ככה זה כשיש שניים. כפול ביצועי ענק, כפול באזרים - וכפול סיכויים למידוריאמה. חברי הכנופיה גל ושיר שרים, אחים תאומים, חיכו עד שימלאו להם 16 - ונרשמו ל"נינג'ה ישראל". עד כה, בעונת הבכורה שלהם, עשו באזרים במוקדמות ובחצי הגמר וביום ראשון הקרוב יעלו על מסלול הגמר כשהיעד ברור: מידוריאמה וניצחון בעונה.
אף מדינה בעולם לא הצליחה לכבוש את הר מידוריאמה פעמיים ברצף, אבל יש מתחרים שלגמרי מסוגלים לעשות את זה: כמו האחים שרים. האם ישראל תעשה היסטוריה עולמית? "אני בטוח שזה יקרה השנה. יש מתחרים מספיק חזקים", אומר גל, ימים לפני ההזנקה, "ככה זה ישראלים, הולכים בכל הכוח עד הסוף. אם אתה טוב ואתה מאמין במשהו, אתה צריך ללכת עליו בכל הכוח. לא צריך לחכות 10 שנים בשביל לעשות את זה".
יש סיכוי למידוריאמה גם השנה?
"אני מאמין שישראל תיקח את המידוריאמה פעמיים ברצף. הסיכויים שלי להיות על הפסגה לא רעים. זה תלוי אם לא אפקשש, כי מבחינת יכולת - יש לי את היכולת לזה".
לעומת מתחרי הנינג'ה הוותיקים שהגיעו לתחרות מענפי ספורט שונים, האחים שרים נולדו ממש לתוך הנינג'ה והתאמנו ספציפית לענף הזה מאז שהיו צעירים מאוד. "היינו ילדים מאוד היפראקטיביים. התנסנו בהכל", מתאר שרים, "היינו מטפסים על עצים, הולכים יחפים, כל היום בשדות. אמא ואבא נתנו לנו את המקום הזה לרוץ ולהשתולל לבד. בכלל, אנחנו שטותניקים כאלה, ידענו ליהנות מכל הסביבה".
איך שמעתם על הנינג'ה?
"זה התחיל בפוקס. חברה של אבא פנתה אליו וסיפרה לו: 'יש תוכנית בשם נינג'ה ישראל ילדים. שני הילדים שלך חייבים להיות שמה. הם מטפסים, זה בול בשבילם. תפור עליהם'. הלכנו לאודישנים והתקבלנו. לאט לאט נכנסנו לספורט. ב'נינג'ה ישראל ילדים' לא היינו כאלה טובים, נפלנו בשלב הראשון, אז התחלנו להתאמן. הגענו לאדם מלכי והוא קיבל אותנו בידיים פתוחות. מאז אנחנו איתו, ארבע שנים, מתאמנים בלי הפסקה ונהנים מכל רגע מהספורט הזה. זו התשוקה, זה הכיף שלנו ביום-יום".
לא רק שאתם מתאמנים ביחד, בינתיים הגעתם לאותם הישגים.
"שיר ואני עושים את רוב הדברים ביחד ביום-יום אבל חשוב לנו גם הבנפרד. האימונים שלנו זה ביחד, הנסיעות הלוך וחזור, יש לנו חברים משותפים. זה אומר שאנחנו מתארגנים ביחד ויוצאים ביחד. אנחנו לא באותה כיתה, אבל בהפסקה נמצאים אחד עם השני. זה עוזר לנו. תחשבו איך זה כשיש תמיד לצידך מישהו שתומך בך. אם לא הולך, הוא מרים אותך. אם לא הולך לו, אתה מרים אותו. זה מאוד מרים וכיף".
והתחרות ביניכם? הרי בסוף יש מנצח אחד.
"זה נכון שיש מנצח אחד, אבל המסלול אינדיבידואלי. כל אחד לבד, עושה את המסלול שלו. ברור שיש תחרות, אבל כל אחד עושה את המסלול שלו בזמן שהשני מרים לו ומעודד אותו. בסוף, מי שעושה תוצאה יותר טובה הוא זה שיותר טוב, אבל זה לא אומר כלום. מה שאני אוהב בספורט הזה, שקהילת הנינג'ה מאוד מפרגנת. כמובן שיש תחרות, אי אפשר שיהיה ספורט בלי תחרות, אבל הספורט הזה נורא מפרגן".
מה הסיכויים שלך לסיים את העונה כמנצח?
"הדרך הארוכה הזאת גררה הרבה דמעות וזיעה, מן הראוי שהיא תסתיים בניצחון טוב כזה. אני חולם על זה, אין משהו שאני רוצה יותר מאשר לנצח. אני מאמין שזה אפשרי, אבל הכל יכול לקרות בתוכנית הזאת".
מה צריך כדי לנצח?
"לדעת להופיע בלחץ, להביא את היכולות שהתאמנת עליהם ושאתה יודע שיש לך ולתת ביצוע לא פחות ממושלם. אם אנצח ארגיש שעשיתי את זה, שהעבודה הקשה לא הייתה לחינם. זאת תחושת סיפוק מאוד גדולה".
הדור הצעיר נושף בעורפם של ותיקי הנינג'ה. אתם יותר טובים מהם?
"הדור שלנו מאוד שונה כי לא היינו בספורט מסוים, עשינו העברה לספורט אחר ושינינו את תוכניות האימון. מההתחלה היינו נינג'ה ורק נינג'ה. היו לנו אימונים ספציפיים רק על זה, עם מטרה ויכולות שהן מסוימות לנינג'ה. היכולת הזאת להתאמן ספציפית לנינג'ה נותנת לנו יתרון משמעותי על המטפסים ועל הדור הישן. יש אנשים מאוד חזקים בדור שלנו שמסוגלים להתחרות עם הדור הישן ולתת להם בראש".
יש בכם גם את החוצפה.
"זו לא חוצפה, זה ביטחון שנבנה מהתחרויות בליגה ובאימונים מחוץ לתוכנית. אלה לא סתם דיבורים באוויר, יש הוכחות מאחורי הדברים האלה".
איך תרגיש ברגע שתוזנק במסלול הגמר?
"ברגע הזינוק כשכל הלחץ והעיניים עליך, המוח ריק. הגוף נכנס לאוטומט ופועל לפי מה שהוא עשה באימונים. אני לא חושב על מה יהיה, כי זה רק מבלבל יותר. אני מתרכז בביצוע. אני יודע שזה הכל או כלום, שזה המאני-טיים וצריך להופיע".
יש משהו שמפחיד אותך לקראת הגמר?
"אין משהו שמפחיד אותי, אני רק צריך להיות מרוכז ולא לפקשש. זה אני נגד עצמי, אני לא צריך להתרכז באף אחד אחר אלא בביצוע האישי שלי. אני מאמין שאם אעשה ביצוע טוב, אצליח ואוכל להיות הנינג'ה הבא של ישראל".
איך אתה מתמודד עם הלחץ?
"הרגש מאוד חזק, נורא קשה להשתלט על זה, יש הרבה רגשות בפנים, אבל בעזרת פסיכולוג הספורט וההכנות שעשיתי לפני, אני מצליח להשתלט ולתעל את זה למסלול ולא למה שמסביב. אי אפשר להתעלם מזה, אבל אתה צריך לשמור על עצמך רגוע, להתמקד בעיקר ולא להשתולל ולצאת מריכוז".
כל המדינה רוצה את זה בשבילך. איך זה מרגיש?
"מצד אחד זה מאוד מרים, כיף לדעת שכל כך הרבה אנשים מאחוריך ותומכים בך. מצד שני, הציפיות האלה גם קצת מפחידות, זה לא משהו שקל להתמודד איתו. זה מאוד כיף ותומך שכולם מעורבים בספורט הזה וחווים את זה ביחד איתך".