4000 מטרים מעל פני הקרקע, בהרי פמיר שבטג'יקיסטן, מצא את עצמו המטייל הישראלי שי בן משה כשהוא נאבק במחלת גבהים. "הטרק הוא די קיצוני, אבל הכל הלך רגיל בהתחלה", סיפר בן משה ב"חדשות הבוקר", "אחרי שלושה ימים הבנתי שיש לי תסמינים של מחלת גבהים: חום גבוה, סחרחורות וחוסר יכולת לנוע. יצרתי קשר עם מגנוס והתייעצתי איתם. אחרי שיח עם רופא ואנשי מקצוע הוחלט להביא חילוץ".
חיליק מגנוס, שהוביל את פעולת החילוץ בסיוע משרד החוץ וחברת הביטוח מגדל, סיפר על מורכבותה בשל תנאי השטח הקיצוניים: "זהו אזור מאוד מסובך וקשה לגישה. הרי פמיר נמצאים בטווח גדול מאוד מכל יישוב נורמלי. זו מדינה ייחודית שמתנהלת אחרת מהסטנדרטים שאנחנו מכירים. להשיג מסוק בטג'יקיסטן זאת הרפתקה בפני עצמה".
עד כמה מצבו של שי היה קריטי?
"הרופא אמר לי, 'שמע, יש סכנת חיים לבחור. הוא בתסמינים גבוהים של מחלת גבהים, יש להוציא אותו מהר ככל האפשר". מיד הפעלתי את כל המערכת, כולם התגייסו. הנענו למקום שתי יחידות רגליות שעלו על רכב ונסעו למעלה מחמש שעות עד לנקודה שבה התחילו לעלות עם סוסים לכיוון המחנה. בדרך נאסף אליהם חמצן כדי לתת לשי טיפול".
אחרי הנסיעה ברכב והרכיבה על סוסים, המחלצים הלכו גם הרבה ברגל.
"זה לקח יומיים הליכה ובאותם יומיים נעשו מאמצים להשיג מסוק. המסוק לא יכול היה להגיע אל הנקודה, היה צריך למצוא נתיב אחר שאליו יהיה אפשר להביא אותו. הצוות הרכוב קיבל סיוע מסירה מהירה שהעבירה אותו את האגם, הם עשו עוד לילה על שפת האגם ובבוקר המסוק הגיע בתזמון מדוייק ואסף אותם לבדיקה ראשונית אצל הרופא".
שי, ביומיים שחלפו עד שהמחלצים הגיעו, מה עבר עליך?
"הייתי עם עוד שלושה ישראלים מדהימים. הם העבירו לי את הזמן, זה עזר לי לשמור על רוגע. הייתה שם גם משפחה שחיה בהרים, באמצע שום מקום, והם הגנו עלינו, עזרו לנו, האכילו אותנו והשקו אותנו, אנשים מיוחדים ממש".
אחרי מה שקרה לך, אתה חוזר הביתה או נשאר לטייל?
"אני מגשים חלומות פה, אני לא חוזר בעד שום מחיר. זה חלק מהטיול, תמיד משהו יכול לקרות וצריך להיות מוכן לכל דבר שיקרה".