זה היה הביצוע הטוב והמרשים ביותר אמש (שבת) על מסלול חצי הגמר. המטפס רם לוין, מהפייבוריטים הגדולים ב"נינג'ה ישראל", מי שחזר השנה לתחרות אחרי חוויה כואבת בסיבוב הקודם, התפוצץ שוב על המסלול, גבר על שבעה מכשולים קשוחים ביותר, לחץ על הבאזר והוכיח שהוא איום אמיתי על הניצחון בעונה הזאת.
אחרי שפגש את הבריכה במוקדמות העונה השנייה הוא לא היה בטוח במאה אחוז אם יחזור שוב, אלא שאז קרתה הקורונה. "יש לי תשוקה כזאת לדחוף את עצמי לקצה בספורט, לבדוק ממה אני עשוי. זאת הדרך שלי לחיות", מתאר לוין, "בקורונה הייתי בבית ושיעמם לי, התחלתי לאבד את הדרך. כשאמרו שיש נינג'ה השנה הרגשתי שזאת הזדמנות מעולה ושאני חייב ללכת, כי זאת הפעם הראשונה שאני באמת יכול להתרכז בזה".
"הנינג'ה לא הייתה היעד המרכזי שלי, אני רוצה להיות אלוף העולם בטיפוס בולדרינג מאז שאני קטן", הוא מסביר, "בעונות הקודמות באתי יותר בסתלבט, הייתי רגוע והסתמכתי על יכולות הטיפוס. הלכתי למכוני נינג'ה מעט פעמים וזה לא היה רציני. השנה שיניתי את זה. הלכתי למכוני נינג'ה, התאמנתי עם חבר טוב, שלמה ויצמן, והחלפתי את השעות שלי לגמרי. עשינו דימויי תחרויות בארבע לפנות בוקר. השקעתי בנינג'ה כמו בתחרות טיפוס, בשבילי זאת הקרבה ממש".
וזה השתלם בענק. איך הרגשת כשטיפסת את המגה קיר ולחצת על הבאזר במוקדמות?
"כשאתה רץ את המסלול אתה לא באמת בהכרה. רק כשסיימתי את המכשול החמישי לקחתי נשימה וידעתי שאני מוכן למגה קיר כי עשיתי אותו אלפי פעמים במכון נינג'ה. הייתי בזמן טוב מאוד ויכולתי לעשות את השיא של הערב, אבל רציתי לעשות את המגה. הבאזר ממש ריגש אותי. התאמנתי לזה כל כך הרבה. בלילות ובימי הקורונה כשלא הייתי יותר מדי בפעילות, חשבתי כל הזמן על מה יקרה אם אפול ואיך אתמודד עם זה".
הרגשת שיש לך משקולת רצינית על הכתפיים, בגלל שאתה פייבוריט ובגלל שאתה רוצה תיקון?
"הלחץ בנינג'ה הוא בגלל שיש הזדמנות אחת. חוויתי את זה כבר, נפלתי על שטות ואני יודע כמה זה כואב. חודשיים היה לי קשה בגלל הנפילה ההיא, לקח לי הרבה זמן להתאושש מזה מנטלית. הייתי מאוד מדוכא מזה. עם הרגשות האלה הגעתי לאימונים וכל הזמן הרצתי את זה בראש, דמיינתי איך זה ירגיש בתחרות עצמה, אבל כשעליתי על המסלול שוב השנה הייתי כבר בסטייט אוף מיינד אחר, לא נלחצתי".
>> רוצים להתחרות בעונה הבאה של נינג'ה ישראל? הרשמו עכשיו
"זה לא רק המטפסים יותר, יש גם את ספורטאי הנינג'ה"
מסלול חצי הגמר שחיכה ללוין ולמתחרים האחרים אמש, נחשב לאחד הקשים שראינו בתולדות "נינג'ה ישראל". לוין היה היחיד שהצליח ללחוץ על הבאזר, והוא עשה זאת בטיפת הכוח האחרונה שנשארה לו אחרי מסלול מתיש מאוד. "התאמנתי לרגע הזה, הרגשתי מוכן וצפיתי שזה יהיה לי קל. חשבתי לעצמי - עד למידוריאמה, אין סיבה שזה יהיה לי קשה", הוא מספר, "ככל שהתקדם המסלול הרגשתי שאני פחות יעיל ושהראש שלי לא 100% במסלול. כשהמסלול נהיה קשה ונתן לי פייט, נכנסתי לאט לאט לזון שלי".
אחרי הבאזר סיפרת שאתה מאוכזב מעצמך. למה?
"לפני הגה הכוח הרגשתי עייפות פתאום, וזה הפתיע אותי. המכשול הזה הרגיש כמו לעשות 40 מתח, כמעט דקה וחצי הייתי תלוי על הגלגל והזזתי אותו. אני מודע ליכולות שלי, בדברים האלה הן מהגבוהות בעולם, לכן חשבתי - איך זה קשה לי? זה לא הגיוני. זה פגע לי במנטליות וכשסיימתי את המכשול ועליתי על הבניין, ממש כעסתי על עצמי כל הדרך ולא הצלחתי להתמודד עם זה. הייתי עייף ומאוכזב".
זה ליווה אותך גם כשחזרת הביתה?
"כשהגעתי הביתה בשש בבוקר עשיתי בדיקות כוח במתקן אימונים שיש לי בבית וראיתי שאני ממש חלש, לא הרגשתי טוב. הייתי מאוד עייף, מיובש מאוד, היה לי קצת חום, כל מיני דברים מוזרים. אני עדיין חושב על זה וזה מבאס אותי רצח, הייתה לי ירידה משמעותית".
אתה כרגע במקום הראשון בטבלה וסיכוי טוב שתעפיל לגמר. השנה יש תחרות מטורפת. זה כבר לא רק שמלא, מרנץ וחזנוב אלא גם מתחרים חדשים כמו ישי כלפון, טל קלפפר וגור ארד.
"באימונים הלכתי למכוני נינג'ה ופתאום ראיתי אנשים שמתאמנים אך ורק לנינג'ה. אלה אנשים לא פראיירים בכלל, שיכולים לעשות דברים פיזיים מאוד מרשימים כמו מתח ביד אחת. יש לזה אפקט כי אתה אומר לעצמך, אוקיי, בעונות הראשונות אלה היו רק המטפסים ועכשיו יש אנשים שהם ספורטאי נינג'ה, שעושים רק את זה".
זה מלחיץ?
"זה מעלה חשש כי המתחרים באמת יותר טובים השנה, הרמה יותר גבוהה. המתחרים שהיו פעם רק הלכו והתחזקו. יובל של השנה הוא לא יובל של העונה הראשונה, כנ"ל גם לגבי גיל ויוסי. משהו השתנה, פתאום הבנו שיש פה הזדמנות להיות הראשון שיהיה נינג'ה ישראל ואף אחד מאיתנו לא רוצה לפספס את זה. בסוף זה אתה נגד עצמך, זה לא משנה מה האחרים יעשו. התאמנתי הרבה לקראת הנינג'ה ואם אעשה את הכי טוב שלי, אני לגמרי יכול לנצח".
>> עוד על "נינג'ה ישראל 2021" בפייסבוק ובאינסטגרם
"מאמין בעצמי עכשיו יותר מפעם, מרגיש שמסוגל לזכות באליפות העולם"
לוין יכול לסכם את שנת 2020 כמוצלחת והישגית מאוד עבורו. באליפות אירופה בטיפוס שנערכה בחודש שעבר במוסקבה, הוא עשה היסטוריה כשסיים במקום הרביעי בגמר אליפות אירופה בבולדרינג. מדובר בהישג אישי ולאומי גדול שממצב אותו כאחד המטפסים המובילים והבכירים בישראל. "אני מאוד שמח על זה, עשיתי קפיצת מדרגה. אני תופס תאוצה", הוא מעיד, "מרגיש גם באימונים הרבה יותר חזק. הצלחתי לעבור איזשהו מחסום - בין אם הוא היה פיזי או מנטלי".
"השנה הזאת שינתה אותי", הוא מודה, "המיינדסט שלי השתנה. פעם לא האמנתי בעצמי כמו שאני מאמין בעצמי עכשיו. אני בטוח שאני יכול להיות אלוף העולם, אני מרגיש את זה. עדיין אין לי ספונסרים וזה מבאס שלא קורה עם זה משהו, אבל אני כן חושב שהתוצאה הזאת תעזור לי. חובת ההוכחה תמיד תהיה עליי, אני אצטרך להשיג עוד תוצאות כאלה, אבל אני מרגיש שזה יכול לקרות ואני יכול להיות הכי טוב".
מה היעד הבא שלך?
"במרץ תיערך אליפות ישראל בבולדרינג והמטרה שלי היא לנצח. התוצאה הכי טובה שלי שם עד עכשיו זה מקום שני, ובפעם הראשונה אני מרגיש שאני מסוגל ושמגיע לי לנצח. הייתי קרוב הרבה פעמים לניצחון, אני מאוד רוצה את זה ומוכן להקריב הרבה בשביל זה. יחד עם זה, הבנתי שאסור שהמטרה תהיה זו שתדחוף אותי קדימה. פעם כשהייתי מפסיד הייתי מרגיש חסר מוטיבציה, היום אני יודע שגם אם לא אהיה אלוף ישראל - ואני מאוד רוצה להיות - אחזור הביתה ואלך להתאמן וכך גם ביום שאחרי. ההשקעה היא שתיתן לי בסוף את האדג' על המתחרים שלי. תמיד אמשיך קדימה ובסוף זה גם יביא לי את התוצאות".