כשנעמה אדרי בת ה-11 וחצי עולה על הבמה היא נראית כמו פיה קסומה, עדינה ושקטה, אבל ברגע שהיא פותחת את הפה – אף אחד לא יכול להישאר אדיש. רגע לפני שהתלמידה מאופקים תשיר את הסולו שלה בגמר בית ספר למוסיקה (שבת אחרי החדשות, קשת 12), נזכרנו יחד איתה בכל הדרך שעברה עד עכשיו, מהאודישן הראשון, הביצוע הבלתי נשכח עם איתי תורג'מן ועד המפגש המרגש עם קובי אפללו אחרי ששרה את השיר שלו, "ים הרחמים".
הכל התחיל כשנעמה עלתה בפעם הראשונה על הבמה עם השיר "אלבי מעאק" של נסרין קדרי (שעוד תפתיע אותה בהמשך השיעורים במפגש), וקיבלה המון מחמאות על הבגרות, המקצועיות והאופי שהצליחה להציג כבר על הביצוע הראשון. "התרגשתי לפני העלייה על הבמה", מודה נעמה, "היו מעט חששות, המון התרגשות ובעיקר שמחה על הזכות להיות בתוכנית הזו. כששרתי את השיר חשבתי על ההורים ואחיות שלי, וכשהמורים פרגנו לי הייתה לי תחושת סיפוק אדירה".
אחד הביצועים הבולטים של נעמה היה הדואט הבלתי נשכח שלה יחד עם התלמיד איתי תורג'מן לשיר "לפני שייגמר" של עידן רייכל, אותו היא סיימה בדמעות של התרגשות. "כל הלחץ ושמחה התערבבו ביחד", היא מספרת. "הלחץ לא היה מתוך פחד או חשש, זה היה לחץ טוב של לשיר מול המון קהל אחרי שהתאמנתי כל כך הרבה. זה שאיתי היה איתי זה מאוד שימח אותי, למרות שדווקא מירי מסיקה חשבה שזה הפוך - שהוא אמור לשמח שהוא איתי, אבל הוא נסיך, נשמה גבוהה והוא כמו האח שאף פעם לא היה לי. אנחנו מחוברים ושומרים על קשר".
>> רוצים ללמוד עוד על בית ספר למוסיקה? היכנסו עכשיו לעמוד האינסטגרם הרשמי
בשיעורים שלאחר מכן, חיכתה לנעמה הפתעה משמחת, כשאת השיר "ים הרחמים" היא ביצעה כשכל הכיתה מלווה אותה. "הרגשתי שאם כולנו יחד זה יותר מגבש אותנו, הרגשתי שהביצוע היה ממש טוב. הייתי הכי בטוחה בעולם, הם נתנו לי תחושת ביטחון. הקדשתי אותו לאמא. לא חשבתי על השיר, או הלחן, חשבתי רק עליה ועל המשפחה שלי ומה נעשה אחרי שהתוכנית תסתיים. רק רציתי לחבק את המשפחה שלי".
ומה הרגשת כשקובי אפללו, המבצע המקורי, הפתיע אותך על הבמה?
"זאת הייתה זכות ענקית. הייתי בשוק שהוא בכלל הגיע. לא חשבתי שהוא יעלה בעצמו, זה ממש הפתיע אותי זה היה כיף. אני מאוד אוהבת את המוזיקה שלו. אני מופיעה הרבה עם שירים שלו בלהקה הייצוגית של העיר שלי, וגם צלצול בית הספר שהייתי בו היה שיר שלו שאני שרתי, 'מכתב לאחי'. אמרו לי שאני צריכה לשיר בפתיחה של בית ספר אבל לא חשבתי שזה יהפוך לצלצול. התרגשתי מזה, וכולם החמיאו לי כשהבינו שזאת אני, הם היו בשוק".
איך היה לעבוד עם משה פרץ? מה למדת ממנו?
"לעבוד עם משה היה כיף וכבוד גדול. הוא אנושי, מצחיק וחם כמו אח גדול. הוא מורה מפרגן ואני חלמתי על להיות איתו כי המוזיקה שלו זאת מוזיקה משמחת. אני לא אוהבת שירים שהם לא מרימים ושמחים. למדתי ממנו שהכי חשוב כשעולים לבמה זה להסתכל על הקהל ולשדר שמחה, וככה לא רואים אם אתה בלחץ או קצת חושש. ליהנות מהרגע הזה כי זה לא דברים שחווים ביום יום. זאת הייתה חוויה שלא אשכח בחיים".
מה את מרגישה כשאת צופה בעצמך בטלוויזיה?
"זה מצחיק, מפתיע ויצא מושלם. אני חייבת להיות גאה בעצמי כי להגיע להישגים כאלה לוקח טיפה זמן. אני חושבת שדווקא יצאתי יפה, כולם אומרים שטלוויזיה משמינה אז פחדתי, לא חשבתי שאצא כל כך יפה בטלוויזיה".
איזה תגובות את מקבלת על הביצועים שלך?
"אני מקבלת הרבה מחמאות על הבגרות הקולית שלי, אני מרגישה המון חום ואהבה. זה ממש מחמם לי את הלב. יש תגובות שמרגשות אותי עד דמעות, והייתה ילדה אחת שביקשה לדבר איתי באופן אישי, היא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת אותי ואם היא הייתה בבית ספר למוסיקה היא הייתה רוצה שאני אהיה המנטורית שלה. חלק מהתגובות מחמיאות וחלק לא, אבל צריך לשים את הלא מחמיאות בצד, להרים את הראש ולהסתכל קדימה כי רק ככה אפשר להתקדם בחיים ולהגיע למקומות שרוצים ואני שואפת גבוהה".
>> רוצים להשתתף באתגר הטיק טוק של בית ספר למוסיקה? לחצו כאן ותתחילו לרקוד
"לראות לב שפועם זה אחלה דבר"
אמא שלה טוענת שמהרגע שהיא למדה לדבר זה היה בשירה, והיא התחילה לשיר כבר מגיל שלוש. גם היום היא ממשיכה להתאמן כי היא מבינה שאחרת "הקול לא יהיה כמו שהוא תמיד היה. צריך לשמור עליו כי זאת מתנה". את ההופעה הנינוחה והאהבה לבמה היא קיבלה מאמא ענבל, שהייתה מופיעה במחזות זמר. למרות כל האהבה שלה למוזיקה, היא שמה את השירה בעדיפות שנייה, וחולמת להיות בכלל ד"ר נעמה אדרי.
"החלום השני הוא לממש את יכולתי בתחום הבמה, שירה, משחק, והגשת תוכניות ילדים. כל הזמן אומרים לי ששירה זה תחביב ואני צריכה לשים את זה במקום השני אבל אני חושבת שאם היה אפשר לשלב את שניהם ביחד זה היה באמת מדהים – רופאה מזמרת. אני רוצה להיות קרדיולוגית, רופאת נשים או רופאת ילדים. יש מלא אנשים שזה מגעיל אותם ואני לא יודעת למה, לראות לב שפועם זה אחלה דבר, זאת יצירה של אלוהים. מאז שאני ילדה אני אוהבת את הדברים שאנשים פחות אוהבים, את הדברים ה"מגעילים". אני אוהבת לראות, לחקור, להבין מה קשור למה ואיך זה קורה".
מי המודל להערצה שלך?
"המודל להערצה שלי הוא סבא כרמל מצד אמא, סבא תמיד קשוב ומייעץ לי בחוכמה את העצות הכי טובות. הוא יודע להיות חבר טוב, מפרגן, מלא בסבלנות וסובלנות ואף פעם לא שופט אותי. הוא החיים שלי. יש לי קשר מיוחד עם סבא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא צנוע, עניו כזה, הוא מלאך בדמות של אדם. אני מגלה לו סודות ומתייעצת איתו על דברים שקורים לי ביום יום, על תקופות שמחות ופחות ואפילו על מה לאכול. למדתי ממנו שצריך לשמור על רוגע, צניעות וענווה".
מרגיש שאת קצת דומה לו.
"אני רוצה להיות דומה לו. אני לא יכולה להגיד את זה בעצמי, אנשים אחרים יכולים להגיד את זה עליי. בשבילי זאת תהיה זכות".
מה החלום שלך?
"יש לי חלום שהוא קיטשי. אני מאוד רוצה שתעבור הקורונה, שיהיה שלום ושאנשים ידעו להתייחס יותר יפה האחד לשני בכל גיל. שתהיה אהבת חינם, שידעו לפרגן, כי זה משהו שבאמת אין יותר בארץ שלנו. אני רוצה שלכל איש תהיה אהבת חינם כלפי מישהו, גם אם הוא בסכסוך מאוד גדול איתו. אחרי זה זה מגיע למצבים לא נעימים בכלל וזה עצוב לראות את זה מהצד. אנחנו צריכים להיות יותר מלוכדים. כשאנחנו ביחד זה מה הופך אותנו לעם הכי גדול שיש, גם מבחינה רוחנית, נפשית ופיזית".
יש לך פתרון יצירתי לזה?
"אני רוצה שאחרי הקורונה כל עם ישראל יגיעו למרכז הארץ גם מהצפון והדרום, ופשוט יראו אהבה האחד כלפי השני. אני לא מדברת על זה שיגידו 'הי שלום מה שלומך', אני רוצה שיהיו חברים, שיצאו ויראו את העולם ויעזבו את הסמארטפונים והרשתות החברתיות לרגע. אני רוצה להקים קבוצה של ילדים שרוצים לתת מעצמם שהעולם יהיה טוב יותר".