בפרק האחרון של "יום האם" סיפרה תמרה לאלה, אמא שלה (קרן מור), שהיא נבחרה להשתתף בטקס יום השואה הבית ספרי בתור "מקשיבה". אלה לא אהבה את הרעיון כי לדעתה בתה צריכה לקחת חלק משמעותי יותר בטקס, ומיד ניגשה לפעולה. היא הביאה את סבתא לאודישנים אותם יזמה יחד עם המורה, והתעקשה שתמרה תופיע בתפקיד מרכזי. האם היא עשתה את הדבר הנכון?
ההורים חשים לא בנוח
כיום יותר ויותר ילדים מרגישים חיבור פחות נוח לימי הזיכרון ולטקסים שנלווים אליהם. בנוסף, גם ההורים לא תמיד חשים בנוח עם ההסברים שהם מחויבים לספק. "אי אפשר להסתיר מילדים את הנושא כיוון שהתקשורת עוסקת בו באינטנסיביות, הצפירה נשמעת וילדים עלולים לחשוב שמדובר באסון שקורה עכשיו", הסבירה בעבר לאתר mako ד"ר עדנה כצנלסון פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית.
אם הילד שואל למה עומדים בצפירה, כדאי לשמור על עקביות בין ההורים. במידת הצורך ניתן גם לערב את הגננת או המורה ולבדוק מה נאמר לילד. לגבי תוכן היום, יש להבחין בין ילדים בגילאים 3-4 לבין ילדים בכיתות בית הספר היסודי ולנערים בוגרים יותר.
תשובות לשאלות נפוצות
למה אין תכניות טלוויזיה רגילות ביום השואה?
כדי שביום הזה יקדישו את כל הזמן לזכור את האנשים הטובים שסבלו ולספר איך הם ניצחו את הרעים. כדי לספר איך הם ניצחו את מי שרצה להזיק להם וכדי שירגישו שזה יום מיוחד.
חלק מהמבוגרים דווקא אוהבים להתחבר לחלק הזה של יום השואה, כמו מיקי (אורלי זילברשץ-בנאי) שהעבירה לילה שלם בצפייה בסרטים יחד עם בתה הקטנה של אלה.
לא להסתיר מהילדים את הנושא. אלה וסבתא, מתוך "יום האם" | תמונת AVI:
mako
מה יהיה אם זה יקרה לנו, ואיך יודעים שזה לא יקרה שוב?
היום יש לנו מדינה משלנו, ואנחנו חזקים ויכולים לשמור שלא יעשו לנו שוב מה שעשו (אפשר גם להוסיף: אנחנו נאמין, נתפלל שזה לא יקרה שוב).
אז אלה העדיפה לעודד את תמרה להשתתף בטקס והעדיפה להתמודד עם יום השואה בדרך שלה. אם זה נכון או לא, אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם: צפו בפרק המלא של "יום האם".
>> גם עם כינים היא לא מתמודדת כל כך טוב: צפו בכל הפרקים של "יום האם"
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
