שליו 360 לא מאכזב אף פעם. לא בתוצאות על המסלול (העפיל לגמר, שנה שנייה ברציפות) ולא בדרמות (מחזיק בשיא הפציעות הלא רשמי, גם באימונים לקראת התחרות וגם על המסלול עצמו). חצי הגמר לא היה שונה, כשבמכשול פרוזדור החלונות נגח עם ראשו בחלון ואחת השיניים נשברו. זה לא עצר בעדו מלהמשיך עד לבאזר.
בשיחה עם אדיר מור באירוע הקרנת חצי הגמר שנערך בבית המלון סלינה ביץ' בתל אביב, שליו 360 דיווח על מצב השן: "הכל בסדר, היא במקום. כמו ששמלא אמר, חתיכת זפטה הייתה שמה. כאב לי כמה ימים בשורש של השן, אבל זה לא עניין אותי. מרוב אדרנלין והמטרה שצריך לעשות באזר, השן פשוט לא עניינה".
אחרי הבאזר שהבטיח לו גמר, שליו הוצף ופרץ בבכי. "חצי שנה הייתי פצוע, לא ידעתי אם אני בכלל מסוגל לעשות משהו", הסביר, "הסיבה שבחלק של האצבעות צרחתי כל כך ועשיתי יותר מדי, זה כי לא ידעתי למה אני מסוגל. עשיתי הכל מעבר".
"ברגע שעשיתי באזר בחצי הגמר, הבנתי שהתעליתי על הפציעה ועל הפן המנטלי והפיזי", נזכר שליו 360 ברגע ההוא, "הגוף שלי הגיע לפורקן רגשי כי פשוט לא האמנתי. לא יכולתי לקבל את זה. עברו עליי ימים ולילות של תהיות, עברתי כל כך הרבה בחצי השנה הזו - והכל התנקז לרגע אחד של פורקן נפשי".
מה הדאגה הכי גדולה שלך לקראת הגמר?
"הלחץ הכי גדול זה להמשיך לשמר את הרעל הזה ואת המפלצת שיוצאת לי שם, את הדבר הזה שגורם לי להוציא את האקסטרים, את המעבר, את שליו המפלצת הזאת. אני מפחד שהלחץ בגמר ישבור לי את זה ולא אצליח להביא את עצמי לידי ביטוי".
עם איזו מטרה אתה מגיע לגמר?
"בא לי לטרוף ולהוכיח לעצמי שאני מסוגל לעבור גם את החלק הזה, את השלב הראשון בגמר. המחסום שיש לי בראש עכשיו זה כבר מעבר לפציעה, אלה כל כך הרבה פחדים ביום אחד. בגמר מתחרים הטובים של הטובים, המכשולים הכי קשים. יש כל כך הרבה טירוף בעונת הדו-קרב - וגם הגמר הולך להיות וואו".