עשרות מחבלים פשטו על העיר שדרות בבוקר ה-7 באוקטובר. הם רצחו אזרחים, הסתערו על תחנת המשטרה בעיר וניהלו קרב קשה מול השוטרים שהסתיים בשעות הערב בהריסת התחנה. רס"ב שלומי לוי נפצע קשה בקרב ההירואי ושרד.
"התחלנו משמרת חג בשעה 06:30. ממש בתחילת המשמרת התחילו אזעקות צבע אדום בצורה מטורפת, שלא נתנה לנו לצאת אפילו מהתחנה", שיחזר לוי הבוקר, "היינו חייבים להתמגן בתוך התחנה ולהיות באזורים מוגנים. היינו בערך עשרה שוטרים בתחנה, זה היה בדיוק בהחלפת המשמרת. כשזה פסק לשנייה, שמענו בקשר שיש חדירת מחבלים בזיקים. אני והשותף שלי שנהרג, ירון דיין זכרונו לברכה, קיבלנו הוראה לצאת לכיוון זיקים. התחלנו להתארגן כששמענו יריות מבחוץ. תוך כדי היריות, חטפנו טיל בחזית התחנה".
"מהר מאוד הבנו שאנחנו תחת מתקפה והתחלנו קרבות ירי. לא ידענו בהתחלה את כמות המחבלים שבחוץ ואת העוצמה. הכל קרה מהר, תוך שניות. ניסינו לסגור את התחנה אבל זרקו רימונים וטילי RPG. הבנו שאנחנו בלחימה והתחלנו בקרב הקשה הזה. רובנו עלינו לכיוון הגג כדי לתפוס עמדה ולהילחם משם. פרצנו לגג שהיה נעול והתחלנו בלחימה. תוך כדי הלחימה, התבקשתי לרדת ולסגור את המדרגות, שלא יעלו אלינו מחבלים".
"נתקלתי במחבל, יריתי בו ופגעתי בו. עברתי למקום אחר, שם נפגעתי ברגל מירי מבחוץ. כל אותו זמן שמעתי את הצעקות, את הלחימה של השוטרים שלנו, שלא ויתרו. הם נלחמו בגבורה, לחימה עיקשת. באותו הרגע הגיע במהירות גם מפקד המחוז והעוזרים שלו, שגם התחילו לחימה. אחד מהם, קצין האג"ם של התחנה, נפגע ופונה למחסה. נלחמנו בלי הפסקה, עברתי לחדר נוסף כדי לתפוס מחסה, ושוב נתקלתי במחבל. הוא ירה לי ביד ופגע בי באצבעות שהחזיקו את האקדח. כתוצאה מזה, נכרתה לי אצבע".
בשלב הזה אתה מושבת, לא יכול להמשיך להילחם.
"נשכבתי על הרצפה והם זרקו רימון על דלת החדר שהייתי בו. הדלת התפוצצה לכיוון הראש שלי וחטפתי רסיסים בפנים ובעין. ירד הרבה דם. הייתי על הרצפה עם הרבה מאוד דם, עם הפנים כלפי הרצפה. עשיתי את עצמי מת, כי לא יכולתי להמשיך להילחם. לא יכולתי להחזיק את האקדח. שני מחבלים הגיעו לידי. הם אמרו בערבית: 'יש פה שוטר עם הרבה דם'. הבנתי שהם כנראה חושבים שאני מת, אבל הוסיפו עוד יריית וידוא הריגה שפגעה למזלי בזרוע ולא בראש. המשכתי לעשות את עצמי מת אבל הייתי בהכרה".
בזמן הזה, המחבלים לידך?
"הם ישבו לידי, דיברו בערבית ודיווחו בקשר שלהם. הם היו ממש ניחוחים. לא יכולתי לנשום באותו זמן. פחדתי לזוז הרבה. אחרי כמה שעות התחילה לחימה מסיבית מבחוץ. בדיעבד התברר שאלה כוחות הלחימה שלנו, של הימ"מ. התחלתי לחטוף גם את הכלים של הימ"מ. זרקו לשם נפץ ורימונים כדי להרוג את המחבלים. כל הזמן חטפתי רסיסים. בשלב מסוים היה פיצוץ גדול והתמוטט על הגוף שלי קיר גדול. לא יכולתי כבר לנשום כי הקיר שבר לי שש צלעות ואפילו חדר לי לריאות מהצלעות. צעקתי מכאבים. בזמן הזה המשיכו לזרוק עוד רימונים. לא שמעתי את המחבלים אבל פחדתי, לא יכולתי לזוז. הייתי כלוא מתחת להריסות".
אי פעם דמיינתם כזה תסריט, שמחבלים ינסו להשתלט על התחנה?
"לא חשבנו שבעוצמה כזאת. כשמדברים על חדירת מחבלים, מדברים על מחבל, שניים, שלושה. פה התמודדנו עם כמות ובעוצמה. הצלחנו לעכב אותם ובזכות הלחימה הקשה והעיקשת של כולם, מנענו מהמחבלים להגיע להרבה בתי כנסת ולהרוג הרבה מאוד אזרחים. בדיעבד, זו הייתה המטרה שלהם".
לוי הפצוע חולץ מהריסות התחנה על ידי כוחות הימ"מ ופונה לבית החולים: "מצבי משתפר מיום ליום. אני עדיין בכאבים, יש לי עוד הרבה דרך בשיקום. הייתה שם לחימה מאוד קשה והכל חוזר אליי: האבידות, הפצועים, הגבורה שהייתה שם. אנחנו מאוד כואבים את הלוחמים שנהרגו במתקפה הקשה הזאת. אני מאמין שכל מי שנפצע יעבור תהליך שיקום ויחזור. חלק מהשוטרים חזרו לעבודה עוד באותו היום שהשתחררו מבית החולים ולמחרת. גם אני משתגע שאני יושב פה ולא יכול לעשות כלום. נשתקם ונחזור".