שישה ישראלים נפצעו בפיגוע הירי סמוך לקניון במעלה אדומים, בהם גבר בן 41 במצב קשה וחמישה במצב בינוני וקל. המחבל, בן 20 מהכפר עיזריה שמצפון לירושלים, התחזה לאיש ביטחון - ופתח בירי. קצין מג"ב שהיה באזור במקרה ירה במחבל ונטרל אותו. מי שהסתער על המחבל ביחד איתו, היה בעל המספרה, משה תורג'מן.

"הייתי במספרה וב-15:30 הקצין הגיע. הוא הוזמן ל-15:40. שמענו אנשים צועקים 'פיגוע, פיגוע', ראינו אנשים רצים. הקצין ואני רצנו בטירוף לכיוון שהאנשים הכווינו אותנו אליו, שאמרו ששם המחבל. אחר כך בדיעבד הבנו שחלפנו על פניו. לא ייחסנו אליו חשיבות, כי הוא היה עם אפוד זוהר. אנשים מהבתים למעלה צעקו לנו: 'זה הוא, זה הוא' - ורצנו בחזרה לכיוון שהכווינו אותנו. המחבל התחבא לי בשיחים וכשהגעתי לכיוונו ירה מספר כדורים. אחד מהם פגע לי ביד".

"רציתי לעצור את הפיגוע הזה, לא חשבתי איך. לא היה לי כלום, אפילו לא מספריים. חשבתי אולי עם הידיים, כל מה שאפשר לעשות, כדי לעצור את המחבל המתועב הזה שבא לרצוח את כל מי שהוא רואה. עצם זה שקיבלתי כדור ביד, המחבל חשף את עצמו וכך קצין מג"ב הצליח לחסל אותו. מזל שהוא פגע בי ולא בו".

מאיפה התושייה הזאת?
"הייתי גם כן במג"ב. רצתי אחרי הקצין כדי לתת לו עוד זוג עיניים. צריך לנטרל את המחבל, גם אם זה במחיר של כדור או לשלם בחיים שלי. זו המדינה ההזויה שלנו".

מה עובר בראש כשאתה מבין שנפגעת?
"הרגשתי כאבים חזקים ביד. רצתי לכיוון המספרה בחזרה, כדי להבין פחות או יותר מה קורה. חובש שהגיע ראשון לזירה הושיב אותי. לצערי גם אמא שלי ואבא שלי עובדים איתי והם ראו הכל, ראו שנוריתי. אמא שלי הייתה בהתקף חרדה קשה ממש. החובש עצר לי את הדם וחשבתי על הילדים שלי. יש לי שניים, השלישי בדרך".

הבן הגדול מבין שקרה משהו לאבא?
"אנחנו משתדלים שלא לחשוף אותם יותר מדי. לא כל כך יודעים איך לעשות את זה, איך לספר לו. לא רוצים שיחשוב שהעולם כזה נורא ושמנסים לרצוח את אבא שלו בלי שום סיבה".

איך אתה עכשיו?
"יותר טוב, אני בסדר. עדיין פה בבית החולים. קיבלתי כדור ביד, יש פצע כניסה ופצע יציאה, אבל בסך הכל אני פצוע קל".

מתי תחזור למספרה?
"מבחינתי עכשיו. כל מי ששלח לי הודעה כתב לי: 'אתה תחזור למספרה הכי מהר שאפשר'".

א', קצין מג"ב שחיסל את המחבל, היה אמור לחגוג אתמול את יום הנישואים שלו לסמל ראשון מ', גם היא אשת קבע במג"ב. "ביקשתי אישור מהמפקד שלי לצאת קצת יותר מוקדם, על מנת להיערך", תיאר הבוקר הקצין, "הגעתי למספרה שבה אני מסתפר באופן קבוע. בעודי ממתין לתור, הבחנתי באנשים מתחילים לרוץ. יצאתי החוצה ושמעתי צעקות. ברגע הזה כבר שמעתי את הירי, הבנתי שמדובר במחבל ובפיגוע".

"שלפתי את האקדח והתחלתי לבצע סריקות במתחם. ניסיתי לקבל הכוונה, עד לרגע שזיהיתי בחור עם אפודה צהובה זוהרת מחזיק באקדח. צעקתי לעברו לעצור. בשלב הזה עדיין לא הייתי בטוח שזה באמת מחבל. לא מעט אנשים רצו סביבי עם אקדחים שלופים, חלקם אפילו לא מזוהים כאנשי ביטחון. כשצעקתי למחבל לעצור הוא זיהה אותי, הסתכל עליי חזרה וביצע ירי לעברי. מהר מאוד הבנתי שזה אכן המחבל וביצעתי ירי לעברו חזרה, עד שניטרלתי אותו. בכך בעצם הסתיים האירוע".

יש פחד בדקות האלו?
"יש פחד, אני לא יכול להגיד שלא, אבל הפחד נבלע בתוך כל הבלגן. אתה לא חושב על הפחד באותו רגע, רק אחרי זה אתה מבין שהיית בסכנת חיים. באותו רגע אתה פועל בצורה אינסטינקטיבית ואוטומטית. מה שאתה רואה לנגד עיניך זה איפה המחבל, איפה האיום, ואיך אני עוצר אותו כמה שיותר מהר".

מ', איך את שמעת על האירוע הזה?
"הייתי במשרד, אמורה לצאת כבר הביתה, כשקיבלתי הודעה מהחמ"ל שהיה פיגוע במעלה אדומים. הוא אומנם לא אמר לי שיצא מהבסיס, אבל הנחתי שהוא כבר באזור מעלה אדומים. מיד התקשרתי אליו. לשיחת הטלפון הראשונה הוא לא הספיק לענות, בשיחה השנייה כבר ענה לי שהכל בסדר ושאגיע לכיוון. מיד יצאתי כדי להגיע אליו, לראות מה המצב שם, להרגיע אותו. זה אירוע מטורף".

תארי את הרגע שפגשת אותו בשטח והבנת שהוא גיבור.
"זו גאווה ענקית. הלב בדפיקות. היינו ממש באדרנלין שם. כיף לדעת שבזכותו נמנע אסון הרבה יותר גדול, ועוד בעיר שבה גדלנו וחונכנו".

ידעת שהוא מתפקד ככה ברגעי לחץ?
"אין עליו, הוא מודל להערצה ולהערכה בחיל הזה. חמש שנים הוא בחיל, מתאמן, עושה הכל כדי להיות הכי מוכן שאפשר לרגעים כאלה. הוא הוכיח לכל מדינת ישראל ולכל עם ישראל שיש על מי לסמוך, שיש לנו שוטרים וחיילים שבאמת אפשר לסמוך עליהם שברגעים כאלה ימנעו את האסון היותר גדול שיכול היה לקרות כאן".

איך זה לנהל זוגיות ומשפחה כששניכם בתפקידים כל כך קרביים?
א': "לא פשוט, זה דורש הקרבה והרבה ויתורים. מתמודדים עם זה, זו המציאות וזו המחויבות שלנו. אני מקבל את כל הגב והתמיכה מאשתי".

המפכ"ל הציע שתיקח היום יום חופש, אמרת "לא תודה".
"המפכ"ל גם ביקש שנצא למסעדה והציע לשלם את החשבון. קיבלנו גיבוי מלא מכל המפקדים ואני מאוד מעריך את זה, זה לא מובן מאליו - אבל זה משהו שנדרש באירועים כאלה. לא צריך חופש. חוזרים לעבוד יותר מהר ממה שחושבים. נמצא את הזמן הנכון כדי לצאת, לחגוג וליהנות".