מור גאנאשווילי היה קרוב מאוד לאבד את חייו, כשעשרות מתפרעים ערבים תקפו אותו בעכו, שלפו אותו ממכוניתו והכו אותו באכזריות באבנים ובמקלות. פאדי קאסם, אח מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה, עבר במקרה בסמוך למקום, ניגש אל מור מיד, חילץ אותו מבין ההמון הזועם והעניק לו טיפול רפואי ראשוני. בכך, הציל את חייו.
"כמו בכל ערב נסעתי לבקר את אמא שלי, בדרך כלל אני ישן אצלה", שיחזר מור ב"חדשות הבוקר", "הגעתי לעכו בסביבות שבע ועשרה בערך. מאה מטרים מהבית שלה נתקלתי במארב מחבלים שחסמו את שני צידי הכביש עם אבנים, ארוניות ופחים. כשהבנתי שאני במארב ניסיתי לנסוע אחורה, אבל לצערי הרב היה רכב שניסה לפרסס גם הוא וחסם אותי. מיד המחבלים ניסו לפתוח לי את הדלת".
"200 איש בערך היו שם וצעקו 'אללה אכבר, אטבח אל-יהוד'. הם התחילו לנפץ לי את הרכב עם אבנים, סלעים וכל מה שהיה להם ביד", תיאר מור, "ניסיתי לנסוע קדימה כדי להגיע לשכונה של אמא כמה שיותר מהר, אבל לצערי זה לא צלח".
בשלב הזה אתה מאבד שליטה על האוטו.
"איבדתי שליטה, פגעתי באחד המחבלים כנראה והוא עף על החומה במהירות גבוהה. בשלב הזה הבנתי שאני חייב לצאת מהרכב, לפני ששורפים אותי חי. קיבלתי אבנים מטווח אפס, פתחתי את הדלת והתחלתי לנוס על נפשי. זה לא באמת עזר והתמוטטתי".
מה המחשבות שרצו לך בראש?
"שאני לא הולך להיות יותר בחיים האלה. הבנתי שאו שאני הולך כצאן לטבח, או שאני נלחם. אמרתי לעצמי שאני לא מוותר, רצתי אבל לא הצלחתי באמת להחזיק מעמד והתמוטטתי, כי דפקו עליי אבנים וארוניות. בשלב הזה נכנס לתמונה הגיבור פאדי, ששמר עליי ונתן לי טיפול רפואי".
פאדי, מתי הבנת שמור בסכנת חיים אמיתית?
"נמסר לנו שיש בעכו מהומות בין יהודים לערבים. אחרי שעה שמעתי צעקות, ראיתי אוטו מרוסק ובן אדם שיוצא מהאוטו ובורח. רצתי לכיוון שלו ואחרי דקה או שתיים הוא התעלף ונפל על המדרכה. הבנתי שאני צריך להציל את הבן אדם, גיליתי שיש לו פציעת ראש קשה. התקשרתי לצוות הצלה שנתן לו טיפול רפואי ואסף אותו למרכז הרפואי לגליל".
מתי הפעם הבאה שפגשת אותו?
"אחרי יומיים, כשחזרתי מחופשת החג עיד אל-פיטר, ביקרתי את מור. בהתחלה הוא לא זיהה אותי, אז הורדתי את המסכה ושאלת אותו 'אתה מזהה אותי?'. הוא אמר, 'אתה מהמיון?', אמרתי לו שלא, שאני האיש שנתן לו טיפול על המדרכה כשהוא איבד הכרה".
מור, מה אמרת לפאדי באותם רגעים?
"אמרתי לו - זה אתה שהרגיע אותי, הציל אותי ושמר עליי. בזכותך אני פה. אם לא אתה, היום הייתי באדמה. העם היהודי חווה כרגע לינצ'ים ממיעוט ששונא יהודים, אבל פאדי והשכנים הערבים של אמא שלי הוכיחו שהם הרוב שמנצח".
"אני תמיד אומר את אותו המשפט - אדם לאדם אדם", סיכם פאדי, "אנחנו נחיה ביחד ונהיה בדו קיום. כמו שעברנו את מהומות 2008, נעבור את זה עוד הפעם, נחזור לחיות יחד בעכו ונהיה ביחד כל החיים".