ה-17, התחיל בתיקו מוחלט. הנפילה אירעה במכשול השני, קפיצת הקנגורו. "הגוף שלי הגיב הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. בתכנון שלי, חיברתי את הצעדים בצורה יחסית שטוחה, כשבפועל מה שקרה זה שהייתי שטוח מדי. לא הגעתי מספיק טוב כדי להעביר את המשקל למוט הבא, ואז נפלתי. זה מה שקרה ברמה הטכנית".
כשמצאת את עצמך במים, איך זה הרגיש?
"זה היה מאוד טראומטי. האמת, זה טראומטי עד עכשיו. הבנתי שזהו, נגמרה לי העונה. לא הבנתי למה זה קורה לי שוב. בכל שנה אני מגיע טוב יותר, בכל הרבדים, ודברים פשוט לא קורים. לא עובדים. הפעם זה ממש שבר אותי, ממש היה לי קשה. אני יודע להתמודד עם כישלון, הפסד או פסילה, כבר חוויתי את הדברים האלה, אבל הפעם זה היה אחרת".
איך נראו הימים והשבועות שאחרי? בכל זאת, למחרת אתה צריך לקום לעבודה באקדמיה.
"לא הלכתי לעבודה בבוקר שאחרי. האמת שלא הלכתי כמה ימים. הייתי במצב ממש רע. הנפילה הזאת ריסקה אותי, הייתי בדיכאון הרבה זמן. הייתי עצוב הרבה מאוד זמן, יותר מבדרך כלל. למען האמת, לא הצלחתי לחזור לתפקד".
איך יצאת מזה?
"הזמן עושה את שלו. ככל שהזמן עובר, הדברים נכנסים לפרופורציה. קשה מאוד להיות בתוך הרגע כשזה קורה, כי אתה שואל את עצמך - למה אני מרוסק עכשיו? יאללה, שיעבור. אבל זה לא עובר. לא משנה כמה אתה מבין, רציונלית, שזו בסך הכל תחרות ספורט ושלפעמים מפסידים ולפעמים מנצחים. אתה מבין את זה לוגית, אבל אמוציונלית, לרגשות שלך זה לא משנה. בשלב מסוים הצלחתי לעשות זום-אאוט, להבין כל מיני דברים ולחזור לסוס, מה שנקרא. הרמתי את הראש מחדש וחזרתי להיות מי שאני מאמין שאני: לוחם. המשכתי קדימה, למדתי מזה, קיבלתי שזה קרה והפכתי להיות עוד יותר טוב ממה שהייתי קודם".
איך אתה מסביר לעצמך את רצף האירועים האלה? מזל רע, או משהו אחר?
"מבטיח שאם הייתה לי תשובה, אז הייתי יודע מה אני צריך לשנות. אני לא יודע. אני חושב שהעולם בוחן אותי: בוא נבדוק מתי אתה נכנע. אני, מנגד, לא אדם שנכנע אף פעם".
אתה שואל כמה מזה בשליטתך?
"בשנה שעברה נפלתי בחצי הגמר, לקחתי את כרטיס הזהב, אבל פסלו אותי על חוק שלא באמת רלוונטי. ברמה הטכנית, הפיזית, זה לא שינה משהו במסלול. זה היה חוק די מיותר לטעמי. כל הזמן קורה משהו שהוא לאו דווקא בשליטתי. הפעם זה כן היה בשליטתי ובאחריותי, ועדיין, זה כאילו משהו לא רוצה שאני אנצח".
בתקופה שחלפה מאז הנפילה, מרנץ הגיע ללא מעט תובנות. "אין שום דבר בעולם שצריך לרסק אותנו, גם אם זה משהו שמאוד חשוב לנו, התשוקה שלנו או משהו שאנחנו מאוהבים בו ומקדישים לו את כל חיינו", הוא אומר.
"הערך העצמי שלנו לא צריך להיות תלוי בדבר. כל אדם שנולד הוא בעל ערך, ואסור לנו לתלות את הערך הזה בשום דבר, בשום הישג, בשום טייטל. כלום".
"פעמים רבות אני מדבר בהרצאה שלי, 'העוצמות שבך', על זה שהייתי צריך לקום מהרבה דברים שלא הצלחתי. אני מלמד את זה ילדים, תלמידים, מורים, ארגונים וחברות. נדרשתי הפעם לחזור לזה שוב, להצליח להוציא את עצמי מהבוץ. הדוגמה הכי טובה שאפשר לתת, זה להיות הדוגמה עצמה. זה מה שהצלחתי לעשות".
תחזור לעוד עונה כדי לתקן, או שאתה חושב לסיים עם הנינג'ה?
"אני מפסיק דברים כשאני מרגיש מסופק מהם. אני עדיין לא מסופק מהדבר הזה שנקרא נינג'ה. התחושה הכי גדולה שהרגשתי זה פספוס והחמצה. לא יודע אם אחזור לעונה הבאה, יכול להיות שאעשה קצת הפסקה, אבל אני בטוח אחזור לזה - כי לא מיציתי. לא מרגיש מסופק בתור ספורטאי. כשאהיה מסופק, אסיים את זה".
עד כמה האקדמיה ועיסוקיך האחרים שאבו ממך זמן ואנרגיה, במקום לאימונים?
"השנה האחרונה הייתה שנה שבה השקעתי הכי פחות בספורט. בגלל בניית והקמת האקדמיה, הייתי פחות ספורטאי. כנראה שזה גם השפיע. זה לא תירוץ לשום דבר, אבל החלטתי שבשנה הבאה אתמקד בעיקר בספורט. לא אעשה עוד דברים במקביל. זה אחד השינויים הכי גדולים שעשיתי ונראה, אולי בסוף הכל כן יתחבר לי".
קשה לסבול את המחשבה שלא תחזור.
"אני מקבל הרבה תגובות כמו, 'אתה הכי טוב, הכי חזק, וברגע שדברים יסתדרו לך תהיה בלתי מנוצח'. אני ממש מאמין בזה. אני צריך להמשיך ולנסות עד שהדברים יתחברו, וכשהם יתחברו אני מאמין שאצליח לנצח ולעשות שיאים מטורפים שאף אחד לא עשה".