האירוע הוא אירוע מאוד פשוט, אנחנו מדברים על אותו געוואלד מפורסם. ההנחה של כולם היא שהמפלגות הגדולות יצליחו לשאוב מנדטים, כי זה מה שקרה עם ציפי לבני ב-2009 מול מפלגות השמאל ועם נתניהו בבחירות האחרונות מול מפלגות הימין.
צריך להגיד שלפעמים זה עובד ולפעמים לא - בינתיים זה לא כל כך מזיז מנדטים. הראייה היא ששתי המפלגות הגדולות התחילו את הקמפיין הזה לפני שישה שבועות וחצי כשקמה כחול לבן עם 66 מנדטים: 36 מול 30. עובר הזמן, שתי המפלגות צועקות געוואלד והן רק נחלשות.
האם יכול להיות מקרה הפוך? שלא רק שאנשים פיתחו נוגדן לקמפיין הזה, הם אומרים: "אוי ואבוי, יש אחרים פראיירים שהולכים למפלגות הגדולות, אני חייב להציל את מרצ, אני חייב להציל את הימין החדש, אני חייב להציל את כולנו". צריך להגיד בזהירות: יכול להיות שזה המצב שקורה מול עינינו עכשיו. לכן, כדאי מאוד להיזהר מהסקת מסקנות ששתי המפלגות הגדולות הולכות לגדול עוד.
מארק מלמן, יועץ הסקרים של יאיר לפיד ועכשיו של כחול לבן, אומר שכששני יריבים עושים את אותו קמפיין, זה סימן שאחד מהם טועה. כששומעים גם את בני גנץ וגם את בנימין נתניהו אומרים אמירה שאנחנו יודעים שהיא לא נכונה - שהמפלגה הגדולה בוודאות תרכיב את הממשלה, אתה אומר לעצמך: מי טועה פה? בני גנץ או בנימין נתניהו? ולי יש תחושה מי טועה: בנימין נתניהו.
לגנץ אין מה להפסיד. במשך שלושה חודשים וחצי של קמפיין הוא ניסה לקחת קולות מגוש הימין, להגיד אין יותר ימין ושמאל. הסיסמה הזאת נעלמה. הסיפור הזה הצליח באופן מאוד חלקי. אנחנו רואים גושים ברורים של ימין מול מרכז-שמאל. לכן, הדרך של גנץ היא להשיג יותר מנדטים ולטאטא מפלגות ימין מתחת לאחוז החסימה.
למה נתניהו עושה את זה? יש כמה סיבות: האחת היא שהוא כל כך מודאג מהפער ומנשיא המדינה ראובן ריבלין, שהוא מוכן לקחת סיכון מאוד מאוד גבוה, דהיינו לטעות. השניה, שהוא כל כך בטוח בניצחון של הגוש, שיש לו שולי ביטחון כאלה, שהוא יכול להרשות לעצמו שתי מפלגות ימין שלא עוברות. והשלישית, שיכול להיות שנתניהו הגיע למסקנה שכדי להגיע לכתב האישום מספיק חזק, הוא חייב לנצח עם מספר מנדטים מאוד מאוד משמעותי.
כך או כך, זה הימור די גדול. בואו נודה על האמת, לאור הפער המאוד מטריד בין הסוקרים השונים של בין פלוס 3 למינוס 4 לליכוד, זה הימור מאוד מסוכן לקחת על סמך נתוני מודיעין מאוד חלקיים.
אם גנץ ירכיב את הממשלה, זה יגמר בסופו של דבר בממשלה עם הליכוד
סימן השאלה הגדול, וזה אולי האירוע החשוב של הבחירות האלה, זה לא רק אחוז החסימה, זה אחוז ההצבעה. היו שלושה ציבורים שיצאו להצביע בפער משמעותי בבחירות האחרונות. הערבים באים פחות הפעם כי הם מאוכזבים מהנבחרים שלהם, אולי קצת מיואשים.
לציבור מצביעי השמאל-מרכז היה את V15 ואת התקווה לניצחון, היום אין לו V15 אבל יש לו את התקווה לניצחון. לא ברור אם ציבור מצביעי הימין, ששטף את הקלפיות כמו שהוא לא עשה 15 שנה, ייצאו עכשיו מהבית או לא. הדתיים-לאומיים והחרדים יוצאים באחוזים מאוד גבוהים, השאלה הגדולה היא מה עושים הליכודניקים ולדעתי אותם נתניהו מנסה להעיר עכשיו.
צריך להגיד שכשבונים בסופו של דבר על ממשלה של בני גנץ, אם אתה מוריד את המפלגות הערביות שלא משתתפות בממשלה לפי הצהרתן ואת הליכוד, יהדות התורה, הימין החדש ואיחוד מפלגות הימין, למעשה אתה נשאר עם ממשלה כמעט בלתי אפשרית.
לכן ההנחה היא שאם גנץ יקבל את הרכבת הממשלה, זה יגמר בסופו של דבר בממשלה עם הליכוד. לפיכך, שתי האפשרויות של הבחירות האלה הן או ממשלת ימין בראשות נתניהו או ממשלה של גנץ ונתניהו יחדיו.