המחאה האלימה באקוודור סביב המשבר הכלכלי במדינה כמעט וגבתה את חייהם של בני משפחה ישראלית, שרק ביקשו לטייל במקום ומצאו את עצמם בלב המהומות, מותקפים על ידי ההמון הזועם. ענת ויגאל בר עלו על טיסה לקיטו, בירת אקוודור כדי לפגוש את שני בניהם ולצאת איתם לטיול משפחתי, אבל כבר במהלך הטיסה הבינו שמשהו אינו כשורה.

"שעתיים לפני הנחיתה בקיטו הטייס מסר הודעה ארוכה מאוד בספרדית", סיפרה בר לנסלי ברדה ב"חדשות הבוקר", "בין המילים הצלחנו לקלוט את המילה 'קולומביה'. הבנו שבקיטו כבר לא ננחת. הסבירו שיש מהומות בקיטו, מחאה של אזרחים, שלא בטוח לנחות שם כרגע ושהם מעדיפים למען ביטחוננו לשלוח אותנו לקולומביה. בלית ברירה נחתנו בקולומביה ובבוקר אמרו לנו שעכשיו הכל בסדר, בטוח להיכנס למדינה ויש אישור לנחות שם. העלו אותנו שוב על טיסה והגענו לקיטו".

השניים התמקמו בבית המלון, פגשו את ילדיהם ויצאו לטיול במכוניתם, מבלי לדעת שהם נוסעים הישר לתוך המהומות: "בהתחלה הכל היה נחמד, הייתה אווירה טובה באוטו. הגענו למחסום הראשון ולא הבנו מה קורה. יצאנו מהרכב, ביקשנו לעבור ואמרו לנו שבשום פנים ואופן לא. זה היה חסום בבולי עץ ענקיים ובגדר תיל ושברו שם זכוכיות על הרצפה כדי שמי שיעבור יהיה לו פנצ'ר. הילדים שלי יצאו החוצה כדי לדבר איתם, הם דוברים קצת ספרדית אחרי תקופה ארוכה פה, ואז נעשתה התקהלות סביבם".

מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"ממש נלחצתי, באיזשהו שלב הם ממש התחילו לדחוף אותם ולתקוף אותם. צרחתי, ביקשתי מבעלי שירוץ לראות מה קורה שם. הוא הגיע למקום בריצה, עשה בלגן, משך אותם משם ונכנסנו לאוטו. דהרנו לתוך המחסום, עם הגדר תיל ועם בולי העץ, העיקר לברוח משם".

וזה לא נגמר שם.
"כבר לא הייתה לנו דרך לחזור לקיטו, יכולנו רק להמשיך. הגענו למחסומים הרבה יותר קשים והומי אדם. בסוף הצטוות אלינו מקומי נחמד שהחליט שהוא עוזר לנו. הוא אמר שהוא מכיר דרכים ושייקח אותנו. בכל דרך שלא פנינו, גם אם זו הייתה דרך עפר על הר נידח, חיכה לנו מחסום ואנשים עם מצ'טות, מסורים חשמליים, דוקרנים וחניתות. זה המון שלא מוותר. לא ידענו לאן לפנות ולאן ללכת, מאחורינו היה הר גבוה. התקהלו סביבנו אנשים, דיברו עם הילדים שלי ובעלי, ומישהו מהצד שלי באוטו הגיע אלי עם דוקרן ופנה לכיוון הצמיג. צעקתי, 'יגאל, הוא הולך לפנצ'ר לנו את האוטו', ואז יגאל הוציא את הראש, צעק עליו ולקחנו רוורס משם וברחנו".

הצלחתם למצוא מחסה בכפר והסתתרתם במשך ימים ארוכים.
יגאל: "חיפשנו מקום לחמוק אליו מההמון הזועם ובעזרת המקומי שהיה איתנו ברכב הצלחנו למצוא שביל עפר שהוביל למתחם בקתות נטוש, כי אנשים ברחו מהכפרים. במתחם הזה הסכימו לפתוח לנו את השערים ולהכניס אותנו פנימה, שם בעצם התבצרנו ארבעה ימים עם הרכב שלנו. לא הייתה שום דרך לצאת, המקום עצמו היה סגור. סיפקו לנו רק קורת גג, חשמל ומים חמים".

ואוכל?
"אוכל ומים היינו צריכים לאלתר. כל פעם היינו מתגנבים החוצה לבית בכפר או למכולות קטנטנות, היינו קונים מה שהיה וחומקים בחזרה בשביל לשרוד את הימים האלה".

המשפחה פנתה למשרד החוץ ובשיתוף הקב"ט המקומי ו"מגנוס איתור וחילוץ", תוך כיסוי של חברת הביטוח "הפניקס", החלו מאמצי החילוץ. "אחרי ניסיונות כאלה ואחרים של חילוץ בעזרת מקומיים שמגנוס שכרו, הוחלט שהדרך היחידה להבטיח את ביטחוננו זה להוציא אותנו משמה בהטסה", סיפר בר, "אירגנו להם מקום לנחות והם הנחיתו שם שני מסוקים. החילוץ הגיע בזמן".