עם ישראל חי, מטפס ולוחץ על הבאזר: בצל האירועים הקשים העוברים על ישראל בחמישים הימים האחרונים מאז פתחה חמאס במתקפת טרור רצחנית, נראה כי נעשה ניסיון להיאחז בכל שביב תקווה ואופטימיות שניתן למצוא. כל דיווח על התנדבות נרחבת, התגייסות מידית למילואים או הישג ישראלי ממלאים את ליבנו בשמחה, שעדיין מהולה בעצב, וגם אם זה רק לרגע קצר. בסוף השבוע שעבר (שבת-ראשון) זכינו לרגע של נחת מנבחרת ישראל בנינג'ה שטסה בהרכב של 35 הספורטאים המובילים בליגה הישראלית בגילאים השונים לייצג את המדינה בגמר הסבב העולמי שהתקיים בארצות הברית.
הנינג'ות הישראליות התחרו בטובים ביותר מכל העולם וזכו להישגים רבים. הבולטים ביותר היו זכייתה של הילה גלבוע, נערה מוכשרת במיוחד בת 13, בתואר אלופת העולם, והגעתו של עינב קוזניק הצעיר למקום השלישי בקטגוריית העילית של הגברים. לאורך התחרות ובמעמד המרגש על הפודיום גלבוע ענדה צמיד הקורא להשבת החטופים במהרה. לצידה, גם ספורטאים שכולנו זוכרים מהמסלול של "נינג'ה ישראל" כמו גיל מרנץ (מקום אחד עשר בקטגוריית העילית), ספיר כהן כרמי (מקום רביעי בקטגוריית העילית) ושניאור שמח (מקום חמישי בקטגוריית העילית) השתתפו והגיעו לטופ העולמי.
בשיחה עם mako מרנץ, שמח ואמור פז, שכיום מכהנת כיו"ר ארגון הנינג'ה בישראל, שיתפו במשמעות של ייצוג המדינה בימים מורכבים כאלה ובהישגים הבולטים בתחרות. "הילה גלבוע זכתה באליפות העולם. זו נערה מדהימה שעוד תגיע הכי רחוק שיש", סיפרה פז. "בקטגוריית העילית, בה התחרו גם גיל ושניאור, עינב קוזניק זכה במקום השלישי, כששניאור הגיע למקום החמישי וגיל למקום האחד עשר. יש במשלחת ילדים רבים שהגיעו לטופ העולמי. ישראל הייתה המעצמה השנייה בתחרות, אחרי האמריקאים".
מרנץ התייחס אף הוא להישגים. "למי שלא יודע, ישראל היא מעצמת נינג׳ה, הספורטאים שלנו מהטובים בעולם בתחום הזה, ועכשיו גם העולם יודע זאת. ישראל על המפה. הייתי כל כך גאה לראות ולהיות חלק מהמשלחת ההיסטורית הזו. ללוות, להדריך, ולהתחרות בעצמי", סיפר על התחרות. גם אלופת העולם הטרייה, הילה גלבוע, כתבה בחשבון האינסטגרם על ההישג. "קשה לתאר במילים את ההתרגשות העצומה שאני מרגישה. מקום ראשון באליפות העולם בנינג׳ה 2023. לנצח בארה"ב את היריבות הכי גדולות שלי מכל העולם, ולהניף את דגל ישראל במיוחד בימים קשים אלו, זה רגע שקשה לתאר במילים", התרגשה. "אני מאושרת על ההזדמנות שניתנה לי, אין דבר שרציתי יותר או חלמתי יותר מלטוס להתחרות ולייצג את ישראל. עבדתי כל כך קשה בשביל זה, ובעיקר האמנתי בעצמי שאני מסוגלת לנצח". בכלל, נראה כי בכל קטגוריית תחרות שנבחר להסתכל ובעיקר בגילאים הצעירים, לנבחרת בכחול ובלבן יש נציגים שהגיעו הכי גבוה שאפשר, כשכ-15 מהם הגיעו לטופ 10 העולמי.
שמח, שכאמור הגיע למקום החמישי אבל ציפה להגיע להישגים גבוהים יותר, התייחס לאכזבה המקצועית. "התכוננתי במשך הרבה מאוד זמן, אפילו הגזמתי. בנינג'ה יש מלא תחרויות אבל תחרויות בסדר גודל כזה אין הרבה פעמים. התרגשתי, הכנתי את עצמי והתכוננתי לרגע הזה עם המאמן שלי אדם מלכי. חמש שעות אימון ביום, אמבטיות קרח, לספור את כמות החלבון שאני צורך. עשיתי הכל כדי להביא את עצמי לגרסה הכי טובה של עצמי", סיפר. "הגעתי לניו יורק כשבוע לפני התחרות כדי להיות הכי מוכן שיש, ובתחרות עצמה פשוט פישלתי למרות שהייתי מוכן, אכזבתי את עצמי. נכון שהמקום החמישי הוא מכובד, וכמובן עדיף ממקום מאה, אבל זו לא הייתה המטרה שלי. אתקדם, אלמד מזה ואתאמן חזק כדי שלהבא לא תהיה שום טעות. למרות שלא זכיתי, אני גאה בתוצאה ושמחתי לראות את המשלחת הישראלית הגדולה בניו יורק".
לצד ההישגים הספורטיביים, מעל לכל התחרות ריחפה המשמעות המרגשת במיוחד של משלחת ישראלית שמייצגת את המדינה בתקופה כזו. "כיושבת הראש, הייתי צריכה לקבל את ההחלטה אם נטוס, וזו הייתה החלטה קשה בצל המלחמה, אזהרות המסע וגל האנטישמיות שעלה בעת האחרונה. למרות כל אלו, ובתמיכת הוריי הספורטאים, הבנו את המשמעות של ייצוג המדינה דווקא בתקופה כזו. כל חברי המשלחת ראו בעצמם שגרירים של ישראל ושל הרוח הישראלית", סיפרה פז.
גם מרנץ, שהגיע לתחרות לא רק כמתחרה אלא גם כמאמן וכיו"ר הוועדה המקצועית של ארגון הנינג'ה בישראל, התייחס לייצוג ישראל בימים אלו ולשמחה לקחת חלק במשלחת ההיסטורית. "לפני חודשיים הייתי בשוויץ בתחרות עולמית והגעתי למקום השלישי, לא רבים יודעים על כל ההישגים שלנו. עצם זה שטסנו משלחת ישראלית בתקופה כל כך מורכבת הפכה את החוויה הזו לעוצמתית ולבעלת משמעות ענקית. כספורטאים ישראליים הרגשנו שאנחנו ביחד בדבר הזה למרות שזה ספורט יחידני והיינו מלוכדים מהצעיר ועד למבוגר ביותר", סיפר. "היינו יחד בתור שגרירים לישראל ולעם הנהדר שלנו. גם שאר המדינות הרגישו את האחדות ואפילו הצטרפו אליה בעידוד ובפרגון. במיוחד בתקופה הזו, כשהעולם עם דעות חלוקות לגבינו והתדמית שלנו כלפי חוץ חשובה במיוחד, עמדנו במשימה. הראנו שהחומר האנושי הישראלי הוא מהגבוהים בעולם, לא רק ברמת הספורט אלא גם באדיבות, בפרגון ובחברות כלפי המדינות האחרות".
על אף האכזבה שחש מהישגו הספורטיבי בתחרות הנוכחית, שמח מלא בגאווה על הישג "הדיפלומטי" של המשלחת הישראלית באירוע. "ברגע שקרה האסון חשבנו שאולי לא נצא כי לא היו טיסות מהארץ, ואחרי תקופה מסוימת התחלנו לחשוש מעט לטוס לניו יורק בגלל שהיו פה טיפה מהומות. אתה שומע כל הזמן חדשות, ולא משנה אם באמת מסוכן או שלא, אתה תמיד טיפה חושש", הודה. "בסוף הייתה משלחת ענקית מישראל, הילדים עצמם וההורים. לתחרות הגיעו גם אנשים מהשכונות היהודיות, אנשים שמכירים ישראלים, הגיעו מלא אנשים לצפות בתחרות ולתמוך בדבר הזה. רבים מהספורטאים הגיעו במטרה ברורה לייצג את ישראל בזמן הזה, ללא קשר לתוצאה. לעמוד על הפודיום באליפות העולם זה דבר מאוד גדול, והיו שני ישראלים שהגיעו למעמד הזה". בספורט, ובהכל - אל, אל, ישראל. גם אם רק לרגע קטן.
