אלן גודין לא זוכר את המסע הרגלי הארוך מסודן לישראל. הוא היה רק בן שש כשצעד לצד הוריו ואחיו הקטן בחיפוש אחר מקום מפלט ממלחמת האזרחים שמשתוללת בדרום המדינה. "אני לא יודע אם זה בגלל טראומה שקרתה לי שם, אבל זה מחוק לי מהזיכרון", מספר גודין, "את הדרך אני לא זוכר, רק את החיילים הישראלים שעצרו אותנו בגבול כשהגענו. הצבא עצר אותנו, את אמא ואבא הכניסו לכלא ואחי ואני הלכנו למטפלת".
הבנת בכלל מה קורה סביבך באותם ימים?
"לא הבנתי כלום. האינסטינקט שלי כילד קטן היה לעשות את מה שאמא ואבא אומרים לי לעשות, ללכת אחריהם. כשאמא אומרת לך 'בוא, הולכים', אתה סומך עליה כי זאת אמא שלך. אתה לא יכול להתנגד. לא ידעתי מה עושים ומה הולך לקרות".
13 שנים אחרי, גודין (19) לא דומה בכלל לאותו ילד מפוחד בן שש. הוא ספורטאי, 1.86 של שרירים וכריזמה, דוגמן מבוקש שמצטלם לקמפיינים גדולים ובקרוב, כך הוא מקווה, יהפוך גם לנינג'ה הישראלי הראשון ב"נינג'ה ישראל" (שבת אחרי החדשות, קשת 12). הדרך שעבר עד שהפך למי שהוא היום, כללה גם התמודדות עם הגירוש של אביו לסודן, מקרי גזענות ברחוב ומפגש אחד לא נעים עם שוטר.
"אבא היה חלק משמעותי בחיים שלי, הייתי מדבר עליו ובוכה"
מיד עם הגעתם לישראל, הופרדו אלן ואחיו מאבא ואמא ונשלחו למטפלת שהסכימה לשמור עליהם עד לשחרור הוריהם ממעצר. כעבור כמה חודשים שוחררו ההורים, המשפחה נדדה בין קיבוץ גלעד לקיבוץ עין גדי עד שהתמקמו בדרום תל אביב. "המקום הראשון בתל אביב שהלכתי אליו היה גינת לוינסקי בנווה שאנן", מספר אלן. "יש לי חברים שהביאו אותם באוטובוסים וזרקו אותם בלוינסקי. הם לא הכירו את המקום, לא ידעו שום דבר, אז הם פשוט ישבו על הדשא וישנו שם".
באותה תקופה, ב-2012, היה מבצע גירוש גדול של פליטים מסודן.
"כן, וגירשו גם את אבא שלי. הוא היה חלק משמעותי בחיים שלי וכשהוא עזב הייתי ממש מבואס. כשהייתי קטן לא יכולתי לדבר עליו מבלי לעצור ולבכות. עכשיו התבגרתי, יותר קל לי להתמודד עם זה ולספר על זה. עבר הרבה זמן ועדיין לא פגשתי את אבא מאז".
אתם מצליחים לשמור על קשר?
"לעיתים רחוקות. אין לו כל כך קליטה שם, בסודן. הוא מתקשר, אנחנו מדברים כמה זמן ופתאום השיחה מתנתקת. כשיש לו קליטה הוא משתדל להתקשר".
אתה חושש מהיום שבו ידרשו גם ממך לעזוב את הארץ?
"כן, זה מדאיג. אני לא יודע מה הולך להיות איתי. אני נחשב לבוגר, מעל גיל 18, יש לי ויזה אבל זה לא מבטיח שאשאר פה בארץ. הממשלה יכולה לשנות פתאום את החוק. זה קרה לפני כמה זמן, כשאמרו שרווקים מגורשים מפה. חבר שלי הלך לחדש את הויזה, ואמרו לו להתארגן כי מגרשים אותו עוד מעט. למזלו הוא סיים לימודים בבית הספר ביאליק והם עמדו לצידו ועזרו לו. מאיפה לי לדעת שלא יקרה לי אותו דבר?".
אתה חושב הרבה על תרחיש כזה?
"ברור. אני חושש שפתאום יום אחד יגידו לי, 'תקשיב, אתה מועמד לגירוש ויש לך ככה וככה זמן לאסוף את הדברים שלך ולעזוב את הארץ'. זה לא שגדלתי בסודן. אני לא זוכר כלום משם, לא מכיר שם כלום, הדבר הראשון שאני זוכר זה את הילדות שלי בישראל. אני חי כמו כל ילד ישראלי. הייתי פה בגן וחייתי בקיבוצים, ששם אין את האוכלוסיה של הסודנים והאריתראים כמו בדרום תל אביב. גדלתי עם ילדים ישראלים, עם התרבות וההתנהגות שלהם, זה מה שלמדתי".
רוצים לגלות את כל הסודות של האנשים שלא מוותרים לעצמם? הכנסו למדריך השלם לנינג'ה
"תוך כדי הקניות בשוק הכרמל פנה אלי צלם. לא היה לי מה להפסיד"
אחרי העזיבה של אביו, גודין נאלץ לתפוס את מקומו ולהפוך לגבר של המשפחה. אמו התחילה לעבוד מסביב לשעון וגודין נדרש להתבגר במהירות ולטפל באחיו הקטנים במקביל לחיפוש עבודה. הוא לא תיאר לעצמו שהחיים יובילו אותו לקדמת הבמה. "לפני שלוש שנים הלכתי לשוק הכרמל כדי לקנות משהו. צלם פנה אלי ושאל בן כמה אני ואם דיגמנתי אי פעם. אמרתי שלא, והוא שאל אם אני מעוניין", מספר גודין. "לא היה לי מה להפסיד אז אמרתי בסדר, אני אנסה".
חשבת על דוגמנות לפני זה?
"לא תיכננתי את זה. פעם מורה בבית הספר הציע לי ללכת לאיזו סוכנות, אבל לא לקחתי את זה ברצינות. הצלם צילם אותי בשוק ושלח את התמונות לסוכנות שאני נמצא בה עכשיו, בריקס. הסוכן התרשם ובאותו הערב התקשר אלי ורצה שאחתום עם הסוכנות. ראיתי שזה לוקח כיוון רציני והתקדמתי עם זה".
מאז אותו יום בשוק הכרמל, גודין הספיק להצטלם לקמפיינים גדולים של חברות כמו קסטרו, הודיס, סטורי וטרמינל X ולצעוד על מסלולי הדוגמנות בתצוגות של פקטורי 54, באמוס, הולילנד ועוד. "עבדתי עם דוגמנים מפורסמים כמו ברק שמיר, הצטלמנו ביחד לקמפיין בחו"ל של אורבן אאוטפיטרס", מתגאה גודין ומתוודה שבימי הצילום הראשונים שלו התבייש קצת: "בהתחלה היה לי מוזר מול המצלמה. יש מלא מלבישים ומאפרים מאחורה וכולם מסתכלים עליך, אבל עם הזמן התרגלתי לזה ועכשיו אני מרגיש יותר נוח על הסט".
אתה גם נהנה מזה או שזה בעיקר לפרנסה?
"אני אוהב להצטלם וזה גם כיף לפעמים, תלוי איפה מצלמים. לפעמים אנחנו הולכים לבתי מלון, בריכות ופארקי מים, ותוך כדי הצילומים נכנסים לבריכה, שוחים ונהנים. יש ימים שמהבוקר עד הערב אני רק מחליף בגדים. עולה לסט, מצטלם, יורד וישר מחליף בגדים, אין זמן לנוח. יש גם ימי צילום שמתחילים עוד לפני הזריחה וצריכים להיכנס לים כשממש קר. הצטלמתי פעם אחת בחורף והייתי צריך להיכנס למים, היה קפוא. יש חלקים קשים בעבודה הזאת, אבל לרוב זה כיף".
"אני בנינג'ה בשביל אמא שלי, אני רוצה שהיא תהיה גאה בי"
כמו עם עולם הדוגמנות, גם ל"נינג'ה ישראל" גודין הגיע די במקרה ומבלי לתכנן מראש יותר מדי. "אני ממש אוהב ספורט, משחק כדורסל ומתאמן כמעט כל הזמן. זה הלייף סטייל שלי", הוא מספר. "הסוכן שלי ראה שיש אודישנים לנינג'ה והציע לי ללכת. אמרתי לו שאלך ואנסה, כי אין לי מה להפסיד. אם אתקבל אקח את זה כמה שיותר ברצינות ואם לא, אז בשנה הבאה".
איך הלך באודישנים?
"בטלוויזיה זה נראה קל, אבל כשהגעתי לאודישן הראשון הבנתי כמה שזה קשה. יצאתי מהאודישן עם פצעים ביד, היה לי מלא דם. אני לא רגיל לדברים כאלה, היד שלי ממש עדינה".
חשבת שאולי זה לא בשבילך?
"אם משהו קשה לי, אני אומר לעצמי שאני חייב לעבור את זה, לא משנה מה. קראו לי לעוד אודישן, רצו לראות את השיפור שלי. נתנו לי שבועיים-שלושה עד האודישן הבא כדי להשתפר במבחן הפיזי. התאמנתי מלא, הגעתי לאודישן השני ואמרו לי שרואים את השיפור והתקבלתי. עד לצילומים ניסיתי להתאמן כמה שיותר, נרשמתי למכון 'נינג'ה תל אביב' והתאמנתי שם מלא, כמה שרק יכולתי. שמעתי שמי שזכה בשנה שעברה הוא אלוף הארץ בטיפוס, אז הלכתי גם לטפס על קירות טיפוס".
איך הגיבו החברים והמשפחה כששמעו שהתקבלת לנינג'ה?
"לא אמרתי בהתחלה לאף אחד, רק לאמא. עד שאני לא מסיים משהו, אני לא מספר לאנשים, נגד עין הרע. אני קודם עושה ורק כשמסיים מספר. סיפרתי רק לשני חברים ממש קרובים ולמשפחה, וזהו. רק אחרי הצילומים העלתי סטורי וכולם בשכונה יודעים שאני בנינג'ה ושאני מופיע בשבת הקרובה".
למה חשוב לך לזכות במקום הראשון?
"כל מה שאני עושה זה בשביל אמא שלי, אני רוצה לגרום לה להיות גאה בי. היא הבן אדם הכי קרוב אלי ואני מרגיש שאני לא עושה בשבילה מספיק. אמא תומכת בי בהכל, היא נותנת לי מלא אהבה, תמיכה וכל מה שאני צריך. אני מרגיש שאני צריך לתת יותר מעצמי, להוקיר לה תודה על כל מה שהיא עברה בשביל שנחיה ככה, מבלי שחסר לנו כלום".
"הישראלים שומעים סודני וישר חושבים אנס, רוצח או גנב"
גודין מודה שעל מסלול הנינג'ה הוא מייצג לא רק את עצמו אלא אוכלוסיה שלמה. "אני לא בא רק עם הסיפור שלי, אני רוצה שיכירו אותנו. כל ישראלי ששומע סודני בחדשות, הדבר הראשון שעולה לו זה אנס, רוצח, גנב. אני רוצה להראות את הצד השני ולהסביר שלא כל סודני הוא גנב".
אתה חווה גזענות ברחוב?
"כמעט כל הזמן. כשאני מדבר עם אנשים ושואלים אותי מאיפה אני, אני אומר שמתל אביב. ואז הם אומרים, 'לא, מאיפה אתה במקור?' וכשאני עונה שאני סודני הם מופתעים. יש להם מין בהלה כזאת, אני רואה את זה עליהם. שומעים סודני וישר חושבים פושע, כאילו זה לא בן אדם. שואלים איך יש לי עברית כל כך טובה אם אני סודני, שזה לא הגיוני. אני מסביר שיש גם סודנים שיודעים את השפה".
המשטרה עצרה אותך פעם?
"יש לנו פה בשכונה מלא ניידות, הן כל הזמן עוברות פה. אין יום שאני הולך ברחוב ולא רואה ניידת משטרה, זה כבר הרגל. פעם אחת הייתי בדרך לאימון ושוטר אתיופי ניגש אלי באמצע הרחוב ואמר לי לעצור ולרוקן את התיק שלי. שאלתי אותו למה, הוא אמר שהוא רוצה לעשות עלי בדיקה. פתחתי את התיק והוא הוציא את הדברים החוצה. הוא ראה שיש לי בתיק רק בגדים להחלפה, נעליים ומכשירי התעמלות ואמר שאני משוחרר".
מה אתה חושב על מחאת יוצאי העדה האתיופית, שהתעוררה בעקבות הירי שהרג את סלמון טקה?
"הלכתי להפגנות. זה היה מוגזם, אבל אחרי מה שהם עשו שמעו אותם. בשנים עברו הם עשו מחאה שקטה, הפגנות בלי בלגן, ועכשיו כשהם הפכו את כל העיר, את כל המדינה, אז פתאום שמו לב אליהם. הם השמיעו קול וזה הרתיע קצת את האזרחים. עכשיו כל אחד במדינה יודע על מה שקורה לאתיופים".
אבל בסוף זה קצת יצא משליטה.
"כשעושים הפגנה ועוד הפגנה, אחרי כמה זמן שוכחים מזה. במחאה האלימה הזאת אנשים פתחו את העיניים והתחילו לדבר על זה. אני חושב שזה יעשה שינוי. למה תמיד קורה ששוטר לבן הורג אדם שחור? זה אף פעם לא להפך, זה מכעיס אותי. אצלנו לא קרה ששוטר הרג סודני, אבל כל הזמן מציקים לנו. אני יכול לשבת בגינה עם חברים וסתם לדבר, הם יבואו ויגידו לנו 'יאללה קומו, לכו מפה'. אנחנו רגילים לזה כבר, זה לא חדש לנו ואין לנו הרבה מה לעשות עם זה".
"אני לא רוצה שהילדים שלי יחיו פה כמו כמוני, בלי מעמד"
לגודין יש כבר תשובה מוכנה לשאלה שהוא הולך לשמוע הרבה אחרי שידור הפרק של "נינג'ה ישראל" בהשתתפותו. "אני רווק, אין לי חברה. הייתי במערכת זוגית לפני שנה, אבל בינתיים אני מתרכז בקריירה. אני לא חושב על אהבה, אם ייצא ואפגוש מישהי שתגרום לי לאיזה משהו בלב אז למה לא, אני פתוח לזה. אני לא עוצר את זה, אני זורם, אבל אני לא מחפש. כשזה יבוא זה יבוא".
היית רוצה להקים את המשפחה שלך כאן בישראל?
"לא הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו כמו שאני חי. זו לא אפשרות בשבילי. אם הדברים ישתנו לטובה ואצליח איכשהו לקבל פה מעמד, אז כן, בטח. אני ממש אוהב את ישראל. אני שונא את החוקים, לא את המדינה".
אחרי קריירת הדוגמנות המצליחה והשתתפות בנינג'ה, מה היעד הבא?
"אני רוצה שאמא שלי תפסיק לעבוד, ושאני אהיה זה שעושה בשבילה הכל. אני רוצה להחזיר לה על כל מה שהיא נתנה ועשתה לי, פי מיליון".