אם לשפוט לפי הרקע הספורטיבי והתחרותי של לי סנדור, אפשר לתלות בה תקוות גדולות לבאזר. סנדור (33) הייתה השותפה לתחרויות האקרובטיקה של ספיר מאיר פישלזון, האישה שעשתה היסטוריה ב"נינג'ה ישראל" (העונה החדשה מתחילה בשבת הקרובה, אחרי החדשות בערוץ 12) והייתה הראשונה שעברה את הקיר.
סנדור ופישלזון הפכו לצמד באקרובטיקה כשהראשונה הייתה בת 13 והשנייה בת 10. במשך ארבע שנים הן התחרו יחד בתחרויות בארץ ובחוץ לארץ. "התחרינו בזוג. אני הייתי הבסיס - המרימה, וספיר הייתה העליונה", נזכרת סנדור.
"ספיר היא עילוי, אין כמוה. התחלתי מהדרגות הכי נמוכות שיש, עברתי הרבה בנות זוג ולאט לאט צברתי ניסיון. התחרות הראשונה של ספיר הייתה איתי ונתנו בראש. אחר כך התחרינו יחד באליפות ישראל, אליפות העולם ואליפות אירופה. התחרויות היו כל החיים שלנו בזמנו, הן נתנו לנו בסיס להכל. זה משהו שלא שוכחים כל השנים".
אתן בקשר עד היום?
"ברור, ספיר היא כמו אחות. גם אם לא כל השנים היינו בקשר יום-יומי, ברגע שאנחנו כן מדברות ונפגשות זה כאילו שמעולם לא נפרדנו".
בהשראתה באת לנינג'ה?
"כן ולא. הייתי אמורה להתחרות בעונה הראשונה, רציתי שנלך ביחד אבל ספיר הייתה קרובה ללידה של נעם, אז זה עוד לא היה אפשרי. לעונה השנייה היא הלכה וכמו שכולם יודעים, היא עשתה היסטוריה. לקראת העונה השלישית הייתי מאוד קרובה ללידה ולא הרגשתי שאני בשיא. ישבנו ודיברנו על זה הרבה וספיר הסכימה איתי, כי שתינו קורצנו מאותו החומר - זה או שאנחנו הכי טובות או שאנחנו לא מתחרות".
אבל בסוף שינית את דעתך.
"אני זוכרת שישבנו בבית קפה ודיברנו ובסוף אמרתי לה - 'יאללה, אני הולכת על זה, זה עכשיו או אף פעם לא. גם אם לא אהיה בשיאי, לכי תדעי מה יהיה בעוד שנה. מקסימום אני נופלת עכשיו, לא נורא'. יום אחרי כבר היה לי אודישן".
>> עוד על "נינג'ה ישראל 2021" בפייסבוק ובאינסטגרם
המסע לנינג'ה של סנדור, נשואה ואם לתום בת השנתיים, היה רצוף בקשיים ואתגרים לא פשוטים בכלל. "שבועיים לפני המסלול שלי בעונה הראשונה נפצעתי באחד האימונים, קרעתי את הצולבת ושני מניסקוסים בברך וזו הייתה פציעה לא נעימה. התאמנתי כל כך קשה ופתאום ברגע כל החלום ירד לטמיון", משתפת סנדור.
"עשיתי שיקום ופיזיותרפיה במשך כמה חודשים טובים. לפני העונה השנייה נכנסתי להיריון, ילדתי שבועיים לפני שספיר עשתה את המסלול. לעונה השלישית לא חשבתי שאגיע כי בהיריון עליתי יותר מ-30 קילו. אחרי הלידה לא הצלחתי לעשות אפילו מתח אחד, אבל אז טסתי לניו זילנד לחודשיים, עשיתי מלא טרקים וירדתי מלא במשקל".
איך נראתה שגרת האימונים שלך לקראת הנינג'ה?
"לפני האימונים לנינג'ה הייתי המרדימה הבלעדית של תום, אף אחד אחר בבית לא היה מצליח להרדים אותה. כשהתחלתי להתאמן בעלי לקח את המושכות. בלעדיו זה לא היה קורה, הוא סופר תומך וסופר מפרגן. התאמנתי פעמיים-שלוש בשבוע בשעות הערב ועוד אימון אחד ביום שישי. האימונים היו אימוני נינג'ה, התאמנתי אצל אדם מלכי ועם גיל מרנץ בגריזלי".
לא רק ספיר היא מודל לחיקוי עבור סנדור, אלא גם מתחרות נוספות: "יש בנות תותחיות ומדהימות, הרמה כל כך גבוהה. יש הרבה מתמודדות העונה שיכולות ללחוץ על הבאזר ולתת הופעה חבל על הזמן".
ספיר ייעצה לך?
"דיברתי המון עם ספיר כי היא יודעת איך אני לפני תחרויות. אני פוחדת שאהיה לחוצה. מה ששונה ביני לבין ספיר זה שהיא יודעת שהיא טובה, לי תמיד יש את ההיסוס שאולי אני לא מספיק טובה. שתינו חושבות שזה מה שעלול לפגוע בי במסלול - החשש הזה, הטלת ספק בעצמי. בכל אימון ניסיתי לעבוד על זה, אמרתי לעצמי בראש: 'זה שלך, את עוברת את זה, אין דבר שאת לא יכולה לעשות'. לא תמיד זה עבד, לפעמים הרגשתי שאני סתם מקשקשת, אבל כן הרגשתי שיפור באמונה בעצמי לקראת סוף האימונים".
מה החשש הכי גדול שלך לפני העלייה למסלול?
"ליפול במכשול הראשון, הסטפר, וגם מכשול רגליים בגלל הברך שנפצעה. אני לא מרגישה פיזית את ההשפעה של הפציעה, זה יותר בראש, זה מפחיד אותי. אני מרגישה שהיא לא חזקה כמו הרגל השנייה, אבל מספיק חזקה בשביל לעבור הכל".
"הכל קרה נורא מהר, לא היה לי זמן לעכל"
סנדור ובן זוגה ניסו להיכנס להיריון תקופה ארוכה ומשלא הצליחו, סנדור עברה סדרת בדיקות. בדיקת בלוטת התריס חזרה לא תקינה. "שלחו אותי לעשות אולטרסאונד ומצאו שם גוש קטן. כולם אמרו לי שזה שטויות, שהסיכוי שזה סרטני מאוד נמוך", משחזרת לי, "שלחו אותי לעשות בדיקה למחלה אוטואימונית שיצאה חיובית. גם אז אמרו שאין סיכוי שיש לי סרטן, שהתוצאה מסבירה את הבעיות בבלוטת התריס. אלא שאז, גילינו שאכן יש לי סרטן בבלוטה".
"הכל קרה נורא מהר", מתארת לי, "לא היה לי יותר מדי זמן לעכל את זה. ישר קבענו תור לרופא, אחרי שבועיים עשיתי ניתוח להסרת חצי מהבלוטה, ואחרי חודשיים עוד ניתוח להסיר את החצי השני. הסירו לי לגמרי את בלוטת התריס, אני צריכה לקחת כדורים לכל החיים ולוודא שהכל מאוזן".
את מרגישה את השפעות הניתוח ביום יום?
"במידה והבלוטה לא מאוזנת אז כן, פתאום אני עולה יותר במשקל ועייפה יותר. כל עוד אני שומרת על איזון, אין שום השפעה".
עברת שנים לא פשוטות עם הסרטן, הפציעה והקשיים להיכנס להיריון. את חושבת שההתמודדויות האלה הכינו אותך במידת מה גם לאתגר הספורטיבי הגדול שלפניך?
"יכול להיות שהן השפיעו. זה אולי מה שכן גרם לי להגיע העונה למרות שהרגשתי שאני לא מספיק טובה. אני אומרת לעצמי, לכי תדעי מה יהיה בשנה הבאה. שנה ראשונה נפצעתי, שנה שנייה היריון, הגיע הזמן לנסות, מה כבר יכול לקרות? אין לי מה להפסיד".