יהונתן דריי היה כל כך קרוב לבאזר במסלול חצי הגמר. עוד דרופ אחד על מסילת הגה הכוח וקפיצה טובה למזרון והוא יכול היה לטפס את הבניין ולהבטיח את מקומו בגמר. אחרי ארבע דקות ו-55 שניות של ביצוע מצויין ומהיר, הוא נפל לבריכה. כמה שניות לאחר מכן אתי, אמא שלו, התמוטטה על הרצפה ופרצה בבכי.
אמהות רבות מלוות את ילדיהן למסלול הנינג'ה ומעודדות אותם מהצד, אבל אמא כל כך מסורה ומרגשת כמו אתי אנחנו לא זוכרים. "כשיהונתן נפל למים, רצו לי באותו הרגע הסרטים של הילדות שלו", היא משחזרת, "איך אף אחד לא ראה אותו ולא האמין בו, והנה הוא שנייה מללחוץ על הבאזר ולהגיע לגמר באחד המסלולים הכי קשים שהיו בנינג'ה".
>> רוצים להתחרות בעונה הבאה של נינג'ה ישראל? הרשמו עכשיו
"כשהוא נפל לבריכה, נפלתי גם אני. הרגשתי את הבאסה שלו ומשהו משך אותי למטה", מתארת אתי, "זה משהו תוך רחמי שאמא מרגישה, לא יודעת אם אפשר להסביר דבר כזה. הרגשתי שהוא חושב שהוא איכזב אותי, וזה לא נכון. אני יודעת מי הוא".
מה המשפחה אמרה אחרי שקמת מהרצפה?
"הם לא ראו את זה כמשהו חריג, הם מכירים אותי ולא מתרגשים ממני. הם אומרים כל הזמן שאני אובר-דרמטית, אבל הם יודעים שזה קרה בגלל שאני אמא מאוד רגישה ועוטפת. זה היה רגע אותנטי".
>> עוד על "נינג'ה ישראל 2021" בפייסבוק ובאינסטגרם
"כל בן אדם בעולם צריך מישהו אחד שיאמין בו"
יהונתן (21), מהמתמודדים החדשים המרשימים השנה שלחץ על הבאזר במוקדמות והיה כאמור קרוב מאוד גם לבאזר בחצי הגמר, עבר לא מעט קשיים בחייו עד שמצא את הנינג'ה. "יהונתן תמיד היה קופצני וכילד אהב לטפס על עצים", מעידה אתי, "כל הזמן היו מתקשרים אליי מבתי הספר, 'בואי תיקחי את הבן שלך, בואי תורידי אותו מהעצים'".
"בשיחות עם הגננות והמורים הייתי אומרת להם - אולי תעצימו את הילד במשהו טוב ותפסיקו כל הזמן להתלונן? זה היה נורא מכעיס אותי", היא מודה, "הרגשתי שאף אחד לא באמת יודע מי זה יהונתן ולא יודע להגיע אליו, להכיל אותו ולהבין מה באמת הצורך שלו".
אבל את כן ידעת והיית שם בשבילו.
"כל בן אדם בעולם צריך רק אחד שיאמין בו. עם זה הלכתי, עם זה נלחמתי. הייתי מעצימה את יהונתן בדברים שהוא עושה טוב, בין אם זה טריקינג או קפוארה. ידעתי שהילד רוצה לעוף, ידעתי שהשמיים הם הגבול בשבילו - רק צריך להאמין בו. המורים אף פעם לא האמינו. אמרו, 'הילד לא יכול יותר ללמוד פה'. עברנו מבית ספר אחד, לשני, לשלישי".
מתי הנינג'ה נכנסה לחיים שלכם?
"עוד לפני שהנינג'ה הגיעה לארץ יהונתן צפה בזה ואמר, 'הלוואי ויביאו לארץ את המכשולים האלה, אני חייב להיות שם'. כשהתוכנית עלתה בארץ הוא תפס את הראש ואמר, 'אמא, החלום שלי מתגשם, אלוהים מקשיב לי'. מאותו הרגע יהונתן לא הפסיקו להתאמן. בשבילי, זה היה אמא'לה ואבא'לה. הילד חלם, עבד, עשה, זה מה שהחזיק אותו מלעשות שטויות, הוא ידע שהוא נורא רוצה את זה".
כמו איזה שטויות למשל?
"בגילאים האלה ילדים מועדים לפורענות, הם נורא נגררים לכל מיני כיוונים לא טובים ולא נכונים. הולכים, מעשנים, נוסעים בלי רישיון, עושים שטויות, אבל לשמחתי יהונתן תמיד הקשיב לי והאמין בי. הוא תמיד אומר, 'אמא, הכל בזכותך', אבל כשהוא ייגדל הוא יבין שזה לא בזכותי אלא בזכותו, אני רק הייתי שם ליישר ולכוון".
"יהונתן לא יעצור עד שיהפוך לנינג'ה של ישראל"
אתי דריי, אם לארבעה, השתתפה בשנת 1994 בטקס מיס חולון, זכתה בפרס חביבת הקהל ועסקה מעט בדוגמנות אחר כך, אבל הגאווה הגדולה שלה ומפעל חייה הם ארבעת ילדיה והמשפחה שהקימה. "לפעמים הילדים אומרים לי שאני קצת קרציה, אבל הם לא היו מחליפים אותי אף פעם", היא מספרת בחיוך, "אני תמיד שם לצידם עם היד על הדופק, חשוב לי שיהיה להם טוב ושהם יהיו בחברה טובה, ישמרו על ערכים ועל דרך ארץ".
מאז שידור הפרק אתי מקבלת לא מעט תגובות חמות, גם מאנשים שהיא לא מכירה אבל הצליחה לגעת להם בלב: "קיבלתי מבול של טלפונים, כולם התרגשו. אומרים שנגעתי להם ברגש כאמא לילד ושזה מחמם את הלב לדעת שיש עדיין אמהות כאלה שמגוננות על הילד שלהן גם כשהוא בן 21. יש ביני לבין הילדים שלי אהבה, הבנה, כימיה וחיבור מדהים, בחרתי לגדל אותם בהרמוניה ובאהבה".
במוצאי שבת (אחרי החדשות, ערוץ 12) נדע האם יהונתן ישמור על מקומו בשביעיית העולים לגמר. עבור אתי, ההשתתפות בתחרות וההישגים של יהונתן עד כה הביאו לה הרבה נחת. "זאת אנחת רווחה בשבילי, עשיתי את זה שלי והבאתי את הבן שלי למקום שהוא ראוי לו", היא מסכמת, "החברים בנינג'ה מפרגנים לו כל כך, זה בוסט מטורף ונותן לו חמצן. יהונתן לא ישקוט עד שיהיה הנינג'ה, ואין לי ספק שהוא יהיה".
