1. ניצחון הרוח
    בשבוע האלופים, יוגב מלכה ושניאור שמח קיבלו דו-קרב קשים מאוד, כאלו שאף אחד אחר לא היה רוצה לקבל: יוגב את איתי וולף ושניאור את עידו פידל. זה גרם ליוגב ושניאור להראות לנו בדיוק מה הרמה שלהם ולמה הם מסוגלים, על אף שעידו ואיתי נתנו פייט ממש ראוי ושניהם היו יכולים לנצח בדו-קרב שלהם. מה שמדהים באמת, זה שלמרות הדו-קרב הקשים יוגב ושניאור לא נתנו להם להשפיע על המשך הביצועים שלהם במסלול.

    הדו-קרב משפיעים על המנטליות של המתחרים. כל כך קשה להתאושש מדבר כזה, לעשות פתאום ריסט ולעבור למשהו אחר, מדויק יותר, זהיר יותר. הם הצליחו לעשות את זה בצורה יפהפיה, מה שמראה על יכולות מנטליות גבוהות. שניהם רוצים להמשיך את מה שהתחילו במוקדמות ולהגיע עד הסוף בעונה הזאת.

    לא ממש הכרתי את שניאור לפני העונה, רק שמעתי מאחרים מה הוא עושה באימונים ולמה הוא מסוגל. כשצפיתי בו, נדהמתי מהיכולות שלו: איך הוא מרחף בין המכשולים, באיזו קלילות הוא עושה את זה - ובעיקר, הרוגע. למרות שהיה לו דו-קרב מאוד קשה, שניאור נשאר רגוע, בזון שלו, והביא את יכולותיו לקצה.

  2. סולם הסלמון - פרק ב'
    זה היה הרגע הדרמטי ביותר בשבוע האלופים. כשיוסי בן יוסף נפל בסולם הסלמון הייתי עצוב, בשבילו אבל גם בשבילנו. ידעתי באיזו רמה הוא הגיע לעונה הזאת וכמה רחוק יכול היה להמשיך, אלא שבגלל טעות אחת קטנה הכל פשוט נגמר ברגע.

    מה שקרה ליוסי בסולם הסלמון, קרה גם לי בגמר העונה השנייה. לרגע התעסקתי בדברים אחרים, במקום במכשול שלפניי. חשבתי שאני כבר בסוף המסלול, שסיימתי, ולפעמים כשלא מתרכזים עלולים לעשות תנועה לא כמו שצריך וליפול לבריכה. אנחנו מתאמנים על סולם הסלמון כל כך הרבה, שאני בטוח שהמטרה של יוסי הייתה לעשות את ההאשיגו. הוא לא חשב שהסלמון עצמו הולך להיות לו קשה.

    אולי הנפילה נגרמה מהסיבה הזאת, ואולי מסיבות אחרות. לפעמים, בגלל הלחץ, כשקופצים על סולם הסלמון שוכחים פתאום את הדברים הקטנים. אתה נכנס לבלקאאוט קטן וספציפי למכשול הזה. כשזה קורה, זה מפחיד. הסלמון יכול לעשות את זה לכולם, גם לטובים ביותר כמו יוסי. עם זאת, העיניים שלו כבר על המטרות הבאות - הוא מתאמן בטיפוס ביפן עם המטפסים הכי טובים שיש. מקווה שעוד נראה אותו בהמשך בנינג'ה.
    הדו-קרב של יוסי בן יוסף ויעקב גורי (צילום: מתוך "נינג'ה ישראל 2023", קשת 12)
    כל הגדולים אצלו | צילום: מתוך "נינג'ה ישראל 2023", קשת 12

  3. הסוד נמצא בפרטים הקטנים
    כשהתיישבתי בשולחן הפרשנים בעונה החמישית, לא דמיינתי שאראה על המסלול משהו כמו מה שעשו אשד וכפיר עצמון. הביצועים שלהם במוקדמות היו ברמה כל כך גבוהה, לא רק בהאשיגו אלא גם במסלול עצמו. הם באו עם כל כך הרבה ביטחון, ידעו שהם הולכים לעשות את זה, בלי שום ספק. זה היה רגע מדהים.

    מצד אחד ההישג שלהם הפתיע אותי, אבל מצד שני ממש לא. מהרגע שהכרתי את כפיר ואשד, שמתי לב שהם לא מוכנים לצאת מאימון לפני שהם מבינים איך עושים את התנועה בצורה מושלמת. אני זוכר אימון אחד שעשינו שלושתנו, עבדנו על תרגיל מסוים, ואחרי כמה זמן הצלחנו אותו. אני אמרתי: אוקיי, אני יודע עכשיו איך לעשות את זה, אני עובר לתרגילים אחרים. הם המשיכו לעשות את זה שוב ושוב ושוב. לא הצלחתי להבין למה זה כל כך חשוב להם, להכיר את התנועה עד לפרטים הכי קטנים. כשראיתי אותם על ההאשיגו, הבנתי כמה זה חשוב לדייק את התנועה ולא להשאיר מקום לטעויות.

    היה משפט אחד שכפיר אמר ומאוד אהבתי: שאם אחד מהם טוב במשהו, הוא צריך להעביר את זה לשני. זה נכון גם לשותפים לאימונים או לחברים. מהרגע שהתאומים הבינו שהם מתחרים נגד אנשים אחרים, זה הוריד את הלחץ מהתחרות ביניהם ואיפשר להם לדחוף אחד את השני, ללמוד זה מזה ולהגיע ביחד הכי רחוק וגבוה שאפשר.
    אשד וכפיר עצמון (צילום: עודד קרני)
    התאומים הבלתי אפשריים | צילום: עודד קרני

  4. שווה בין שווים
    אפיק לוי חשף את סיפורו המדהים והלא פשוט, סיפור שריגש אותי מאוד. בצד התמודדות עם אוטיזם, הוא משקיע באימונים לנינג'ה. אני עוקב אחרי מה שהוא עושה ולכן ביאס אותי כשנפל בדו-קרב, רציתי מאוד שיצליח. כשזו העונה הראשונה שלך בנינג'ה ואתה נכנס ישירות לדו-קרב, פוגש את המכשולים עם התאורה, הרעש והקהל שמסביב, זה שילוב קשה מאוד. הנפילה לא הייתה קשורה לרמה שלו, אפיק עושה ביום-יום דברים הרבה יותר קשים מהמכשול שנפל בו - זה היה הלחץ ואובדן ריכוז, בדיוק כפי שקרה לערן פרקש כשהתחרה מול כפיר. עמד מולו מתחרה ברמה כל כך גבוהה, שמספיק לאבד את הפוקוס לשנייה אחת - ומפסידים.