נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ביקר בחריפות את תקיפות צה"ל ברצועת עזה. לדבריו, "דה פקטו, היום אזרחים מופצצים. הילדים האלה, הנשים הללו, האנשים המבוגרים האלה, מותקפים ונהרגים. אין לכך סיבה ואין לגיטימציה. אנחנו מפצירים בישראל להפסיק". במקביל, בלונדון נערכה הפגנה פרו-פלסטינית גדולה שבה השתתפו לפי ההערכות כ-300 אלף איש.

שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, התייחס לכך הבוקר. "יש שילוב בין כמה וכמה גורמים, ביניהם אנטישמיות. יש שבעה מיליון יהודים שחיים מחוץ לישראל ומדברים בשפות שהן לא עברית, לעומת מיליארד ו-600 מיליון מוסלמים עם 57 מדינות ברחבי העולם. המוסלמים והפלסטינים מדברים תמיד באותה שפה נגד ישראל".

"יוצאות מעזה תמונות קשות. אנחנו מבינים שזה הכרחי, שחייבים להמשיך הפעם עד לריסוק החמאס, אבל פוליטיקה יש לא רק בישראל. בלונדון ובפריז יש קהילות מוסלמיות גדולות ומאורגנות שמשפיעות פוליטית. זה כמובן משפיע על נבחרי הציבור. אנחנו לא צריכים להתרגש מהלחץ הבינלאומי. אני מנהל שיחות פרטיות עם שגרירים ממדינות מערביות שלא אגיד את שמן, בראש ובראשונה עם ארצות הברית. למרות שהנשיא מדבר על הצורך בדין בינלאומי ולמזער את כמות הנפגעים, וכולנו מבינים שיש עליו לחצים פוליטיים כבדים מתוך המפלגה שלו, אין שום איתות עדיין שארצות הברית תשים ברקס או תאיים בהחלטה מחייבת במועצת הביטחון, שתדרוש מישראל לעצור את המבצע".

עוד כמה זמן נשאר לנו לפעול, לפי שעון החול המדיני? שבועות, חודשים? מקרון כבר התהפך.
"מקרון עוד לא התהפך, יצאו הבהרות מסביבתו. יש הבדל בין האמירה הזו ממקרון, שהיא מאוד לא נעימה, לבין העמדות שמובעות כאן במועצת הביטחון. אני לא רואה את הברקס מתקרב. זה מאוד תלוי באחדות ובלכידות הפנימית שלנו, אם כולנו נתכנס מאחורי העמדה שבלי החזרת החטופים אף אחד בעולם לא יכול לגרום לנו לעשות הפסקת אש - וזה נכון גם לגבי השגת המטרה השנייה, לדעת שהזוועות האלה לא יחזרו שוב כי לא יהיה בעזה ארגון טרור כמו שהחמאס בנה בשנים הללו. אני לא נכנס עכשיו להלקאה עצמית, אם היה ניתן או לא היה ניתן, אלא מסתכל קדימה. לא נעצור לפני שנרסק את יכולות החמאס. אם נהיה מלוכדים בזה, לא חושב שהזירה הבינלאומית, ובעיקר מדינות המערב שהן גורם ההתייחסות העיקרי שמעסיק אותנו, כי אנחנו רוצים להישאר חלק ממשפחת העמים, ישימו לנו ברקס. הן יודעות את האמת".

באשר לצפון, יש החלטת או"ם מאוד ברורה: 1701. לא אוכפים אותה. מה הסיכוי שזה ישתנה?
"צר לי להנמיך ציפיות, אבל חיילי יוניפי"ל שמגיעים מהרבה מאוד מדינות, לא המדינות הכי לוחמות, אין שום סיכוי שיתמודדו עם מחבלי חיזבאללה, ירחיקו אותם צפונה ויפרקו את 150 אלף הטילים והרקטות של חיזבאללה. הדבר היחיד זה אם ישראל, לאחר סיום המבצע בעזה, תייצר איום צבאי אמין שהמערכת הבינלאומית, כולל צרפת וארצות הברית שמאוד מושקעות בלבנון, יחששו שניתן שם מכה מקדימה, מכת מנע. אז אולי ייכנסו מדינות משמעותיות לזירה וילחצו על ממשלת לבנון לדחוק במערכת הפוליטית הפנימית הלבנונית, להזיז את חיזבאללה יותר צפונה כדי שיהיה לנו אזור חיץ. על האו"ם אין מה לבנות. זה גוף רקוב, משותק, בעיקר עכשיו כשארצות הברית ורוסיה משני צידי המתרס במלחמה באוקראינה. רק היכולת שלנו לייצר איום צבאי אמיתי, על סף מכת המנע, תגרום למדינות המערב ללחוץ לחץ אמיתי. לבנון היום תלויה כלכלית בסיוע ממדינות המערב".

יש דיבור על היום שאחרי, בדרום ובצפון?
"לא כאן, לא באו"ם. הם עדיין בניסיון למצוא רעיון לפאוזות הומניטריות, או הקיצוניים יותר להפסקת אש. אף אחד לא נכנס עדיין לעומק היום שאחרי".